אוהדי באיירן מינכן חוגגים את הזכייה
עונת כדורגל היא כמו מרתון, נוהגים לומר מאמני כדורגל, והדבר נכון בכל שנה, אבל העונה הארוכה שהסתיימה אתמול היא ריצה למרחק גדול יותר, פלוס מסכה על הפנים. במשחק הראשון של העונה, אי-שם באוגוסט הקודם, היה רוברט לבנדובסקי בן 30 ואתמול הניף גביע בגיל 32. כן, חגג פעמיים יום הולדת בעונה אחת. מדובר בטריאתלון, תחרות איש הברזל, או נכון יותר קבוצת הברזל, זו שרצה את כל הדרך הארוכה מבלי למעוד אפילו פעם אחת. זו שמגיע לה להיות אלופת אירופה.
באיירן מינכן אלופת אירופה
באיירן מינכן היא הזוכה הראשונה בליגת האלופות שניצחה את כל המשחקים שלה בדרך לגביע. 11 מ-11. משחק ההתקפה וכמות השערים – הממוצע הגבוה ביותר בתולדות הצ'מפיונס – הפכו לסמל המסחרי שלה, אבל דווקא העובדה שאת הגמר ניצחה בצורה מעט אחרת היא מאפיין בולט, כיוון שקבוצת הברזל יכולה לגבור עליך בכל מיני דרכים, היא לא רק טריק אחד. את פריז סן ז'רמן ניצחה עם הצגת שוערות, הוראה מקצועית חשובה וחיסול של אחד משני כוכבי היריבה.
להאנזי פליק, שניצח 33 מ-36 המשחקים שלו מאז מונה למאמן באיירן, היו כמה עקרונות שרצה לשמור עליהם בכל מחיר, בראשם משחק הלחץ וקו ההגנה הגבוה הדרוש לכך. הבעיה הפוטנציאלית הייתה המהירות הפריזאית אז באיירן לא התביישה לבצע המון "עבירות טקטיות". למרות שהאלופה החדשה החזיקה משמעותית יותר בכדור היא ביצעה יותר עבירות, 22 כאלה, כשרק 5 היו בחצי המגרש שלה. כלומר רבים מהאיבודים לוו בעבירה, ואין שום בעיה לעשות זאת כדי לנצח.
בחלק גדול מהמקרים זה עבד, אבל ממש לא תמיד, וחייבים לומר שפ.ס.ז' הגיעה למצבים שלה, רק ששם חיכה לה מנואל נוייר. השוער בלם את ניימאר, את די מריה, את אמבאפה ומרקיניוס ומי לא, וכמעט תמיד התהדר בעצירה בעזרת שני איברים שונים, נתן הרגשה שגם אם היד תפספס, והיא לא, אז הרגל תגיע למקום הנכון. תוסיפו את התמיכה בהנעת הכדור, והעמידה הגבוהה למניעת מסירות ארוכים, ותקבלו שלמות בין הקורות.
הבוקר כולם מדברים על נוייר, אבל היה שחקן נוסף שסיפק הצגת MVP וזה תיאגו. בתחילת המשחק היה נדמה שהקישור של פריז מתמודד עם מה שהגיע מולו. מרקיניוס עשה עבודה הגנתית מעולה, לאנדרו פארדס ואנדר הררה חילקו מסירות טובות, אבל תיאגו השתלט על המשחק ובסופו של דבר ביטל כל שחקן קישור אחר. בצד ההגנתי הוא נדבק לניימאר למניעת התקפות מעבר, רשם הכי הרבה חילוצי כדור, הכי הרבה תיקולים מוצלחים והכי הרבה חטיפות. בצד ההתקפי סיפק הכי הרבה דריבלים מוצלחים מבין שחקני באיירן וחילק הכי הרבה מסירות מפתח.
כל הדיווחים מצביעים על כך שתיאגו יעבור לאנגליה, כנראה לליברפול. הוא יכול לשדרג קבוצה שגם ככה הייתה גדולה על הפרמייר-ליג העונה. מסירה שלו, כדור ארוך לג'ושוע קימיך, היא זו ששיחררה את באיירן בהתקפה שהובילה לשער הניצחון, שער שהגיע בזכות אחת משתי בעיטות בלבד למסגרת של קיילור נבאס. האחראי לבעיטה המדויקת הנוספת, לבנדובסקי, הפך לראשון שזוכה בטרבל וגם מסיים לבדו כמלך השערים של כל אחד מהמפעלים – ליגת האלופות, בונדסליגה והגביע הגרמני.
איפה היה אמבאפה?
יש משהו פיקנטי בכך שמבקיע השער, קינגסלי קומאן, גדל בפ.ס.ז' מגיל 8 ועזב אותה לפני 6 שנים ללא תמורה, בעוד הכוכבים היקרים בהתקפה, אלה שנרכשו במאות מיליונים, איכזבו. אין כאן כוונה לומר שקומאן שחקן עדיף על אמבאפה או ניימאר, אפילו לא קרוב, אבל בעוד שחקן הכנף של באיירן כבש, השניים האחרים לא היו במיטבם, ויש בכך משהו סמלי.
ניימאר חוסל על-ידי תיאגו ושחקני ההגנה של באיירן. הוא נגע בכדור 57 פעמים, הכי הרבה בפריז, ולפי בדיקה של אנליסט "האתלטיק" טום וורביל 31 מהנגיעות האלה הובילו לכך שהכדור עבר לבאיירן. כן, יותר ממחצית. הרבה חיצים יופנו כלפי ניימאר, אבל ספציפית במשחק הזה אפשר לכוון אותם יותר לאמבאפה.
בעוד העבודה הגרמנית על ניימאר הייתה אדירה, מול אמבאפה הגיעו פספוסים, רק שהאירועים האלה הסתיימו גם בפספוסים שלו. נוייר היה גדול, אבל במחצית הראשונה אמבאפה היה לבד לגמרי ושלח את הכדור בבעיטה חלשה ישר לידיים של השוער.
כך, בשילוב העבודה על ניימאר שהעלימה אותו, והחמצות אמבאפה, הצליחה באיירן לגרום לכך שפ.ס.ז' לא כבשה אחרי 34 משחקים רצופים עם שער באירופה, שווה לשיא של ריאל מדריד. באיירן, מצידה, הפכה לקבוצה השנייה בלבד אחרי ברצלונה שרושמת טרבל יותר מפעם אחת. כשמסתכלים על הסגל של אלופת אירופה, מוסיפים לו את לירוי סאנה שכבר חתם, ואת הניהול הנכון של המועדון, אפשר בקלות לדמיין את באיירן מניפה גביעים נוספים, והרבה.
