יש מקומות שבהם החופשה מתחילה בקבלה ממוזגת, ארוחת בוקר מפוארת ושירות חדרים. ויש מקומות שבהם צריך להביא לבד את האוכל, את העצים למדורה ואת הפחמים למנגל. בהר הנגב מסתתר אוטובוס ישן שהפך למקום אירוח יוצא דופן: אין בו מזגן, אין בו צוות עובדים ואף אחד לא יקבל את פניכם כשתגיעו. מצד שני, יש בו בריכת שכשוך קטנה, בוסתן ירוק שמפתיע את העין באמצע הנוף הצחיח, שקט מוחלט ללא קליטה ותחושה נדירה של ניתוק מהעולם.
הוראות ההגעה היו מדויקות. על כביש 40, קצת לפני מצפה רמון, פנינו ימינה בצומת הרוחות, חלפנו על פני המבנה האיקוני של בית הספר לקצינים בה"ד 1, פנינו שמאלה לדרך עפר גנרית ומאובקת, ופתאום זיהיתי חקלאות פלאית באמצע המדבר: שורות גפנים מלבלבות ומטע זיתים קסום ומלא ציפורים, שהפכו ואדי שומם וזנוח לנווה מדבר.
לחוות הבודדים המטופחת, שבקצה השטח החקלאי שלה מסתתר האוטובוס שלי, קוראים "כרם שיזף". אני פותח וסוגר מספר שערים לרכב, שנועדו למנוע כניסת חיות בר שונות ומשונות העלולות להשחית את ענבי הבוסר, ולפתע, באמצע שום מקום, מופיע אוטובוס בגודל טבעי על צלע מוצלת של גבעה שוממה בקצה הכרם.
בפנים מחכה לי חלל מעוצב ונעים הכולל מטבח קטן ומאובזר, מיטה זוגית מפנקת עם נוף לאופק, פינת ישיבה, מקלחת מצוינת עם מים חמים ושירותים מסודרים. בתוך חלל המגורים נותרו רק כמה פרטים קטנים שמזכירים כי עדיין מדובר באוטובוס, כמו ההגה, כיסא הנהג והדלתות המקוריות.
מחוץ לאוטובוס מחכה מרפסת מרוהטת על דק מפנק הפונה אל הנוף המדברי, לצד פינת מדורה ועמדת מנגל. מסביב – רק שקט. זה לא הלילה הראשון שלי באוטובוס בודד שהוסב למגורים באמצע השממה, אבל כאן העיצוב נעשה בטוב טעם. יש מרווח לנשימה ולתנועה, ואני מקבל את התנאים המושלמים ללילה נעים בטבע.
מאחורי הפרויקט התיירותי המסקרן עומדים שני חברים טובים עוד מימי התיכון: אריאל גרוסמן (31), יזם בתחום המלונאות בספרד, ויותם פאליק (30), סטודנט לאדריכלות. "אני ויותם חברים מאוד טובים מבית הספר לחינוך סביבתי בשדה בוקר", מספר גרוסמן ל-ynet. "מאז ומתמיד אהבנו לבנות. שנינו התעסקנו בעץ, בברזל ובכל מיני סוגי בנייה, והחברות שלנו והאהבה למדבר התפתחו במקביל לתחביב. האוטובוס הזה הוא תוצאה של שני הדברים האלה".
הקשר למדבר התחזק עוד יותר במהלך ההתנדבות שלהם בחוות כרם שיזף, עוד בימיה הראשונים. "נהיינו חברים של צור שיזף, שהזמין אותנו לבוא ולהתנדב אצלו כשהוא רק הקים את החווה. היינו אז בני 18, עבדנו איתו, למדנו ממנו והיינו מאוד קרובים אליו. רק כמה שנים אחר כך, בתקופת הקורונה, כשחזרנו מהטיול הגדול אחרי הצבא, עלה לנו הרעיון לקנות אוטובוס ביחד ולעשות איתו משהו אחר".
