במהלך המלחמה מצא את עצמו יפתח איתן (33), שעובד בארכיאולוגיה ונמצא לקראת סיום הכשרתו כמורה דרך, עם פחות עבודה והרבה זמן פנוי בממ"ד. במקום להישאר בין ארבעה קירות, הוא לקח טלסקופ ויצא לסדרת תצפיות מסקרנות ברחבי הארץ – לעיתים גם תחת אזעקות. הסרטונים שהעלה לרשת צברו עשרות אלפי צפיות והפכו לפרויקט יוצא דופן: איתן מכוון את המבט אל מקומות שהישראלים מכירים בעיקר מהתנ"ך, מספרי ההיסטוריה או מדיווחי המלחמה – ומראה להם היכן הם נמצאים באמת. בארץ הקטנה והמסוכסכת הזאת, מתברר, לפעמים די להביט דרך טלסקופ כדי לגלות שסיפורי התנ"ך וזירות הלחימה המודרניות שמעבר לגבול נמצאים כולם באותו שדה ראייה.
תצפית נדירה מחיפה לעיר צור בלבנון
(צילום ועריכה: יפתח איתן )
מאחורי הסרטונים הפופולריים עומדות סקרנות והתלהבות כמעט ילדותית מהיכולת לחבר בין נקודות רחוקות על המפה. "אני נגנב מזה שאפשר לראות מקום מסוים מהחרמון, או לזהות משהו שנמצא רחוק מאוד", הוא מספר בשיחה עם ynet. "ובאמת הצלחתי להגיע לכמה תוצאות מרשימות, ואני אומר את זה בצניעות".
ואיך כל זה התחיל? "מצאתי את עצמי בתקופה שבה היה לי פחות עומס בעבודה וישבתי בבית", הוא מספר. "למעשה, הייתי בממ"ד אצל אימא שלי בזיכרון יעקב והיה לי הרבה זמן פנוי. אמרתי לעצמי, מה אני יכול לעשות בין אזעקה לאזעקה? הבנתי שאני יכול לצאת החוצה, לטייל ולראות את המקומות שתמיד כל כך אהבתי. נסעתי למוחרקה (פסגה ברכס הכרמל, בגובה 474 מטר מעל פני הים – א"ק) כדי לנסות לראות את מגדלי עזריאלי בתל אביב".
אחת התצפיות הראשונות והמצליחות ביותר שלו נולדה משאלה פשוטה: האם אפשר לראות את לבנון מאזור חיפה? בזמן המלחמה, כשהתגורר בממ"ד אצל אמו בזכרון יעקב, הוא פתח את המפה, הבחין עד כמה העיר צור קרובה לגבול והעריך שהמקום המתאים ביותר לבדוק זאת יהיה סטלה מאריס – הנקודה המערבית והגבוהה בחיפה.
התצפית לעבר צור. "הצלחתי לראות את הבניינים של העיר מחיפה"
(צילום: יפתח איתן)
"הלכתי לשם ביום עם ראות מצוינת", הוא משחזר. "שמתי את הטלסקופ, ראיתי את עכו, את נהריה ואת ראש הנקרה, ואז מעבר לרכס הבחנתי במין לשון של בתים ובניינים. הסתכלתי ואמרתי לעצמי, 'פאק, אני רואה את צור'".
אנשים חושבים שיש לי ציוד של נאס"א או מצלמה מיוחדת, אבל זה הרבה יותר פשוט. אני מרכיב מתאם על העינית של הטלסקופ, מכניס אליו את הטלפון, פותח את המצלמה ומצלם
הגילוי קיבל משמעות נוספת בשל העיתוי שבו נערכה התצפית. "אני רואה את צור בזמן שמפציצים שם, ופתאום אתה מבין כמה הכל קטן פה וכמה הכל נמצא אחד בתוך השני", הוא אומר. "זאת הייתה תצפית שאני מאוד גאה בה. הסרטון התחיל לעבור בין אנשים ולעלות גם בטלגרם. פתאום ראיתי שעליתי ב-500 עוקבים בתוך שעתיים".
