אחרי קריירות מסודרות בישראל, שירות מילואים אינטנסיבי בתקופת המלחמה וחלום ישן על חיים אחרים – שי כהן (44) ואלעד ממן (39) ארזו מזוודות, עלו על טיסה לבנגקוק והחליטו להתחיל מחדש. היום הם חיים על הקו שבין תל אביב לתאילנד, מנהלים מותג חופשות, ובעיקר מנסים לשכנע ישראלים להפסיק לטייל בתאילנד כמו "עדר", לדבריהם, ולצאת סוף סוף מהמסלול השחוק של MBK וקופנגן.
"אנחנו רואים את הישראלים בכל מקום – אבל כמעט תמיד באותן מלכודות תיירים", אומר שי בשיחה עם ynet. "כולם נמצאים באותם מלונות, אותם קניונים, אותם איים. תאילנד היא מדינה ענקית עם אינסוף מקומות מטורפים שאנשים פשוט לא מכירים. מבאס אותנו לראות ישראלים שמגיעים לצד השני של העולם, אבל עושים בדיוק את אותו הטיול שכולם עושים".
שי ואלעד עושים סדר בבנגקוק
(@mipolesham1.9 / instagram)
הסיפור שלהם התחיל בכלל בירח דבש רומנטי. "פינטזנו על היום שבו נוכל לעבור לתאילנד לתקופה משמעותית יותר", מספר שי. "אחרי 7 באוקטובר גויסתי למילואים, זו הייתה תקופה קשה מאוד. אני זוכר שכתבתי לאלעד שביום שאני משתחרר מהמילואים נזמין כרטיס ונטוס להגשים את החלום".
לפני המעבר לתאילנד שי עבד כמנכ"ל של חברה ואלעד כמורה לחינוך מיוחד. "הייתי בצומת דרכים - אם להמשיך לשנת שבתון", מספר אלעד. "בסוף החלטתי לעזוב את התחום ולעבור לשיווק, ואז העסק התחיל להתפוצץ ונכנסנו אליו פול טיים".
אם יש יעד אחד שהזוג היה שמח לראות פחות ישראלים רצים אליו – זה הקניון המיתולוגי בבנגקוק - ה-MBK. "העיר התקדמה 30 שנה קדימה – והישראלים עדיין תקועים ב-MBK", שי צוחק. "זה כמו להגיע לתל אביב ולהחליט שאתה מבלה רק בנווה שאנן. בנגקוק מדהימה, מודרנית, מלאה בעיצוב, מסעדות, בתי קפה וחוויות, ואנשים חוזרים ממנה ואומרים 'העיר מסריחה'. ברור, כי הם ראו רק אזור אחד".
"העיר התקדמה 30 שנה קדימה – והישראלים עדיין תקועים ב-MBK", שי צוחק. "זה כמו להגיע לתל אביב ולהחליט שאתה מבלה רק בנווה שאנן"
אלעד מוסיף: "זו ממלכה של חיקויים. אנשים נוסעים לשם לקנות מותגים, אבל הרבה מהמוצרים האלה אפשר להזמין היום מעלי אקספרס. לא צריך לטוס עד תאילנד בשביל זה".
לדבריהם, אחת הבעיות היא שמטיילים ישראלים רבים ישנים במלונות הצמודים ל-MBK – ופשוט לא יוצאים מהאזור. "יש מלון מאוד פופולרי בקרב ישראלים שנמצא ממש מעל הקניון", אלעד צוחק. "אז אנשים מגיעים לבנגקוק לשלושה ימים, רואים רק קניון ומלון – ואז חושבים שזו העיר. הם בכלל לא נחשפים לבנגקוק האמיתית".
אז לאן כן ללכת לעשות שופינג? מבחינתם, התשובה ברורה. "הקניון מספר 1 בבנגקוק היום הוא אייקון סיאם", אומר שי. "זה הרבה מעבר לשופינג – יש שם תערוכות, מסעדות, בתי קפה, שוק צף ונוף לנהר. זו חוויה שלמה. גם אם לא קנית כלום – עדיין בילית שם יום מטורף".
