במדבר יהודה הפראי, בין נחל פרת לנחל מכוך וסמוך ליישוב מעלה מכמש, חצב הטבע במשך מאות אלפי שנים בריכת מים יפהפייה, שלמרבה הצער עמדה יבשה תקופות ארוכות, משוועת לשיטפון נדיר שימלא אותה במים חיים. לאחרונה קיבל גב סניסיל הנידח טיפול החייאה מפנק: הזרמת מים חיים בצינורות מהיישוב הסמוך, ספסלים נחמדים וצל של עצים ירוקים שהפכו את הגב היבש לבריכת מים חלומית באמצע המדבר. עבודות השיקם נעשו במסגרת פעילות מבורכת לזכרו של סמל יהודה פרץ ז"ל, לוחם גבעתי שנהרג בשנה שעברה באופן טרגי בתאונת דרכים בדרך למסיבת החינה שלו, כחודש לפני חתונתו.
הגב שהדליק אותנו
(צילום ועריכה: קוקוטריפ)
קובי פלד, בלוגר טיולים חסר פחד המוכר ברשת בכינוי "קוקו טריפ", שחי ונושם הרפתקאות, יצא לבדוק אם מדובר בפאטה מורגנה, וחזר לספר לנו.
"בעיקרון הגב החדש נמצא בתוך נחל קטנטן מתחת למצפה דני, בין נחל מחמש לנחל פרת", הוא מסביר בשיחה עם ynet. "זה נחל כזה בלי שם, הוואדי שהכי קרוב אליו הוא נחל מכוך. מדובר בשרשרת של גבים, כלומר בריכות מים טבעיות שהטבע יצר בסלע במשך מאות אלפי שנים. אם יש שיטפון נדיר אז הבריכות מתמלאות במים. אולם בשגרה ובבצורת הן יבשות".
לפני שבועיים דיווחנו לכם על הזרמה מלאכותית משמחת של מים לנחל צלמון, ועכשיו הגיע התור של מדבר יהודה, באמצע הדרך בין ירושלים לים המלח. "החבר'ה המקומיים רצו להנציח בחור", מסביר קובי על הזרמת המים יוצאת הדופן. "אז הם משכו צינורות מהיישוב שלמעלה ומזרימים מים לתוך הגב".
הגב עצמו – בריכת הסלע הקסומה שיכולה לאגור מים באופן טבעי – כך הוא מדגיש, היה שם קודם. "זה גב אמיתי, רק יבש. אם היה שיטפון, הגב היה מתמלא, אבל זה נחל שזורמים בו מים רק פעם בהרבה מאוד זמן. המקומיים פשוט ניצלו את הטבע ומילאו במים גב טבעי, ולכן המים לא מחלחלים לאדמה ונוצרת בריכה טבעית יפהפייה.
"בעיקרון זה באמת אזור מדברי לחלוטין, כמו שמדבר נראה – צהוב, יבש, מרחבים מאוד פתוחים. יש קניון צר ונקי, ופתאום מים. זה גב יחסית גדול, ומסביב פתאום רואים פריחה באמצע המדבר. זה מאוד סוריאליסטי: אתה צועד בתוך המדבר הצהוב, מלא קוצים וכל מיני דברים יבשים, ופתאום רואה עצים בצבע ירוק. באמצע מדבר אתה רואה עץ, זה מוזר. חוץ מהשקיית העצים, הוסיפו גם ספסלים ועשו ממש פינה שאפשר לשבת בה בחיק הטבע".
מסתבר שגם צורת הגב מושכת את העין. "מישהו כתב לי בתגובות שזה נראה קצת דומה למפה של ארץ ישראל", מספר קוקו. "הסתכלתי מלמעלה – וואלה, זה באמת די דומה".
הגב החדש הפך לאתר קפיצות אקסטרים לתוך המים, אבל קוקו מתעקש על כללי בטיחות ברורים. "לפני קפיצה למקור מים בטבע אני תמיד נכנס למים בזהירות כדי לבדוק את העומק", הוא אומר. "חשוב לא לעשות שכונה. יש דברים שלא משתנים, כמו נחלים גדולים, אבל פה זה מקום חדש, אז אני נכנס למים, עושה טבילה, בודק את הנקודות העמוקות, אם יש סלעים וכדומה או סכנה לפיגוע, ורק אז אני מחליט אם לקפוץ. אני גם בודק אם צריך נעליים, כי לפעמים יש סלעים, ואם קופצים עם נעליים זה לא נורא, אבל אם קופצים יחפים זה כבר יותר סיפור".
ומה עם הטמפרטורה?
"המים קרים", הוא מחייך. "לא קפואים, אבל קרים מאוד. אולי לאחרים זה מרגיש עוד יותר קר, אני פרמטר אחר. גם הניגודיות בין החום בחוץ לקור בפנים עושה טוב, ואז אתה יושב על הספסל בחוץ בשמש, משתזף, מתייבש מהר. זה נחמד".
למרות שמדובר בצעדה מדברית באזור המוגדר רשמית מעבר לקו הירוק, קוקו חושב שהגב מתאים למטיילים מכל הגילים, כולל משפחות עם ילדים. "לא חייבים לקפוץ", קוקו צוחק. "מאוד נוח ומאוד קל להגיע לגב ולהיכנס אליו לטבילה", הוא אומר בהחלטיות. "גם השפה של הגב היא רדודה, אז אפשר להיכנס ולעמוד שם. לא חייב להיכנס ממש לעומק. זה בהחלט טיול שמתאים גם למשפחות עם ילדים, והוא צמוד לשמורת הטבע הפופולרית של נחל פרת".
