מחקר גדול של חוקרים מכמה מדינות, ובהם צוות מאוניברסיטת UCL בלונדון, מצא שחשיפה מתמשכת לאוויר מזוהם מחלישה בצורה ברורה את ההשפעה הבריאותית של פעילות גופנית. המחקר, שהתפרסם בכתב העת הרפואי הבינלאומי BMC Medicine, בדק נתונים של יותר מ-1.5 מיליון אנשים שנעקבו במשך למעלה מעשר שנים במדינות כמו בריטניה, טייוואן, סין, דנמרק וארצות הברית.
3 צפייה בגלריה
״כדאי לבדוק את רמת זיהום האוויר לפני שיוצאים ״
(צילום: Victoria Solodar / shutterstock)
הממצא המרכזי היה חד: אנשים שחיים באזורים עם זיהום אוויר גבוה נהנים פחות מהיתרונות הבריאותיים של ספורט. מדובר גם בהפחתה בסיכון למוות מכל סיבה, וגם בהפחתה בסיכון למוות מסרטן ומחלות לב. היתרונות עדיין קיימים - אבל קטנים בהרבה.
״אנחנו לא רוצים שאנשים יפסיקו להתאמן בחוץ. באמת שלא. אבל כדאי לבדוק את רמת זיהום האוויר לפני שיוצאים, לבחור מסלולים נקיים יותר, או פשוט להוריד קצת את העצימות בימים שבהם הזיהום גבוה״
החוקרים התמקדו בחלקיקים זעירים שנקראים PM2.5 - חלקיקים קטנים מאוד, בערך בגודל של אבק מיקרוסקופי, שמסוגלים להיכנס עמוק לריאות ואפילו לזרום בדם. כשהכמות שלהם באוויר גבוהה, הגוף פשוט מתמודד עם יותר נזק. לפי המחקר, ברגע שהזיהום השנתי הגיע ל-25 מיקרוגרם למטר מעוקב ומעלה, היתרונות של הפעילות הגופנית התחילו לרדת בצורה חדה.
כמעט מחצית מהאנשים בעולם חיים באזורים שבהם מגיעים לרמות כאלה או גבוהות יותר. החוקר הראשי, פרופ׳ פו-וון קו מטייוואן, הסביר כי ״הפעילות הגופנית ממשיכה להיות חשובה ובריאה, גם כשיש זיהום. אבל אם נשפר את איכות האוויר — נרוויח הרבה יותר״. שותפו למחקר, פרופ׳ אנדרו סטפטו מ-UCL, הוסיף: ״מחקרים מראים שוב ושוב שחלקיקים זעירים מזיקים לבריאות. הם אפילו מחלישים את ההשפעה המגנה של פעילות גופנית. חשוב לקדם גם אוויר נקי וגם אורח חיים פעיל — שניהם חיוניים להזדקנות בריאה״.
כדי להגיע למסקנות, החוקרים שילבו נתונים משבעה מחקרים שונים, כולל שלושה שלא פורסמו בעבר. הם בדקו נתוני סיכום וגם ניתחו מחדש את המידע של משתתפים בודדים. באופן כללי נמצא שאנשים שהתאמנו לפחות שעתיים וחצי בשבוע - פעילות מתונה או אינטנסיבית - היו בעלי סיכון נמוך ב-30% למוות בתקופת המעקב, בהשוואה לאנשים שלא הגיעו לרמה הזו. אבל אצל אנשים שחיו במקומות שבהם זיהום האוויר היה גבוה, מעל 25 מיקרוגרם למטר מעוקב, התועלת ירדה ל-12-15% בלבד - כמעט חצי. זה עדיין מועיל, אבל הרבה פחות.
כשהזיהום היה גבוה יותר - מעל 35 מיקרוגרם למטר מעוקב - היתרון של פעילות גופנית נחלש עוד יותר, בעיקר בכל מה שקשור לתמותה מסרטן. במילים פשוטות: כשהאוויר מזוהם מאוד, האימון פשוט לא מצליח להעניק את אותה רמת הגנה שהוא נותן כאשר האוויר נקי. לפי החוקרים, כ-36% מתושבי העולם חיים במקומות שבהם רמות הזיהום עוברות את הרף הזה. באנגליה, למשל, רמות הזיהום הממוצעות נמוכות יחסית - סביב 10 מיקרוגרם למטר מעוקב - אבל בערים מסוימות יש ״קפיצות״ משמעותיות בחורף, שמגיעות ומעבר ל־25 מיקרוגרם למטר מעוקב, וזה כבר מספיק כדי לפגוע ביתרונות של האימון.
פרופ׳ פאולה זנינוטו מ-UCL אמרה: ״אנחנו לא רוצים שאנשים יפסיקו להתאמן בחוץ. באמת שלא. אבל כדאי לבדוק את רמת זיהום האוויר לפני שיוצאים, לבחור מסלולים נקיים יותר, או פשוט להוריד קצת את העצימות בימים שבהם הזיהום גבוה. כל זה יכול לעזור להחזיר חלק מהתועלת שהאוויר הרע גונב לנו״.
לצד הממצאים המרשימים, החוקרים מציינים גם מגבלות. רוב הנתונים הגיעו ממדינות עשירות, שבהן רמות הזיהום נמוכות יחסית ויציבות יותר. לכן ייתכן שההשפעה חזקה אף יותר במדינות עניות, שבהן רמות הזיהום מגיעות לעיתים קרובות ל-50 מיקרוגרם למטר מעוקב ואף יותר. בנוסף, לא נאסף מידע מספק על זיהום בתוך מבנים ועל התזונה של המשתתפים. למרות זאת, החוקרים ביצעו התאמות לרבים מגורמי הסיכון האחרים — כמו הכנסה, השכלה, עישון ומחלות כרוניות. לצוות המחקר השתייכו חוקרים מבריטניה, ארה״ב, אוסטרליה ומדינות שונות באסיה, והחלק הבריטי במחקר הסתמך על נתוני UK Biobank.
פורסם לראשונה: 01:09, 04.12.25