לדבריו, "יש את בנגקוק של למעלה ויש את בנגקוק של למטה. הישראלים מאוד אוהבים את הבנגקוק של למטה, למרות שהבנגקוק של למעלה בכלל לא יקרה כמו שחושבים. אפשר לקבל שם חוויה ברמה של ניו יורק – יוקרה, עיצוב, ברים, מסעדות ובתי מלון מטורפים. לא חייבים להסתפק בזיופים וחיקויים".
גם לגבי אזורי הלינה בבירה התאילנדית, השניים טוענים שהישראלים נופלים שוב ושוב לאותן קלישאות. "בנגקוק ענקית, ויש בה אינסוף סגנונות", אומר שי. "אם מדובר בצעירים או גייז שמחפשים חיי לילה – אזור פארק לומפיני ושכונת סילום יהיו מושלמים בשבילם. משפחות שמחפשות יותר סטייל ויוקרה – נשלח לאזור אסוק וטרמינל 21. מי שמחפש נוף ורוגע – אזור הנהר".
גם בכל הקשור לאיים התאילנדיים, לשניים יש מסר ברור: לא חייבים קופנגן כדי ליהנות מתאילנד. "האזור של קוסמוי וקופנגן נהיה מאוד יקר בגלל הביקוש", מסביר שי. "אין שם הרבה מלונות טובים, ומה שטוב עולה המון כסף. אנחנו מעדיפים להמליץ לאנשים על איים כמו קו צ'אנג, שבהם אפשר לקבל ריזורטים מטורפים וחופשה ברמה גבוהה בהרבה – גם בתקציב בינוני".
"ישראלים חוזרים לארץ ואומרים 'לא היית בתאילנד אם לא היית בקופנגן'. אנחנו דווקא חושבים שהפנינים האמיתיות הן המקומות שפחות מכירים. המקומות שבאמת מרגישים בהם את תאילנד"
אלעד מוסיף: "ישראלים חוזרים לארץ ואומרים 'לא היית בתאילנד אם לא היית בקופנגן'. אנחנו דווקא חושבים שהפנינים האמיתיות הן המקומות שפחות מכירים. המקומות שבאמת מרגישים בהם את תאילנד".
לדבריהם, דווקא העובדה שחיו כמו "נוודים דיגיטליים" ועברו ממקום למקום, אפשרה להם לגלות אזורים שפחות מוכרים לישראלים. "נסענו באוטובוסים, עשינו טיסות פנים, עברנו בין איים וערים", מספר אלעד בגאווה. "זה נתן לנו להכיר תאילנד אחרת לגמרי – לא רק את המסלול הקבוע של הישראלים".
גם בכל מה שקשור לאוכל, השניים מנסים לשבור לישראלים כמה פחדים ישנים. "צריך להגיע לתאילנד בראש פתוח", שי צוחק. "לא לחשוב במונחים של משרד הבריאות הישראלי. דווקא האוכל הכי טוב נמצא בדוכנים ובשווקים הכי פשוטים. במקומות שהישראלים הכי נרתעים מהם, שם נמצאות הפנינים הקולינריות האמיתיות".
ואילו אלעד, שמגדיר את עצמו כאדם שלא אוכל חריף בדרך כלל, מספר שגם הוא הופתע. "פה בארץ, אם היו אומרים לי שמנה חריפה – הייתי מוותר עליה, אבל בתאילנד פתאום מצאתי את עצמי מזיע ממרקים חריפים, אבל נהנה מכל רגע. נפתחים שם לטעמים חדשים".
לדבריהם, גם שומרי כשרות יכולים להסתדר בלי להיצמד רק לבית חב"ד. "ההורים שלי הגיעו לבקר והם שומרים", מספר אלעד. "ביקשנו מהתאילנדים להכין להם דגים עטופים בנייר כסף, בלי פירות ים ובלי ערבובים – והם זרמו לגמרי. התאילנדים מאוד באים לקראתך".
