טקס ההתבגרות הישראלי, בעיקר זה שכולל את טיול התרמילאים המסורתי, מכיל רגעים גורליים שמגיעים במפתיע. ואין ספק שתאונת שיט בנהר פראי, מלא בדגים טורפים, בלב הג'ונגל של האמזונס, היא אחד מהם.
"יצאנו כמה חברים לטיול של ארבעה ימים במעמקי האמזונס בפרו", מספר שמעון צוקרמן (28) בשיחה עם ynet. "ישנים בג'ונגל, מתצפתים ומחפשים בעלי חיים. היה איתנו מדריך מקומי ומשיט סירה. באיזשהו שלב, כששטנו במעלה הנהר, המשיט התחיל פתאום לאבד שליטה. היו זרמים חזקים, ובתוך שניות הסירה התנגשה בסלע ענק שהיה בתוך המים והתחילה להתמלא במים.
"האגם הכי מסוכן ששחינו בו"
(שמעון צוקרמן)
"באותה שנייה אתה אומר לעצמך: 'פאק, רק לא לטבוע', ואני נכנס למוד של 'פשוט לפעול'. הסירה הייתה מלאה במים והיינו צריכים לקפוץ לנהר ולהציל את הציוד. באותם רגעים אני פחות חושב על מה שמחכה לי בתוך המים, עם הפיראנות (להקת דגים טורפים – א"ק)".
אחרי שהאירוע הקיצוני הסתיים בשלום, אתה לא שואל את עצמך בשביל מה צריך את כל הסכנות האלה?
"אני מהרהר, אבל המסקנה היא דווקא הפוכה, בסוף לא קרה לי משהו רע. כן, זה היה מטורף, אבל אלה בדיוק החוויות שבסוף אתה רוצה וזוכר. אלה החוויות שעושות את הטיול מיוחד".
גם בסרי לנקה המסתורית נקלע שמעון לסיטואציה שבה הבין רק בדיעבד עד כמה התקרב לקצה, הפעם בשחייה. "כשאני מגיע למקום חדש, אני אוהב לפתוח מפה בגוגל מאפס, להסתכל על מקומות, ואם משהו נראה מעניין – לקחת אופנוע ולנסוע", הוא משחזר. "ראינו איזשהו אגם והחלטנו לנסוע אליו. אנחנו מגיעים, אגם מטורף, ואני אומר לעצמי: וואלה, איך לא שמענו על המקום הזה? נכנסים, שוחים ונהנים".
הטבילה המפנקת באגם הטרופי מסתיימת, ורק אז מתברר מה הסתתר במים. "יוצאים החוצה ואני מדבר עם כמה מקומיים", הוא מספר וצוחק. "ואז אני מבין שהסיבה שאנשים לא נכנסים לשחות באגם היפה הזה היא שהוא מלא בתנינים. בדיעבד, אפילו לא חשבתי על זה. זה בכלל לא היה לי בראש".
שמעון גדל בבית שמש, במשפחה שאוהבת לטייל. "יצאתי לעשות את שביל ישראל שלושה ימים אחרי השחרור. סיימתי את השביל וטסתי לטיול הגדול", הוא משחזר. כשחזר לישראל, ניסה לחיות כמו כולם. "התחלתי ללמוד הנדסה באוניברסיטת תל אביב, עברתי לתל אביב, הייתה לי עבודה מסודרת, הייתי בזוגיות, הייתה לי דירה. מה שנקרא, הכול לפי הספר, אבל הרגשתי שיש לי חלום לחזור ולטייל". בסופו של דבר החליט לעזוב הכול ולצאת למסע חדש, הפעם עם כרטיס לכיוון אחד.
רגע של מנוחה במהלך טרק בקשמיר
(צילום: באדיבות שמעון צוקרמן)
בהרי ההימלאיה בנפאל חיכתה לו חוויה קיצונית נוספת. "רציתי לעשות שם את טרק סובב אנאפורנה", הוא מספר, ומדגיש כי היום הקשה ביותר במסלול הוא חציית מעבר ההרים הגבוה תורונג לה, המתנשא לגובה של 5,416 מטר. "ביום שבו חציתי את הפאס הייתה סופת שלגים מטורפת. הייתי אמור להתחיל את היום הזה בארבע לפנות בוקר, וזה יום של 19 שעות הליכה מאוד קשות. הולכים בשלג, בגובה שבו קשה מאוד לנשום, ואני סוחב את כל הציוד על הגב – בלי פורטר, בלי מדריך".
ומה עושים כשאין מדריך? "הייתה שם עוד תיירת עם מדריך, והוא אמר לה: 'בואי נצא, הכול בסדר'. בדיעבד אני מבין שהוא פשוט רצה לסיים את העבודה כמה שיותר מהר ולחזור הביתה. אז אמרתי לעצמי: 'אוקי, סבבה, אני גם אצא ואצמד אליהם'".