"הרעיון היה קודם כול לבנות לעצמנו בית. לא חשבנו על עסק תיירותי ולא ניסינו להקים צימר. רצינו ליצור משהו שנרצה לחיות בו בעצמנו. משהו שמשתלב בסביבה, אקולוגי, ולא פוצע את העין כשמסתכלים עליו. מקום שבאמת מרגיש חלק מהמדבר".
"הייתה הרבה מאוד מחשבה על איך בונים מבנה חכם שמתאים למדבר", מוסיף גרוסמן ומפרט על ההיבטים האדריכליים. "יש בידוד מסיבי, פתחי אוורור, הצללות והמון תכנון. האוטובוס ממוקם כך שהשמש פוגעת בעיקר בצד אחד, שמבודד במיוחד. אם אתה עומד במטבח ומסתכל אל הנוף, השמש בכלל לא פוגעת בך. היא נמצאת בצד האחורי".
הבנייה עצמה הושלמה בתוך שלושה חודשים בלבד. "גרנו שם שלושה חודשים ובנינו הכול בעצמנו. בלי עובדים ובלי קבלנים. חברים ומשפחה באו לעזור לנו. הכול היה תכנון ובנייה שלנו – מחשמל ואינסטלציה ועד עבודות עץ ועיצוב פנים". מאז חלפו שש שנים, אבל הפרויקט ממשיך להשתנות ולהתפתח. "הבריכה, למשל, נוספה רק לפני שנתיים, וגם השירותים עברו שיפוץ משמעותי".
גם חוויית האירוח עצמה שונה מאוד מזו שמציע צימר מדברי רגיל. אין שירות חדרים, אין ארוחות בוקר מפנקות מתוצרת מקומית ואין קייטרינג. גרוסמן מסביר: "אפשר לחשוב על האוטובוס כמו על בית. כשאתה חוזר לבית שלך, אף אחד לא מחכה לך עם ארוחת בוקר. אנחנו רוצים שאנשים ירגישו בבית. חלק מהחוויה הוא להיכנס למטבח ולבשל את הדברים שאתה אוהב".
"יש פינת מדורה, אבל צריך להביא עצים. יש מנגל, אבל צריך להביא פחמים. יש מטבח מאובזר, תבלינים, תה וקפה, אבל את חומרי הגלם אתה מביא בעצמך. הרבה מהחוויה שאנחנו מציעים היא הבדידות. להיות שם לבד לגמרי. אף אחד לא מקבל את פניך, אף אחד לא מסתובב לידך. אנשים מגיעים אלינו כדי להתחבר לעצמם, להתחבר לבני או בנות הזוג שלהם ולחוות באמת את הלבד באמצע המדבר. אתה יכול להסתובב שם עירום כל היום ואף אחד לא יציץ עליך", הוא צוחק.
בכוונה לא שמנו מזגן. אנחנו רוצים שאנשים יצאו החוצה, ירגישו את החום, ירגישו את המדבר, ייכנסו לבריכה, יטיילו
אחת ההחלטות החריגות, ואולי גם האמיצות לטעמי, הייתה דווקא מה לא להתקין. כששואלים את גרוסמן מדוע אין מזגן באוטובוס המפנק, הוא צוחק ומסביר שמדובר בהחלטה אידיאולוגית לא פחות מאשר טכנית. "חשוב לי להעביר שאנחנו לא צימר רגיל ובטח לא חדר במלון. האנשים שמגיעים אלינו הם אנשי טבע. כאלה שבסוף שבוע אחר היו הולכים לפתוח אוהל במדבר. אנחנו חושבים על עצמנו כ'גלמפינג משודרג' – ולא כצימר ממוזג או בית מלון".
לדבריו, המטרה היא לא לנתק את האורחים מהמדבר, אלא להפך. "בכוונה לא שמנו מזגן. אנחנו רוצים שאנשים יצאו החוצה, ירגישו את החום, ירגישו את המדבר, ייכנסו לבריכה, יטיילו". הוא מתלהב: "אם אתה בא למדבר ומבלה את כל הזמן במזגן, אז פספסת חלק גדול מהחוויה. באוטובוס אנחנו לא מנותקים מהטבע, אנחנו חלק מהטבע".