"דווקא כשסוטים קצת מהשביל – פתאום מגלים את המקומות הכי יפים. אם רק תבואו בראש פתוח, תפסיקו לפחד ותצאו רגע מהמסלול – תגלו מדינה אחרת לגמרי"
השניים טוענים שהבעיה המרכזית של הישראלים בתאילנד היא לא רק חוסר היכרות עם הקולינריה המקומית, אלא גם פחד לצאת מאזור הנוחות. "הישראלים רוצים לדעת מראש בדיוק לאן להגיע, מה להזמין ואיפה כולם נמצאים", שי מסביר. "אבל דווקא כשסוטים קצת מהשביל – פתאום מגלים את המקומות הכי יפים. אם רק תבואו בראש פתוח, תפסיקו לפחד ותצאו רגע מהמסלול – תגלו מדינה אחרת לגמרי".
אבל מעבר להמלצות על מסעדות וקניות – המעבר לתאילנד שינה עבור הזוג הישראלי גם דברים הרבה יותר עמוקים. "אני חושב שהדבר שהכי הפתיע אותנו זו תחושת הביטחון", אומר שי. "בבנגקוק יכולנו גם בשלוש לפנות בוקר להסתובב בסמטאות חשוכות בלי פחד. תמיד יש אנשים ברחוב, תמיד משהו פתוח, ותמיד הרגשנו מאוד בטוחים".
"הייתי שמח להשתקע בתאילנד ולגדל שם את הילדים. גם בגלל יוקר המחיה בישראל, גם בגלל הלחץ והחרדה שילדים חיים איתם בארץ. אלעד דווקא רוצה לגדל את הילדים בישראל, אז אנחנו כל הזמן עושים את ההשוואות האלה של תאילנד מול ישראל"
עבור השניים, החיים בתאילנד הפכו גם להשוואה בלתי פוסקת לישראל – במיוחד בכל הקשור לחופש אישי ולקהילה הגאה. "אנחנו כרגע בתהליך פונדקאות", מספר שי. "אני מבחינתי הייתי שמח להשתקע בתאילנד ולגדל שם את הילדים. גם בגלל יוקר המחיה בישראל, גם בגלל הלחץ והחרדה שילדים חיים איתם בארץ. אלעד דווקא רוצה לגדל את הילדים בישראל, אז אנחנו כל הזמן עושים את ההשוואות האלה של תאילנד מול ישראל ומנסים להבין מה ההחלטה הכי נכונה בשבילנו".
לדבריו, "בתאילנד היחס לקהילה הגאה הוא פשוט חלק מהחיים. זה לא אישיו בכלל. לא נתקלנו שם בהומופוביה, לא במבטים ולא בהערות. זו מדינה שיש בה שוויון זכויות מלא לגייז, ואנחנו מרגישים שם מאוד בבית".
אלעד מוסיף שגם בתור זוג גייז שחגג ירח דבש בתאילנד, היחס היה טבעי לחלוטין. "במלונות מתייחסים אלינו בדיוק כמו לכל זוג אחר. אם אומרים שמגיע זוג לירח דבש – יסדרו את החדר עם לבבות וברבורים בדיוק אותו דבר".
"זה אפילו לא עובר במחשבה אם מותר להחזיק ידיים או לא, וזה מה שבעיקר עצוב. כי אז אתה מבין כמה ישראל עדיין רחוקה ממקומות שבאמת מרגישים חופשיים ומתקדמים"
ושי מוסיף: "זה אפילו לא עובר במחשבה אם מותר להחזיק ידיים או לא, וזה מה שבעיקר עצוב. כי אז אתה מבין כמה ישראל עדיין רחוקה ממקומות שבאמת מרגישים חופשיים ומתקדמים".
