2017: טיול בעקבות קרב הפרשים ממלחמת העולם הראשונה (צילום: בראל אפרים. עריכה: אסף אושי)
הסלמה, בגזרה הדרומית או בגזרה הצפונית, מביאה מיד לצניחה בתנועת המטיילים לאזור. בכל פעם, התיירנים מספרים בצער שהתיירות היא הראשונה להיפגע מהמצב – אך גם האחרונה להשתקם אחרי שהכול נרגע. אזורים נרחבים בעולם היו בעבר זירות לחימה עקובות מדם, וכיום – כשהכול כבר שקט – יש תיירים שנמשכים לבקר דווקא בהם.
המושג "תיירי מלחמה" מתייחס במקור לנוסעים שהגיעו במיוחד לאזורי לחימה, תוך כדי התרחשותה, כדי להתרשם ולתעד. לתייר המלחמה הראשון נחשב הצייר ההולנדי ווילם ון דה ולדה, אשר יצא לים בסירה קטנה ביולי 1653 כדי לתעד את קרב סכוונינגן במהלך מלחמת הולנד-אנגליה הראשונה. עם זאת, בעוד נסיעה תיירותית לאזור שבו מתרחשת מלחמה היא תופעה זניחה ובהחלט לא מומלצת, אזורים שהיוו מוקדי לחימה בעבר הם דווקא אטרקציה שמושכת תיירים רבים.
חוף נורמנדי ופרשים אוסטרלים ששחזרו את קרב הפרשים בבאר שבעחוף נורמנדי ופרשים אוסטרלים ששחזרו את קרב הפרשים בבאר שבע
מימין: פסלים חוף נורמנדי. משמאל: פרשים אוסטרלים ששחזרו את הקרב בבאר שבע
(צילומים: shutterstock ו- Eman, מתוך ויקיפדיה)
ציור קרב טסל ב-1673ציור קרב טסל ב-1673
ציור של ון דה ולדה שמתעד את קרב טסל שהתרחש ב-1673
לדברי ד"ר ערן כתר, חוקר תיירות ומרצה בכיר במחלקה לניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת, יש כמה סיבות שעשויות למשוך תיירים לאזורי מלחמה לשעבר. "אלו יכולים להיות מניעים אידיאולוגיים או פטריוטיים", הוא אומר – ונותן כדוגמה את קמפיין "דווקא עכשיו חופשה בישראל" של משרד התיירות לאחר מבצע צוק איתן. "הקמפיין נועד לעודד תיירות פנים לאזורים אשר הביקושים אליהם נפגעו".
סיבה אחרת יכולה להיות "מורשת אופל" – הרצון להתחקות אחר אירועים טרגיים ולהבין את מהלכם ומשמעותם. "כך, אנו מוצאים תיירים באתרי טבח ברואנדה או תיירים שבוחרים לישון בבונקר בסרייבו בעקבות מלחמת בוסניה", מסביר ד"ר כתר.
אבי בלום, מנהל יעדי השטח בחברת "איילה גיאוגרפית", מוסיף כי אחד היעדים שהופכים יותר ויותר פופולריים על הישראלים הוא צ'צ'ניה ודאגסטן שבקווקז. "עד לפני עשר שנים זה נחשב לאזור של מלחמה מאוד קשה מול רוסיה, והעיר גרוזני הייתה הרוסה לגמרי. היום מגיעים לשם ולא מאמינים איך הכול נקי ומסודר".
גרוזני צ'צ'ניהגרוזני צ'צ'ניה
ההרס בגרוזני
(צילום: shutterstock)
גרוזני צ'צ'ניהגרוזני צ'צ'ניה
שדרת הלבבות האופטימית בבירת צ'צ'ניה
(צילום: shutterstock)
"סיבה נוספת יכולה להיות מורשת אישית, מהסוג שמניעה ישראלים לטיולי שורשים או מסעות בעלי אופי לאומי למחנות ריכוז ואתרי השמדה בפולין", מוסיף ד"ר כתר. בלום מוסיף לרשימה גם את הטרמינל בנמל התעופה באנטבה, שבו הוחזקו החטופים. "ישראלים שמבקרים באוגנדה חייבים לראות את המקום", הוא מציין. "תיירים אחרים בדרך כלל לא מתעניינים בזה".
