לא בכל יום מכריז אוהד כדורגל על נטישת הקבוצה שהוא הלך אחריה במשך שנים, קל וחומר כשהיא לא נמצאת במדרון מקצועי או ניהולי. נטישה קבוצתית של אוהדים ומסיבות שלא קשורות למשחק עצמו, זה כבר אירוע עוד יותר נדיר. אבל מבחינת רבים מאוהדי ליברפול, אחת מהקבוצות האירופאיות שהישראלים מאוד אוהבים לאהוב, התגובה וההתנהלות של המועדון מאז שחמאס פתח במתקפת הטרור על ישובי העוטף, לפני כשבועיים, היו בחזקת גט כריתות.
ויש גם כאלה שאומנם לא הודיעו על פרידה רשמית מאהבת הילדות או הנעורים, אבל מודים שההחלטה בשבת להסיר דגל שנשא שמות של ארבעה אוהדים ישראלים שנרצחו במהלך התקיפה - רועי מונדר, נטע אפשטיין, יובל יפה ואורי טשרניחובסקי, כשביציעים הסמוכים הונפו דגלי פלסטין (בניגוד להוראת המועדון), מילאה אותם בתחושת ניכור, שאומנם לא תפסיק את האהדה לקבוצה אבל תכתים אותה באופן בלתי הפיך.
"אין דרך חזרה"
"עבדנו על השלט הזה במשך יותר משבוע, יחד עם חברים מאנגליה", סיפר אוהד ליברפול, רותם זמורה, ל-ynet שהגדיר בציוץ בטוויטר את האהבה שלו עד לפני כשבועיים 'קבוצה של בוגדים'. "מי שתלה אותו באנפילד היה חבר ישראלי. הכנסנו אותו באישור חברת האבטחה, מאחר שהוא עומד בכל התנאים שפורסמו על ידי המועדון להכנסת באנרים מסוג זה.
"בשלב הראשון אחד מאנשי האבטחה אפילו אישר את תליית השלט, אבל לאחר שביקשנו להעביר אותו למקום אחר, העלו את הנושא להתייעצות עם האחראים (העבירו להם רק את הטקסט של השלט, הם לא ראו אותו במלואו) - והוחלט שאסור לנו להניף אותו".
בעקבות הלוויה של מונדר שהתקיימה אתמול (ראשון) בקיבוץ ניר עוז, וההחלטה להוריד את השלט לזכרו ולזכר חבריו, כתב אחד האוהדים בעמוד הטוויטר שלו בזעם לא מוסתר: "הלוויה התקיימה יממה לאחר שהמועדון החליט באופן סופי, להתעלם ממותו האכזר של רועי ואף אלה של נטע, אורי ויובל, גם הם אוהדי ליברפול שנרצחו על ידי שליחי השטן עלי אדמות. לא רק ש(בקבוצה) לא הוציאו הודעת גינוי, אלא באופן פיזי, מנעו תלייה של שלט שהוכן לזכרם, ללא שום סממן ישראלי בכתב או בסמל".
"בתור אוהד כדורגל אין שברון לב כזה", כתב אוהד אחר בתגובה. "גם הזמן לא תמיד מרפא. אבל הפרידה בלתי נמנעת. אין דרך חזרה".
אבל השבר החל עוד לפני הוצאת השלט מהיציע, מיד אחרי ההודעה הנייטרלית של המועדון למתקפת הטרור, שפורסמה אחרי חמישה ימים של שתיקה מוחלטת. "מחשבותינו עם כל מי שנפגע מאובדן בלתי מובן של חיי חפים מפשע בישראל ובעזה", נכתב בהודעה שהתפרסמה ב-12 באוקטובר. "אנחנו יכולים לאשר שבדומה למועדונים אחרים, נחלוק כבוד במשחקי ה-WSL והפרמייר-ליג הבאים שלנו מול אברטון. אתה בחיים לא תלכו לבד".
"לא אכפת לי יותר מהפרמייר-ליג"
אל ההודעה של המועדון הצטרפה ההחלטה של כוכב הקבוצה, מוחמד סלאח, לתרום כספים לצלב האדום שמהווים חלק מהתמיכה ההומניטרית לתושבים בעזה. הסרטון שהפיץ ובו אמר כי "הייתה יותר מדי אלימות ויותר מדי ברוטאליות ששוברת את הלב. ההסלמה בלתי אפשרית לצפייה, כל החיים קדושים, והטבח צריך להיפסק" – הייתה כבר יותר מדי, בטח עבור אוהדים שמתקשים לשכוח לו התבטאויות אחרות נגד ישראל, עוד מימיו כשחקן פ.צ באזל ("מבחינתי, אני מגיע לפלסטין, לא לישראל", "אני רוצה להעיף את מכבי ת"א כדי שדגל הכיבוש לא יונף בליגת האלופות").
"ליברפול אכזבה אותי", סיכמה הג'ודוקא גילי כהן, אף היא אוהדת ליברפול, בעמוד הפייסבוק שלה. "איך קבוצת הספורט הכי ליברלית, מגוונת ומכילה שאני מכירה, המועדון האהוב שלי, יכולה לשמור על שתיקה מול אחד מפיגועי הטרור הכי נוראיים והברבריים שהעולם ראה? איך ליברפול שאני מכירה ואוהבת יכולה לשמור על שלוותה כשמאות ישראלים חפים מפשע נטבחו בבתיהם? לא אכפת לי מהפרמייר-ליג, מהסעודים או ממוחמד סלאח, ציפיתי ליותר מהמשפחה שלי. האם אני פגועה או כעוסה? אני בעיקר מרגישה לבד".
4 צפייה בגלריה
אז מה נשאר מהקשר הישראלי? רוני רוזנטל (משמאל) לצד איאן ראש וכוכבי ליברפול
(צילום: Getty Images)
וכשנשאלת השאלה במה שונה ליברפול ממועדונים גדולים אחרים באירופה, שאף הם שמרו על שתיקה אחרי המתקפה על עוטף עזה (ריאל מדריד, ברצלונה, מנצ'סטר יוניייטד), אפשר אולי למצוא את התשובה במה שמלכתחילה חיבר רבים מהאוהדים הישראלים למועדון - אבי כהן, רוני רוזנטל ויוסי בניון, כוכבים תוצרת כחול-לבן שהפכו לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה המפוארת של המועדון האדום והיוו עבור רבים גאווה ישראלית. "וכשיש תחושה שהקשר של המועדון לישראל מתרופף", אמר אחד האוהדים השבוע, "אז לא פלא שנוצר שבר בקרב הרבה אוהדים שאולי באמת יהיה קשה לאיחוי".
פורסם לראשונה: 06:43, 23.10.23
