אסף קמר מבקר בג'ובה הגדולה
(כתב: אסף קמר, צילום: אסף מגל, צילום רחפן: איתי פולק)
שעת בוקר חורפית ביער אודם. לאחר טבילה במים החמים של מאגר בנטל הסמוך, אנחנו מוכנים לחקור את צפונות הג'ובה הגדולה בעזרת אוהד גיגי, מדריך טיולים ותושב רמת הגולן. גיגי מוביל אותנו בזריזות, לאורך נתיב אספלט נגיש, אל נקודת התצפית המפורסמת על קרקעית הבור המסתורי. "מדובר בתופעת טבע מיוחדת לאזור", הוא מסביר. "הג'ובה היא מעין שקע וולקני שנפער בתוך האדמה, ואנחנו עומדים להיכנס פנימה כדי לחקור אותו".
באנו במיוחד לתעד את הקרקעית של השקע המסתורי, אבל חשוב לומר שגם ההליכה ביער אודם הפראי היא תענוג אמיתי. יש סימנים רבים לפעילות של חיות בר, וגזעי האלונים המשורגים מייצרים אווירה משכרת של חופש והרפתקה. גיגי קורא את הקרקע כמו גשש מיומן, ובעזרתו אנחנו למדים על הדיירים הקבועים של המקום. "אנחנו רואים המון חפירות של חזירי בר", הוא אומר. "יש כאן המון חולדים שסוף-סוף יוצאים החוצה לקבל שמש - היער מתעורר לחיים".
בנקודת התצפית לעבר הג'ובה הגדולה, גיגי נותן הסבר גיאולוגי קצר כיצד נוצר המקום, ובמקביל הוא מנקה ואוסף לתוך התיק לכלוך, כלי פלסטיק ושאריות מזון שהשאירו מטיילים חסרי אחריות. "הג'ובה הגדולה היא לא מכתש אלא יותר בור, שקע וולקני", הוא ממשיך בהסבר. "בעבר חשבו שמה שהיה כאן זה הר געש שהתפרץ, אבל למעשה הפתח של הר הגעש הוא יותר למעלה, לכיוון הר אודם".
תעלומת היווצרות הג'ובה הגדולה העסיקה לאורך השנים לא מעט חוקרים ומדענים. גיגי הידען טוען כי "פעם זאת הייתה בריכת מים תת-קרקעית. יום אחד נהר רותח של לבה זרם מתחת לאדמה וחיפש מקום לצאת, עד שהוא פגש במים - ואז נוצר אפקט של לחץ שהלך וגדל, כמו בלון שמתנפח, ומה סופו של כל בלון? הבלון שלנו התפוצץ וכל סלעי הבזלת שסביבנו עפו לכל הכיוונים, ומה שנשאר קרס פנימה".
באתר של רשות הטבע והגנים מוזכרת תיאוריה פופולרית נוספת לגבי היווצרות הבור הענקי: "ההסבר הרווח הוא של ד"ר דורון מור, חוקר הגיאולוגיה הישראלי הראשון של הגולן", נכתב שם. "על פי הסברו, הג'ובות הן תוצאה של פליטת גז וולקני מן העומק, שיצר התפוצצות עזה של גז ללא חומר מוצק או נוזלי, ועל כן הממצא היחיד שנותר בשטח הינו הבור שנוצר מאפקט ההדף".
לאחר שסיימנו את החלק העיוני של המסע, כולם נרגשים להתחיל בירידה פנימה לתוך בור עצום ומסתורי, בעומק של 60 מטר ובקוטר של 200 מטר. ברגע שאנחנו יוצאים מתוך הדרך המונגשת, עוצמתו של יער אודם הפראי מתגלה בכל הכוח: זהו יער אלונים מפואר עם אווירה אירופית, ממש כמו בסרטים. מכיוון שאין ציר מסומן לקרקעית וקל להתבלבל וליפול במדרון, האווירה הופכת דרוכה. גיגי בוחר נתיב, וכולנו עוקבים אחריו. "אנחנו יורדים למטה לתוך הג'ובה הגדולה, אין כאן שביל - מאלתרים", הוא מוביל את הדרך. "בטבע צריך לדעת לקרוא את נתיב החיות, צריך לדעת לקרוא את השפה שלהן ולזהות את השבילים שהן הולכות בהם ולעקוב אחריהן - הן יודעות את הדרך ומה טוב".
אנחנו מתחילים לרדת במדרון בעקבות צעדיהם של החזירים, ועצי האלון המרשימים הופכים צפופים וסבוכים. הגזעים העבים והמעוקמים לבושים לכל אורכם בחזזיות ירוקות-אפורות, כמו קטיפה. לפתע אנחנו מוצאים את עצמנו בליבה של קרחת יער קטנה, אור השמש החורפית חודר את האפלולית והקרקע מלאה בעצמות גדולות של בעלי חיים, שאולי נטרפו ואולי נסחפו פנימה עם מי הגשמים. אני ממהר להכריז בדרמטיות: "הגענו לקרקעית הג'ובה הגדולה!".