הטרמינל הישן בנמל התעופה באנטבההטרמינל הישן בנמל התעופה באנטבה
הטרמינל הישן בנמל התעופה באנטבה
(צילום: אלעד גרשגורן)
דגל ישראל על רקע חורי הקליעיםדגל ישראל על רקע חורי הקליעים
דגל ישראל על רקע חורי הקליעים
(צילום: אלעד גרשגורן)
"אתרי מלחמה" נוספים בעולם שמושכים תיירים רבים הם שדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה בצפון צרפת ובבלגיה, וכן חופי נורמנדי שבהם נחתו כוחות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. זאת בנוסף לאתרים ממלחמת האזרחים האמריקנית בדרום קרוליינה ווירג'יניה, חומת ברלין ומעבר הגבול צ'ק פוינט צ'ארלי כאתרים של המלחמה הקרה, בית אנה פרנק באמסטרדם ומחילות הווייטקונג בסמוך לסייגון שבווייטנאם. וגם בישראל, כמובן, לא חסרות אפשרויות טיול בעקבות מורשת מלחמתית.
הפלישה לנורמנדיהפלישה לנורמנדי
הפלישה לנורמנדי, יוני 1944
(צילום: shutterstock)
נורמנדי צרפתנורמנדי צרפת
החוף כפי שהוא נראה כיום
(צילום: shutterstock)
נורמנדי צרפתנורמנדי צרפת
טנק אמריקני בחוף יוטה, שם הקוד שניתן לאחד מחמשת החופים שבהם נחתו בעלות הברית בפלישה לנורמנדי
(צילום: shutterstock)
אזור המוות חומת ברליןאזור המוות חומת ברלין
אזור המוות, ברלין
(צילום: שימרי טוריס)
ברליןברלין
צ'ק פוינט צ'ארלי בברלין
(צילום: shutterstock)
מוזיאון בית אנה פרנק שיפוץ מוזיאון בית אנה פרנק שיפוץ
תצוגה בבית אנה פרנק
(צילום: AP)
תיירת וייטנאםתיירת וייטנאם
תיירת מחייכת מגיחה מאחת ממחילות הווייטקונג בווייטנאם
(צילום: shutterstock)
כותרת
מפת דרך בורמהמפת דרך בורמה
מפת דרך בורמה
(צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל)
"דרך בורמה" היה כינויה של דרך עפר שנפרצה במהלך מלחמת העצמאות במטרה להעביר כוחות צבא ישראליים ואספקה לירושלים הנצורה – כתחליף לכביש מהשפלה לירושלים שנחסם בלטרון ובשער הגיא. היא נקראה על שם הדרך שנפרצה במזרח אסיה בתקופת מלחמת העולם השנייה בידי צבאות ארצות הברית ובריטניה, שעקפה את האזור שהיה בשליטת היפנים ושימשה להעברת אספקה לצבא סין.
הדרך המתפתלת בהרי ירושלים התחילה ממזרח לכפר דיר מוחיסין – היום מושב בקוע. משם עלתה לרכס ממזרח לבית סוסין, ירדה וחצתה את שער הגיא, ועלתה שוב לכיוון בית מחסיר – היום בית מאיר. משם המשיכה הדרך אל סאריס, היום שורש ושואבה, והתחברה לכביש לירושלים. הדרך שהשתמרה מתאימה כיום לטיולי משפחות ברגל, באופניים ובנסיעה. הקרן הקיימת לישראל השקיעה מאמצים רבים בהמחשת האווירה המקורית ששררה בדרך והציבה לאורכה צלליות משוריינים ולוחמי תש"ח, שילוט ואמצעים נוספים. אורך המסלול 14 ק"מ.
נקודת תצפית בדרך בורמהנקודת תצפית בדרך בורמה
נקודת תצפית בדרך בורמה
(צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל)
מטיילת בדרך בורמהמטיילת בדרך בורמה
מטיילת בדרך בורמה
(צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל)
דמויות תש"ח בדרך בורמהדמויות תש"ח בדרך בורמה
דמויות תש"ח בדרך בורמה
(צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל)
כותרת
קרב באר שבע היה אחד הקרבות המכריעים במלחמת העולם הראשונה, וההצלחה בו פרצה את הדרך אל תוך ארץ ישראל, לכיבוש ירושלים ולאחר מכן כל המזרח התיכון על ידי הבריטים ובני בריתם. הקרב נערך לאחר שתי תבוסות צורמות שנחלו הבריטים כשניסו לכבוש את עזה. בעקבות הכישלונות הוחלף מפקד הכוח הבריטי, גנרל ארצ'יבלד מארי, בפילד מרשל אדמונד אלנבי – אשר החליט להפתיע את העות'מאנים ולפרוץ קודם את קו החזית בבאר שבע.