ההצלחה מרשימה עוד יותר בהתחשב בכך שיפתח מצלם את התצפיות שלו באמצעות ציוד בסיסי. הטלסקופ שלו, מדגם Celestron 102 AZ, עלה 1,720 שקל. "אנשים חושבים שיש לי ציוד של נאס"א או מצלמה מיוחדת, אבל זה הרבה יותר פשוט", הוא מחייך. "אני מרכיב מתאם על העינית של הטלסקופ, מכניס אליו את הטלפון, פותח את המצלמה ומצלם".
אחרי שהצליח לראות את צור, יפתח עלה לאוניברסיטת חיפה והציב את הטלסקופ במרפסת הפונה צפונה. הרחק מעבר לגבול הופיע מולו רכס הרי הלבנון. "ראיתי ממש את הפסגות הרחוקות, ואחת מהן הצלחתי לזהות כג'בל סנין", הוא מספר בגאווה. "זה כמו החרמון של ביירות. זה היה ממש בסוף המלחמה, והסתכלתי ואמרתי, וואו, כל האזור נראה כמו לוח שחמט קטן. הכל פה בכף היד".
אנשים כתבו לי, 'אני ירושלמי כל חיי – חמישים שנה, ולא ידעתי בחיים שיש מקום כזה'. וזה עשה לי צמרמורת – בקטע טוב
על הנייר, ארכיאולוגיה והיסטוריה עלולות להישמע כמו תחומים כבדים שלא בהכרח מתאימים לקצב המהיר של דור ה-Z והרשתות החברתיות. יפתח משוכנע שההפך הוא הנכון. "אנחנו חיים אולי באחד המקומות הכי ארכיאולוגיים והכי היסטוריים בעולם", הוא מתלהב. "ואני יכול להראות לאנשים דברים שנמצאים מתחת לאף שלהם. בארץ שלנו ההיסטוריה והארכיאולוגיה מחוברות למשהו שנוגע לכולנו – אנחנו יהודים ואנחנו מפה. ולכן אני חושב שזה דווקא נושא שמאוד מדבר לאנשים".
הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא הסרטון שצילם בעיר העתיקה בירושלים. "אתה אומר 'שער שכם' ואנשים מתים מפחד", הוא צוחק. "אבל מתחת לרחבה שכולם מפחדים ממנה, יורדים ארבעה או חמישה מטרים במדרגות ונכנסים לירושלים של תקופת אדריאנוס, קיסר רומא, אלף ותשע מאות שנה אחורה. אנשים כתבו לי, 'אני ירושלמי כל חיי – חמישים שנה, ולא ידעתי בחיים שיש מקום כזה'. וזה עשה לי צמרמורת – בקטע טוב".
לדבריו, הזהירות המתבקשת באתר הרגיש מבחינה ביטחונית אינה סותרת את הרצון להציג את היופי ואת העומק ההיסטורי שלו. "אני יודע מה זה המקום הזה. כשצילמתי בשער שכם הסתכלתי ימינה ושמאלה", הוא מודה. "אנחנו מאוד טעונים ביחס אליו, ובצדק. לצערי, אין הרבה מקומות במדינה שאתה יכול להגיד שלא יקרה לך בהם שום דבר. אבל מבחינתי היה חשוב להראות את היופי של המקום ואת העניין שבו. בסוף לא קרה שום דבר", הוא צוחק, "ויצא סרטון מצוין".
גם בשכם ביקש איתן להפוך מקום שנשמע לרבים רחוק, מאיים וכמעט מופשט – לנקודה מוחשית על המפה. הוא הגיע להר גריזים כדי לצלם סרטון על השומרונים, אך בדרך שמע על מצפה יוסף, נקודת תצפית המשקיפה אל קבר יוסף ואל שכם העתיקה. "כל הזמן אנחנו שומעים 'קבר יוסף', שומעים שמתנחלים וברסלבים נכנסו בלילה לשכם, אבל אותי עניין להבין איפה זה באמת נמצא ומה הקשר בין קבר יוסף לבין שכם העתיקה. רציתי להפוך את השם הבומבסטי ואולי המאיים הזה למשהו מוחשי שאני יכול להבין".
