תגיות

חרבות ברזל - פלוס

ישי שמחוני עם בתו התינוקת
הניצחון של ישי: "אמרתי לעצמי שעד שהילדה תיוולד אני אלך רגיל"
סמ"ר ישי שמחוני נפצע בהיתקלות עם מחבלים ביהודה ושומרון, הפך לאבא לתינוקת וחוזר לתפקד. אחרי שיקום ארוך וקשה בבית לוינשטיין, הוא מסוגל כיום לטפל בה כמעט באופן מלא ומקווה שהיא תגדל למציאות אחרת, טובה יותר
ליאור אוחנה | 08.10.24
איתמר אור לוז ניצול ממסיבת הנובה. מה שראיתי שם, הדר גיל-עד
"הם עוברים שיח-שיח ומוציאים אנשים, יורים בהם ומעלים לטנדרים": הניצול ממסיבת הנובה
איתמר אור לוז הסתתר בשיחים והצליח לשרוד את התופת, אך מרגיש שהוא אף פעם לא חזר לגמרי מאותה מסיבת טבע: "התמימות שלי, הנפש שלי, משהו נשאר שם בתוך היער הזה". כעת הוא משחזר את הרגעים הקשים שבהם ראה מוות מול העיניים במשך שעות
הדר גיל-עד | 06.10.24
מיתר זמיר
"באיזשהו שלב מישהו צעק 'מחבל!', ברחנו מהיריות, הסתתרנו": הפרמדיקית שפתחה בית חולים שדה
למיתר זמיר, פרמדיקית מד"א מנתיבות, היה ברור בבוקר 7 באוקטובר ש"להישאר בבית זו לא אופציה". היא ובן זוגה הקימו בית חולים שדה בצומת הכניסה לעיר, שאליו הגיעו במהלך היום עשרות פצועים. "הגעתי לכאוס, אני זוכרת צעקות של כאב". זה הסיפור שלה
הדר גיל-עד | 03.10.24
ירון מאור, מה שראיתי שם. ניר עוז, שבעה באוקטובר. הדר גיל-עד
"הם זרקו רימון מהחלון. הבנתי שאין לנו סיכוי": המשפחה מהבית הבוער בניר עוז
ירון מאור נלחם במחבלים שניסו להיכנס לבית בקיבוץ שבו הסתתרו אשתו ושלוש מבנותיו. הוא ירה בהם באקדחו, אך הם זרקו לעברו רימונים שהציתו שריפה: "בהתחלה חשבתי לנסות לכבות אותה, אבל הבנתי שעדיף שהבית יישרף והם לא יוכלו להיכנס". הוא כבר נפרד מאשתו, שהבטיחה לו: "אנחנו נצא מזה". זה סיפורו
הדר גיל-עד | 02.10.24
yk14097866
"מקווה שחיזבאללה לא יעז עוד להניח כף רגל בדאחייה": תושבי הרובע הלבנוני מדברים
החיסול של חסן נסראללה היה השיא של התקיפות בדאחייה - הרובע שוקק החיים שהפך למעוז ארגון הטרור ולסמל של שליטת חיזבאללה. התושבים מספרים על המסגדים שהתמלאו בפליטים, הרחובות המופגזים והמפקדות הנסתרות ומה הסיכוי שהדאחייה תשתקם מהחורבות
סמדר פרי | 02.10.24
החדר שהוכן בשיבא לקליטת ילדים שחזרו מהשבי
"חלק חשבו בתמימות שהמחבלים יצרו קשר עם ההורים, ותכף אמא תיקח אותם" | חוקרות הילדים שחזרו מהשבי
על כתפיהן של 12 חוקרות ילדים ממשרד הרווחה, הוטלה אחת המשימות הרגישות והמורכבות - לגבות עדות מילדים שחזרו משבי חמאס. עכשיו הן מספרות על הילדה שהפלילה את רוצחי משפחתה, מסבירות איך מתגברים על חוסר האמון של הנחקרים הצעירים, ומה יקרה ברגע הטעון מכולם: כשהילדים יעמדו בבית המשפט מול המפלצות מעזה
שוש מולא | 02.10.24
"ישראל חשפה את הבלוף האיראני"