ועדיין, יש כללי התנהגות ברורים. "אין שם פחים", הוא מזכיר. "חובה לאסוף את הזבל. מה שמביאים – מחזירים. כדי להגיע לשם בבטחה חובה סנדלים או נעליים, וכדאי להביא הרבה מים לשתייה, כי גם בחורף שלנו שעות היום במדבר מאוד חמות".
הזרמת מים מלאכותית לטבע היא נושא שמעורר ויכוחים עזים בקרב קהילת חובבי המעיינות בישראל. קוקו מכיר את הטענות, אבל מגיע מנקודת מבט של מטייל. "אני לא גיאולוג ואני לא יודע להגיד לך אם יהיו השפעות הרסניות על הסביבה", הוא מודה. "חלק מהעוקבים הגיבו לי שלא צריך לשחק עם הטבע. בתור מטייל שאוהב מים אני מאוד מברך על הפעילות הזאת".
לדבריו, יש כאן אפילו החמצה ברמה הארצית. "אני סבור שצריך לפתח נחלים באזור המרכז ולא רק באמצע חור במדבר", הוא אומר. "אנחנו מדינה בלי מים, ומטיילים שמחפשים גבים מוכנים ללכת ולהתאמץ. אתה הולך לאירופה ורואה אנשים שוחים בנחלים ומשתזפים על הגדה. למה בנחל הירקון או נחל אלכסנדר לא יכולים לעשות דבר כזה?".
איך מגיעים – ולמה לחנות דווקא במצפה דני
כמו בכל טיול במדבר שומם, ובייחוד מעבר לקו הירוק, הסיפור מתחיל בבחירת נקודת חניה בטוחה לרכב, ולקובי יש הצעה מצוינת שמשלבת גם תצפית מרגשת. "לפני הטבילה הכי נכון להתחיל במצפה דני ושם גם לחנות", הוא מסביר. "זה קרוב לבריכה, מדובר בחנייה בטוחה בתוך שטח היישוב, ויש נוכחות מורגשת של חיילים שמאבטחים את היישוב".
מתברר שמעבר להיותה נקודת חניה בטוחה, מצפה דני היא גם תצפית מרשימה במיוחד. "בעיקרון יש לך שם שלוש מאות שישים מעלות", אומר קוקו בהתלהבות. "אם מסתכלים מערבה מעבר ליישוב מעלה מכמש, אפשר לראות ביום טוב את כל קו החוף של ישראל ואולי קצת את מודיעין. אבל התצפית המרכזית היא מזרחה, לכיוון המדבר, הבקעה והעיר יריחו".
לגבי המסלול, כאן עדיף להיזהר: לא להשתמש בווייז, שעלול להוביל דרך יישובים פלסטינים, אלא אם מגיעים מכיוון ירושלים, שם ההכוונה טובה ובטוחה. "הגישה המומלצת לגב סניסיל המפנק החדש היא דרך כביש 1 – מירושלים לים המלח", מדגיש המטייל המנוסה. "פונים שמאלה לדרך אלון (כביש 458), שמקיפה את שמורת הטבע של נחל פרת הפופולרית. זאת הדרך הכי בטוחה והכי נוחה. אפשר להגיע גם מצפון דרך ענתות ועוד יישובים פלסטינים — אבל אני לא ממליץ".
המלצה נוספת של קובי
כשמגיעים למצפה עצמו העסק פשוט. "אתה מגיע לשער הצהוב של היישוב", מתאר קוקו. "מחכים מול השער, הם רואים אותך במצלמה ופותחים לך. אתה עולה כמה מטרים עד לפסגה, אי אפשר לפספס, זו תצפית מאוד ברורה לעין".
במצפה מחכה למטיילים תשתית נוחה ונעימה. "יש שם צל וספסלים, וגם עשו נדנדה מאולתרת ונחמדה עם צמיג. יש חיילי צה"ל שעושים אבטחה ליישוב, וכל מי שחושש לא מרגיש שום דבר לא נעים".
הגב עצמו נמצא כשלושה ק"מ הליכה נוחה מתחת למצפה, במורדות המדבר. "כשעומדים במצפה דני ומסתכלים למטה, לכיוון המדבר, רואים שביל אחד ענק, רחב ונוח להליכה, אי אפשר לפספס אותו. מכאן מתחיל החלק הרגלי. יורדים שני קילומטרים ואז לוקחים ימינה ולמטה לכיוון הנחל. כשמתקרבים רואים מרחוק ספסלים ועצים, והתצפית על הגב היפהפייה נפתחת ממש כשמגיעים לשפה שלו. מרגיש כמו פאטה מורגנה, מים בלב מדבר באמצע שום מקום. בחזרה עולים באותה הדרך".
אזהרה: בגב סניסיל המחודש, לזכרו של יהודה פרץ ז"ל, אין שירותי הצלה והשחייה היא באחריות המתרחצים בלבד. מסיבות ביטחוניות עדיף להגיע אליו מכביש 1 היורד לים המלח ולא להסתמך על אפליקציות ניווט העלולות להוביל אתכם דרך יישובים פלסטינים.