דרך הטלסקופ התחברו לפתע השמות והכותרות אל המרחב עצמו. "אני רואה למטה את קבר יוסף, ומאתיים מטר ממנו את תל שכם המקראית – במחנה הפליטים בלאטה, ומיד הבנתי. התצפיות והסיורים האלה מלמדים אותי, אני אוהב את זה ואני חושב שרואים את ההתלהבות הזאת גם בסרטונים".
הניסיון לדחוס אלפי שנים של היסטוריה וארכיאולוגיה לסרטון קצר מאלץ את בלוגר התצפיות לבחור בקפידה מה נכנס ומה נשאר בחוץ. "אני לא יודע אם לקרוא לזה לרדד", הוא נזהר בהגדרות. "אבל אני מוגבל בזמן, יש לי שתיים או שלוש דקות, וזה לא דוקטורט או עבודה סמינריונית. אני צריך לעניין את האנשים, למשוך את העין ולבחור את הדברים שבעיניי הם הכי רלוונטיים וחשובים. הרבה פעמים כותבים לי, 'אבל לא הזכרת את זה ולא הזכרת את זה', ואני אומר, נכון, אתם צודקים, אבל מה לעשות? זה לא דוקטורט".
בתצפית אחרת, ליד צומת קליה בצפון ים המלח, הפנה הארכיאולוג את הטלסקופ מזרחה כדי לזהות הר אייקוני ומסתורי. "כולם מכירים את השם הר נבו, אבל האם מישהו יודע שאפשר לעמוד בצפון ים המלח ולראות ממש את הפסגה שלו ואת הכנסייה שנמצאת עליה?", הוא אומר. "הסתכלתי, זיהיתי את המבנה, חיברתי את הדברים והיה לנו מאץ'. הרגע שבו יש התאמה בין מה שאתה חושב שאתה רואה לבין מה שנמצא במפה מאוד מרגש אותי".
התצפיות האלה גם פותחות בשבילי, אולי באופן נאיבי, פתח לתקווה. אולי יבואו ימים שבהם לא נצטרך רק לעמוד כאן ולהסתכל מרחוק על לבנון, אלא נוכל לעמוד בג'בל סנין שמעל ביירות ולהסתכל משם לכיוון ישראל
הר נבו והכנסייה שבפסגה
(צילום: יפתח איתן)
גם כשהתצפית נשארת בתוך גבולות המדינה, הוא מגלה לישראלים עד כמה המקומות שהם שומעים עליהם מדי יום נמצאים קרוב לביתם. מגג מגדל מגורים בהוד השרון הוא השקיף לעבר השומרון, והתגובות הרבות לסרטון המחישו לו עד כמה המפה המוכרת לכאורה עדיין מצליחה להפתיע את הצופים. "אנשים כתבו לי, 'מה, רמאללה ושכם זה פה?'", הוא מספר בהתרגשות. "הם לא מבינים כמה הכל קרוב. כשמסתכלים מלמעלה, לפעמים הכל נראה כמו משחק ילדים. לצערי, המציאות קצת יותר מורכבת".
תצפית מהוד השרון לכיוון השומרון. כפר סבא למטה, וקלקיליה למעלה
(צילום: יפתח איתן)
יפתח בעמדת התצפית לעבר שכם
מבחינתו של יפתח, התצפיות אינן רק חידות גיאוגרפיות או תרגילי זיהוי. "כשאני רואה את צור, אני מיד חושב על חירם מלך צור, שהביא לשלמה את עצי הלבנון לבניית בית המקדש הראשון", הוא אומר. "המרחב הגיאוגרפי והנוף מתחברים לסיפור, להיסטוריה ולמורשת שנוגעת בי אישית ונוגעת בנו כישראלים וכיהודים. אבל התצפיות האלה גם פותחות בשבילי, אולי באופן נאיבי, פתח לתקווה. אולי יבואו ימים שבהם לא נצטרך רק לעמוד כאן ולהסתכל מרחוק על לבנון, אלא נוכל לעמוד בג'בל סנין שמעל ביירות ולהסתכל משם לכיוון ישראל. זה לא עניין פוליטי מבחינתי, אלא משהו אנושי".