סוסים ופרשים למרגלות תל גמהסוסים ופרשים למרגלות תל גמה
סוסים ופרשים למרגלות תל גמה
(צילום: ארכיון המלחמה האוסטרלי, באדיבות קק"ל)
תפקיד חשוב במתקפה זו מילאו הפרשים האוסטרלים והניו זילנדים, שנודעו בכינוי אנז"ק (ANZAC – Australian and New Zealand Army Corps). על הלוחמים הוטל להגיע מגזרת עזה לבאר שבע מבלי להתגלות, להסתער על העיר ממזרח ולכבוש אותה במהירות, לפני שהטורקים יוכלו לחבל בבארות המים שבה. כ-10,000 פרשיםנעו במשך שלושה לילות ורכבו באיגוף גדול לאורך כ-100 ק"מ, בתוך ערוצי נחלים והרחק מעיני הכוחות העות'מאניים – עד שהפתיעו אותם בבוקר ה-31 באוקטובר 1917.
לפני שנתיים, במלאות 100 שנה לקרב המכריע, חנכה קק"ל בסיוע אוסטרלי מסלול טיול לאורך נתיב רכיבת הפרשים. ניתן לנסוע ברכב לאורך הנתיב ולבקר באתרים השונים. הנתיב מתחיל במצפור הבתרונות הסמוך לכניסה לקיבוץ בארי, ממשיך ליער בארי, תל גמה, פארק הבשור, דרך הבשור ובה גשר החבלים התלוי, פארק גולדה, גן לאומי תל באר שבע, פארק נחל באר שבע והאתרים הרבים שבשטחה של באר שבע עצמה.
כותרת
"שביל אלי כהן" ברמת הגולן הוא מיזם להנצחת פועלו של אלי כהן, המרגל הישראלי שפעל בסוריה וכונה "האיש שלנו בדמשק", עד שנתפס והוצא להורג במאי 1965. השביל מתחיל בחמת גדר ונמשך עד אזור מרום גולן בפאתי קוניטרה – ולאורכו הוצבו עבודות אמנות ושלטי זיכרון פרי יצירתו של האמן יובל לופן, אשר מספרים את סיפורו של כהן.
השביל, שסומן ביוזמתו של מדריך הטיולים גיל ברנר, עובר במקומות שבהם ביקר אלי כהן במהלך משימותיו בסוריה. מדובר באוסף של שמונה נקודות הסמוכות לכביש 98, ואורכו 70 ק"מ. ברנר הציע לנדיה כהן, אלמנתו של אלי כהן, להקים את השביל כפרויקט הנצחה בעקבות העובדה שאין לכהן קבר בארץ – והיא נתנה את ברכתה למיזם.
מועדון הקצינים הסורי במחנה פיקמועדון הקצינים הסורי במחנה פיק
מועדון הקצינים הסורי במחנה פיק
(צילום: ד"ר אבישי טייכר, ויקיפדיה)
מפקדת המודיעין הסורי בקוניטרהמפקדת המודיעין הסורי בקוניטרה
מפקדת המודיעין הסורי בקוניטרה
(צילום: ד"ר אבישי טייכר, ויקיפדיה)
פסל "מחכים לאלי" בסיום המסלולפסל "מחכים לאלי" בסיום המסלול
פסל "מחכים לאלי" בסיום המסלול
(צילום: דפנה מאיר)
במהלך הטיול בשביל, עוברים בין היתר ליד המבנה הנטוש ששימש מלון ובו התארח כהן בביקורו בעיר חמה הסורית, במועדון הקצינים הסורי של מחנה פיק שבו התארח כהן כמה פעמים ובמבנה מפקדת המודיעין הסוריבקוניטרה.
פרסום ראשוני: 00:01 , 15.11.19