אמרתי לעצמי, לא משנה מה, אני ממשיך ללכת. סופה, לא סופה, העיקר לעבור את הרכס ולהגיע לצד השני
ההחלטה לחצות את מעבר ההרים המושלג במזג אוויר קיצוני התבררה כטעות. "יצאנו לדרך בארבע לפנות בוקר, כשבחוץ סופה מטורפת. אתה לא רואה את הדרך, כל השביל מכוסה בקרח, ברמה שאתה יכול להחליק. גם איבדתי את הדרך כי לא ראיתי כלום. שלג מטורף והסופה משתוללת. אמרתי לעצמי, לא משנה מה, אני ממשיך ללכת. סופה, לא סופה, העיקר לעבור את הרכס ולהגיע לצד השני".
במהלך ההליכה המורכבת הוא נפרד מהתיירת ומהמדריך המקומי שלה. רק לאחר שחצה את מעבר ההרים וירד בגובה, התברר לו כי המטיילת נקלעה לסכנת חיים של ממש. "גיליתי על הפינוי שלה רק בדיעבד. היה לה מדריך מקומי שסחב עבורה את הדברים, והיא התעכבה. אמרתי 'נתקדם הלאה', וחיכיתי להם בצד השני. הם לא הגיעו, ואז ראיתי מסוק חילוץ מגיע".
ומה המסקנה שלך?
"הלקח שלי הוא לסמוך על האינטואיציה, ולאו דווקא על מה שהמקומיים אומרים".
וזה הזמן להדגיש לקוראים כי חציית מעברי הרים מושלגים כרוכה בסיכונים חמורים, ובהם היפותרמיה ומחלת גבהים. לכן אין לצאת למסלולי אקסטרים ללא הכנה מתאימה, ציוד מקצועי, בדיקת מזג האוויר ותנאי השטח והיכרות עם הנחיות הבטיחות המקומיות.
על סוס בנפאל
(צילום: באדיבות שמעון צוקרמן)
אולם לא כל הסכנות והאתגרים במסעותיו של שמעון קשורים לטביעה בנהרות, לחציית מעברי הרים אכזריים או למפגשים עם חיות טורפות. "מישהו שסמכתי עליו הציע לי לפגוש איש עסקים ישראלי שחי בתאילנד ומצליח שם מאוד", הוא משחזר. "אמרתי, טוב, יאללה, אולי יש פה הזדמנות".
איש העסקים הישראלי המתגורר בתאילנד הציע לארח את שמעון ובת זוגו ולהציג בפניהם הזדמנות עסקית. "הוא אמר שהוא מאוד ציוני ושהוא מרגיש צורך לתרום לחיילים אחרי המלחמה. הוא אמר: 'בואו אליי, לינה, נהג, הכול, מה שתצטרכו. יש לי רעיון מדהים שתוכלו להשתלב בו. אני לא רוצה לדבר עליו יותר מדי בזום, בואו ניפגש פנים מול פנים'".
לבסוף הגיעו השניים לעיר קטנה בתאילנד. "הוא לקח אותנו לבית שלו, נפגשים, מדברים, מדברים, מדברים, אבל השיחה לא הולכת לשום מקום. כשאנחנו מנסים להבין מה הוא עושה בחיים, מאיפה יש לו כסף ומה העסקים שלו – הבן אדם מתחמק, הולך סחור-סחור ולא נוגע בנקודה".
לאחר הפגישה המוזרה סידר להם האיש מקום לינה באחד מבתיו, והציע להמשיך בשיחה למחרת. "בשתיים בלילה אמרתי לעצמי, וואלה, משהו פה קצת מוזר, התחלתי לחפש בגוגל, וכתבה הובילה לכתבה". מהכתבות שמצא עלה כי איש העסקים הישראלי, הציוני חובב המילואימניקים, היה מעורב בשורת מעשי הונאה בישראל ואף ריצה בגינם עונשי מאסר. "פשוט באותו רגע, בלי לעדכן אותו, בלי כלום, ברחנו משם וניתקנו קשר".
צוקרמן הפיק לקחים. "קודם כול, צריך להיות הרבה יותר זהיר", הוא אומר בכנות. "זה היה מבאס, כי בסוף זה גורם לך לאבד אמון בבני אדם ולהיות הרבה יותר חשדן וזהיר. בטיולים אתה פוגש המון אנשים ונקלע להמון אינטראקציות, ואתה אף פעם לא יודע אם הם לטובתך או לא. אז צריך לסמוך על האינטואיציה".
טרק סולו במדבר של פרו
(צילום: באדיבות שמעון צוקרמן)
שאלתי אותו: 'מאיפה אתה?', והוא אומר לי: 'לבנון'. אז אני שואל: 'מאיפה בלבנון?', והוא אומר לי שם של כפר שצמוד לבינת ג'בייל. בראש אני אומר לעצמי שיש מצב שלפני שבועיים הייתי בבית שלו, ואז אני אומר לו: 'אנחנו שכנים, אני מישראל'
לצד החוויה המטרידה בתאילנד, הוא מבקש להרגיע את מי שחושש לטייל בעולם. "לאורך הדרך היו לי גם המון חוויות עם אנשים שפתחו את הלב ועזרו לי בטירוף, בלי לרצות שום דבר בתמורה". אחת האנקדוטות המשעשעות ביותר במסעותיו התרחשה דווקא בטיסה לאחת המדינות הכושלות בעולם.