אחרי חודשים ארוכים של חיים בבנגקוק, לשניים כבר יש רשימת המלצות מסודרת למקומות שפחות מוכרים לישראלים – אבל מבחינתם מייצגים את תאילנד האמיתית. אחת ההמלצות הבולטות שלהם היא מסעדה תאילנדית מקומית באזור סילום, שאליה הם לוקחים חברים שמגיעים מהארץ. "רצינו מקום שהמקומיים באמת אוכלים בו", מספר שי. "אוכל תאילנדי אותנטי, מאוד מוקפד, ברמה גבוהה, אבל בלי תחושת מלכודת תיירים. מקום שמרגישים בו את תאילנד האמיתית".
גם בגזרת הספא הם מעדיפים לברוח מהמקומות המוכרים לתיירים הישראלים. "יש אונסן יפני מדהים באזור סטורן בשם יונימורי", מספר שי בהתלהבות. "זה בית מרחץ יפני עם אמבטיות בטמפרטורות שונות, מינרלים וטיפולי ספא באווירה יפנית מטורפת. אפשר להעביר שם חצי יום בלי להרגיש".
עוד מקום שהשניים ממליצים עליו בחום הוא מתחם מופעי הדראג House of HEALS, שפועל על גג מלון רנסנס בבנגקוק. "זה שילוב של רופטופ, מסיבה וסטנדאפ. מלכות הדראג שם יורדות על הקהל, מאלתרות עם תיירים, וזה קורע מצחוק. רמה מאוד גבוהה".
אבל אם יש מקום אחד שבאמת הצליח להפתיע אותם – זה דווקא רחוב אוכל קטן במרכז בנגקוק. "יש רחוב בשם בנטנטונג שכל כולו אוכל וקינוחים", אלעד מתלהב. "כל הרחוב מתמלא בערב בדוכנים, מסעדות, קונדיטוריות וטרנדים של אוכל. מי שרוצה לחוות את בנגקוק הקולינרית בלי לקרוע את הכיס – זה המקום".
גם חובבי קפה ואינסטגרם יקבלו אצלם המלצה מדויקת. "יש בית קפה על הנהר בתוך שכונת טלאט נוי, שהיא שכונת אמנים בתוך צ'יינה טאון", מספר אלעד. "כל האזור מלא בגרפיטי מטורפים ובאווירה יצירתית, ובית הקפה עצמו נראה כמו מוזיאון קטן".
בכל הקשור לקניות, השניים דווקא פחות מתרגשים מזיופים ומשווקים עמוסים. אחת ההמלצות שלהם היא מותג האופנה האסייתי Urban Revivo. "אלה בגדים בגזרות מאוד מיוחדות", אומר שי. "סטייל אסייתי שמתחבר טוב גם למערב. מי שרוצה לחזור מתאילנד עם בגדים שלא יהיו לעוד מיליון ישראלים – זה מקום מעולה".
גם מי שמחפש קניות זולות יותר לא חייב לבלות שעות ב-MBK. "יש אאוטלט בשם סנטרל וילג' ליד שדה התעופה של בנגקוק", מספר שי. "זה פתרון מושלם למי שיש קונקשן ארוך ורוצה לקפוץ לכמה שעות של שופינג במחירים טובים".
אבל ההמלצה שהכי מפתיעה את הישראלים, לדבריהם, היא דווקא עיר חוף מפורסמת עם מוניטין מפוקפק. "מי שהיה בתאילנד לפני שנים זוכר את פטאיה כמקום של זנות, סמים וחיי לילה, אבל בשנים האחרונות זו ממש עיר שעוברת מהפך. הממשלה משקיעה שם בטירוף, והיום זה יעד מדהים למשפחות, זוגות ומי שמחפש מלונות ברמה גבוהה במחירים הרבה יותר טובים".
לדברי אלעד, "יש אזורים חדשים ומודרניים לגמרי, עם חופים, ריזורטים ואווירה רגועה. לא חייבים בכלל להגיע לאזורי חיי הלילה אם לא רוצים". ובכל זאת, הוא מודה בחיוך, "כולם בסוף הולכים לראות את הווקינג סטריט (רחוב זנות - א"ק) – ואז מתלוננים".