גיגי מגחך - מתברר שהגענו לקרקעית הג'ובה הקטנה, המכונה בשם החיבה "ג'ובית", ויש עוד כעשרים בורות געשיים בגדלים שונים באזור. אחת התופעות היותר המיוחדות בג'ובית היא הצבע הירוק הנוצץ של האבנים. כמו קסם קדום של פיות, סלעי הבזלת המשוננים עטופים בשערות צפופות של חזזית רכה, כמו פרווה סמיכה ונעימה למגע, שגורמת לכולנו להתחיל ללטף בחושניות ובהנאה רבה את הסלעים. לאחר שכולם ליטפו אבנים, עשו סלפי והתחברו לטבע, גיגי המדריך מזרז אותנו להמשיך קדימה ולמטה אל קרקעית הג'ובה הגדולה.
אנחנו ממשיכים לרדת בגובה, הלחות מתגברת, וממש מורגש שעברנו לצעוד ביער אפל ושונה לחלוטין מהיער שעזבנו למעלה. גיגי מצביע על ההבדלים בצמחייה ועל מרבד מטורף של פטריות יער יפהפיות בצבעים בוהקים. "ככל שאנחנו יורדים למטה, היער הופך ליותר אפלולי וחשוך, הצמחייה וגם הטמפרטורה משתנים. ירדנו למטה רק כמה עשרות מטרים, אבל מדובר בשני עולמות שונים".
הירידה אל תוך הג'ובה הגדולה היא די מונוטונית - בגלל הצמחייה הסבוכה לא ממש רואים למרחוק, וקשה להבין איפה אנחנו נמצאים יחסית לנקודת התצפית שממנה התחלנו את המסע. לפתע הרגליים מזהות את השינוי, הקרקע הופכת לשטוחה, באוויר יש ריח מוזר וקצת טחוב, כמו ביער השחור בגרמניה, וכל גזעי העצים מכוסים בפרווה ירוקה ומתלטפת - הגענו לקרקעית הג'ובה הגדולה.
כולם, כולל צלם הווידאו וצלם הרחפן, מתחילים ללטף את העצים, למזמז את הגזעים, להתחכך בענפים, לנסות להתחבר אנרגטית למשהו אחר, וגיגי מחייך בסיפוק ומוזג לנו תה חם וריחני. "ביער אודם לא מחבקים עצים - כאן מלטפים אותם", הוא צוחק.
אמיר דרור, שמאי המקרקעין והמשתתף הקבוע בסדרת הכתבות על המקומות המוזרים, מוקסם מיופיו של המקום המוזר: "הג'ובה הגדולה היא חוויה מדליקה לאללה", הוא אומר. "זה טיול שעובר במספר שכבות של טבע, והמסלול לא קשה פיזית. מצד אחד היער הזה ממש פראי ונידח כמו באמזונס, מצד שני הטבע כאן לא מאיים, ואני מרגיש בטוח לגמרי. שווה מאוד לבקר פה".
ירון תנא, חובב המקומות המוזרים, מלא פליאה על מגוון הפטריות המיוחדות, החזזיות הצפופות, האפלולית המענגת והתחושה ההזויה של ביקור בממלכת האלפים ביער האפל של "שר הטבעות". "הנוף מרשים מאוד, ממש כמו באירופה", הוא אומר. "לא חשבתי שיש כזה מקום בארץ. צבעי הירוק פה מטורפים, ואני ממש שמח שגיליתי את המקום הזה".
גיגי מוטרד מאוד מהלכלוך שמצא בנקודת התצפית העליונה, ומבקש מאיתנו לסרוק את המקום בקפידה כדי לא להשאיר אפילו סימן קלוש לנוכחות האנושית שלנו בקרקעית הג'ובה. "המקום הוא פיסת טבע מאוד פראית, ועד לאחרונה אנשים לא היו מטיילים כאן. אפשר לראות כאן את השפע של חיות הבר ואת השאריות שלהן, ואני מבקש מהאנשים שבאים לטייל כאן לשמור על הניקיון ולהשאיר את המקום לפחות נקי כפי שהיה, ואפשר גם יותר".
לסיכום: הביקור בקרקעית הג'ובה הגדולה היה מפתיע ומהנה במיוחד. ההליכה ביער אודם הפראי היא תענוג צרוף לחובבי הטבע ולחובבי הצילום. מכיוון שאין ציר מסומן ויש לאלתר בשטח, מומלץ לבקר במקום עם מדריך טיולים המכיר את משעולי החיות. הפרשי הגובה החדים משנים את צבעי היער הקסום, וללא כל ספק ליטוף הסלעים הצמריריים ומזמוז גזעי העצים הפרוותיים הם חוויה ייחודית ויוצאת דופן. הג'ובה הגדולה - היית טובה אליי, עכשיו צריך לעלות בזהירות למעלה.