"יצאתי ממילואים בלבנון, ותוך שבועיים כבר הייתי בטיסה לקונגו", הוא מספר. "אני יושב במטוס ליד בחור לבן, שזה כבר יוצא דופן בטיסה לקונגו. פתאום הוא זורק לי משפט בערבית, אז עניתי לו בערבית השבורה שלי מהצבא".
השיחה שהתפתחה בין השניים קיבלה תפנית מפתיעה. "שאלתי אותו: 'מאיפה אתה?', והוא אומר לי: 'לבנון'. אז אני שואל: 'מאיפה בלבנון?', והוא אומר לי שם של כפר שצמוד לבינת ג'בייל (עיירה לבנונית המהווה מוקד היסטורי וסמלי מרכזי בעימותים בין צה"ל לחיזבאללה – א"ק). בראש אני אומר לעצמי שיש מצב שלפני שבועיים הייתי בבית שלו, ואז אני אומר לו: 'אנחנו שכנים, אני מישראל'".
למרות ההפתעה, השניים המשיכו לשוחח לאורך הטיסה. "בסופו של דבר היה מצחיק ומעניין, ודיברנו כל הזמן. הוא גם שאל אותי אם הייתי בצה"ל ואם הייתי במלחמה, אבל לא סיפרתי לו, יש גבול".
אבל לא רק הרפתקאות מסוכנות ומפגשים מפתיעים עם אנשים מושכים את צוקרמן במסעותיו. יש לו גם חיבה מיוחדת למקומות יוצאי דופן ולסיפורים שמסתתרים מאחוריהם. כך היה גם במאוריציוס, האי הקסום בלב האוקיינוס ההודי, שבו מחכה לגולשי הרוח לגונה מפנקת עם תנאי רוח אידיאליים. "מבחינת קייט, למי שמחפש, יש במאוריציוס את התנאים שבעיניי הם מהאידיאליים בעולם לגלישה. זו לגונה עצומה עם רוח שדופקת כל הזמן".
"אני לא זוכר בדיוק איך שמעתי על זה", הוא מוסיף בהתרגשות, "אבל יש במאוריציוס בית קברות יהודי. התחלתי לקרוא באינטרנט ולשאול מקומיים, ואחרי שעתיים נסיעה למרכז האי הגענו לבית הקברות היהודי בסנט מרטין".
היה לך ים מפנק עם רוח מושלמת, ובמקום לתת עוד כמה שעות של גלישה, הלכת לחפש בית קברות יהודי?
"אני פשוט אוהב את הדברים יוצאי הדופן", הוא צוחק. "אלה הדברים שמסקרנים אותי, ואני מאוד אוהב חוויות תרבותיות. פתאום אני מגלה סיפור מעניין על קהילה יהודית שהתפתחה במאוריציוס בעקבות גירושם של פליטים יהודים בידי הבריטים במהלך מלחמת העולם השנייה".
בנופים שומטי הלסת של קרואטיה
(צילום: באדיבות שמעון צוקרמן)
בירח הדבש עם מיכל
(צילום: באדיבות שמעון צוקרמן)
גם בפורטוגל חיפש שורשים יהודיים ומצא קהילה נסתרת של צאצאי האנוסים. "בעיירה בלמונטה ביקרנו בקהילה של יהודים שחיו בסתר עד שנת 1917. הקהילה בכפר הנידח שמרה על המסורת שלה בסתר במשך מאות שנים, ועד היום, כשאתה הולך בין הבתים, אתה רואה מזוזות ואנשים עם מגן דוד. זאת קהילה נשכחת שלא כל כך מכירים".
במשך דורות שמרו משפחות האנוסים בפורטוגל על מנהגים יהודיים בסתר. "הם מדליקים נר בערב שבת, ויש להם כמו סימנים של מזוזות על הדלתות", הוא מספר. "הם התרגשו לשמוע שאני מישראל. היה די קשה לתקשר איתם, כי הם מדברים רק פורטוגזית".
ומה קורה כשמטייל סולו ותיק מתחתן? בזמן הריאיון הטלפוני מבלים בני הזוג הטריים בירח דבש בארגנטינה. "ברור שזה טיול מסוג אחר", הוא צוחק. "היא לא הייתה מצטרפת אליי לישון באוהל על הגג אצל הנפאלי. לטייל לבד זאת חוויה מסוג אחד, ולטייל עם מישהי זאת חוויה מסוג אחר. עכשיו יש לי שותפה להרפתקה, ויש עם מי לחלוק את החוויות".