הגישה הזאת באה לידי ביטוי כמעט בכל היבט במקום, כולל מכרסם מדברי שמנמן וחמוד שהגיע לאוטובוס לביקור קצר ונעמד על שתי רגליו כמו קנגורו. "אתה מתכוון לפסמון המצוי", גרוסמן צוחק. "יש בעלי חיים שמסתובבים באזור. אנחנו לא באים ומרססים את המדבר. אנחנו לא באים להשתלט עליו. באנו להתארח בוואדי, ככה אנחנו תופסים את זה".
גם מערכות התשתית תוכננו בהתאם לאותה תפיסת עולם. "החשמל שלנו הוא סולארי. אנחנו לא מחוברים לשום תשתית. המים מהמקלחת ומהשירותים משקים את הבוסתן, ובאוטובוס יש שמפו אקולוגי. הכול חלק מאותו רעיון של להשתלב בסביבה ולא לבוא ולכבוש אותה".
אחרי שהשמש שוקעת, המדבר משנה אווירה. הקור מתגבר, הזבובים נעלמים, השקט מעמיק והחושך מסביב כמעט מוחלט. המדורה בחוץ מוסיפה מעט אור, ובפנים מחכים לי מיטה נוחה ומקלחת חמה. אבל לפני כן אני מוזמן לסיור טעימות מסקרן של יין פראי ביקב המסתורי של צור שיזף. עשר דקות הליכה בין הגפנים, ואני פוגש את צור. הוא בדיוק חזר מסיור בסעודיה, ואשתו החביבה דורית חתכה גבינות מקומיות. טעמנו שמונה יינות מסקרנים מהחווה – תפסתי ראש טוב והיה מעולה.
בוקר טוב מהר הנגב. לא היה שקט בלילה, אבל דווקא הקולות הפראיים של חיות הבר מבחוץ היו אחד הדברים המרגשים ביותר בלילה המיוחד הזה. בשעות הבוקר המדבר מתמלא שוב באור. דרך חלונות האוטובוס רואים את הכרם, את הציפורים ואת הנוף הפתוח של המדבר. הקסם של המקום לא מגיע מיוקרה מוגזמת באמצע שום מקום, אלא דווקא מהשילוב בין פשטות, שקט וטבע. לילה בתוך אוטובוס באמצע המדבר נשמע בהתחלה כמו רעיון מוזר, אבל עכשיו זה כבר מרגיש אחרת לגמרי.
גרוסמן מודה שהמקום לא מתאים לכל אחד. "האוטובוס לא מתאים לכולם, ואנחנו תמיד משתדלים להסביר את זה מראש. מי שמחפש מלון או צימר קלאסי אולי פחות יתחבר. מי שמחפש טבע, שקט ובדידות בדרך כלל מתאהב במקום".
כמה זה עולה?
מחירי הלינה משתנים בהתאם לעונה ולימי השבוע. לדברי גרוסמן, באמצע השבוע המחיר נע סביב 850 שקל ללילה, ובסופי שבוע סביב 1,350 שקל ללילה. קיימות גם הנחות למזמינים יותר מלילה אחד, וההזמנות נפתחות בדרך כלל חודשיים מראש.
לסיכום: מי שמחפש חופשה אופנתית עם שירות חדרים מפנק, מזגן שפועל מסביב לשעון ובופה קולינרי עשיר, כנראה שאוטובוס בודד באמצע כרם נידח בהר הנגב אינו המקום המתאים עבורו. אבל עבור מי שחולם להתעורר בזריחה מול פטה מורגנה של גפנים ירוקות באמצע המדבר, לשמוע את הציפורים, לשחק מחבואים עם פסמון מצוי ולשכוח לכמה שעות שהעולם ממשיך להסתובב בחוץ, "אוטובוס בכרם" מציע משהו שהולך ונעשה נדיר יותר ויותר במדינה שלנו – שקט ושלווה.
הכותב היה אורח "אוטובוס בכרם".