אחרי חיסולו של חסן נסראללה, שהביך את האיראנים, טהרן צריכה להחליט מה מסוכן לה יותר: איפוק שייתפס כחולשה או עימות שפירושו מכה אנושה לתשתיות שלה. "חמינאי ישתה את כוס התרעלה ויבחר בשרידות השלטון", מעריך מומחה לאיראן 
מיכאל מילשטיין | 02.10.24
"הורידו אותי למנהרה בתוך דלי. בתוכה היו 10 מחבלים שלא הפסיקו לצרוח ולשמוח"
שלולית הדם שהקיפה אותו אחרי שנפצע, הסלפי שעשו איתו החוטפים, והניתוח ללא חומרי הרדמה. במשך 54 ימים איתי רגב היה בגיהינום עלי אדמות בשבי חמאס עד ששוחרר. עכשיו, כשהוא טועם את החיים מחדש עם תפקיד בסדרת נוער, רגב מספר על המחבלים שהדביקו את רגלה הפצועה של אחותו בסלוטייפ, השיחות עם השובים על מחירי מכוניות, הרגע שבו אמר "שמע ישראל" כי חשב שהמוות הגיע והחבר הטוב שנותר מאחור, כמעט בלי תקווה
רז שכניק | 02.10.24
yk14095794
"אין בנו פחד. אם צריך, מחר אנחנו יוצאים לשטח שוב"
החילוצים הנועזים תחת אש כבדה, החיילים שהגיעו למסוק בלי דופק ושרדו והרגע שבו חלום הבלהות התממש, והם איבדו חברים בהתרסקות מסוק הינשוף. שישה מלוחמי 669, שמזגזגים בין מילואים לעבודה כרופאים בבית החולים סורוקה, מסבירים איך זה שגם כאשר חלקם כבר חובקים נכדים, הם לא מעלים בדעתם לעזוב את היחידה
שרית רוזנבלום | 02.10.24
חן זנדר
"אמרו שאני מלבינה את הטקס, אבל אולי אנחנו, המשפחות השכולות, משתמשות בו לצרכים שלנו?"
בשנה האחרונה נאלצה עיתונאית חדשות 13 חן זנדר לחקור לבד את נסיבות המוות של אחותה נועה, לשתול גינה מסביב לעמוד ההנצחה בשטח פסטיבל הנובה ולדרוש הכרה בכנסת. עכשיו היא מסבירה למה דווקא בגלל זה חשוב לה להנחות את הטקס הממלכתי ב-7 באוקטובר, מגלה מה אמרה למירי רגב כשהגיעה לנחם ומשתפת מה עבר עליה כשנכנסה לעזה בחודש החמישי להריון
רתם איזק | 02.10.24
מימין לשמאל: רז דיאור, עמית גורן ורון בהט, בשדות של ניר עוז
"צריך להגיד את האמת - הממשלה לא רוצה לשקם את עוטף עזה"
ניר עוז, הקיבוץ שספג את המכה הקשה ביותר ב–7 באוקטובר, הוא דוגמה כואבת להליך השיקום הכושל של העוטף. שנה אחרי, לתושבים שנותרו בחיים אין עדיין לאן לחזור: רבע מאנשי הקיבוץ נרצחו ונחטפו, 217 בתים מתוך 223 נשרפו, נבזזו ונופצו, 80% מהציוד החקלאי נגנב והושחת ומפעל הצבע נירלט נהרס. ראשי הקיבוץ ציפו שהמדינה תפגין נדיבות ואחריות — בפועל הכל תקוע והם מתמודדים, לתחושתם, עם אטימות, חשבונאות ופנקסנות
ענת לב אדלר | 02.10.24
כתבות קודמותכתבות נוספות
תגיות חמות
היום
השבוע
החודש
חמאסדריסהחדרהטבח 7 באוקטוברצה"לרצועת עזהרצחוידאובנימין נתניהופלסטינים
תגיות חמות
היום
השבוע
החודש
חמאסדריסהחדרהטבח 7 באוקטוברצה"לרצועת עזהרצחוידאובנימין נתניהופלסטינים
תגיות קשורות
ידיעות אחרונותצה"לבנימין נתניהוחמאסישראלירושליםעזההמוסף לשבתפלסטיניםחיזבאללה