בתוך פחות מעשור, אולי כבר סביב שנת 2032, הזקנה עשויה להפסיק להיות תהליך חד-כיווני, כך לפחות טוען ריי קורצווייל, אחד הקולות הבולטים בעולם סביב בינה מלאכותית, שמאמין כי שילוב בין בינה מלאכותית, רפואה חישובית וביולוגיה מולקולרית יוביל את האנושות אל מה שמכונה בתרגום חופשי "מהירות בריחה מהזדקנות".
זו אינה הפעם הראשונה שקורצווייל, בן 78, מהעתידנים המפורסמים בעולם ומי שבנה את שמו על תחזיות נועזות מציב תאריך כמעט בלתי נתפס לניצחון על הזקנה. בלב התחזית שלו עומד המונח Longevity Escape Velocity, בתרגום חופשי: "מהירות בריחה מהזדקנות". מאחורי השם הדרמטי מסתתר רעיון מתמטי פשוט: כיום, גם כאשר הרפואה מתקדמת, היא מצליחה להחזיר לנו רק חלק קטן מהזמן שהגוף מאבד בכל שנה. אנחנו חיים יותר מבעבר, אבל עדיין מתקדמים באותו כיוון - לעבר הזדקנות, מחלות גיל ומוות.
לדבריו, על כל שנה שחולפת, המדע יצליח להוסיף לגוף שנה שלמה. ריי קורצוויל
(צילום מסך מתוך יוטיוב)
נקודת הבריחה, לפי קורצווייל ואחרים בתחום אריכות החיים, היא הרגע שבו הכיוון הזה משתנה: על כל שנה שחולפת, המדע יצליח להוסיף לגוף שנה שלמה או יותר של חיים בריאים. במילים אחרות: במקום שהגוף יתקרב אל קו הסיום, קו הסיום עצמו יתחיל להתרחק.
קורצוויל מדגיש כי לא מדובר בהבטחה לחיי נצח במובן הפשטני של המילה. אנשים עדיין יוכלו למות מתאונות, ממחלות זיהומיות, מאסונות או מאלימות. גם אין כאן הבטחה שכולנו ניראה ונרגיש בני 25 לנצח. הטענה שלו צרה יותר, אבל עדיין מהפכנית: המוות מזקנה, כפי שאנחנו מכירים אותו היום, עלול להפסיק להיות גזירת גורל ביולוגית.
הסיבה לאופטימיות החריגה שלו היא בינה מלאכותית. לדבריו, מה שמתרחש כיום בתחום גילוי התרופות והביולוגיה החישובית דומה למה שקרה בעבר בתחומי מחשוב אחרים: תהליכים שהיו איטיים, יקרים ומוגבלים מתחילים להפוך לדיגיטליים, מהירים וניתנים להרחבה. במקום לבדוק במעבדה מספר מוגבל של מולקולות או מנגנונים, מערכות AI יוכלו לסרוק מיליוני אפשרויות, לזהות מטרות טיפוליות, לבנות סימולציות של תהליכים ביולוגיים ולהציע תרופות או טיפולים בקצב שלא היה אפשרי בעבר.
בינה מלאכותית תישנה את קצב ההתקדמות הרפואית
(צילום: shutterstock)
לפי החזון של קורצווייל, המעבר ממחקר ביולוגי מסורתי, שמבוסס על ניסויים פיזיים במעבדה ונמשך זמן רב, לעולם שבו יותר ויותר תהליכים נבדקים ומסוננים באמצעות מודלים ממוחשבים, ישנה את קצב ההתקדמות הרפואית. אם בעבר פריצת דרך בתחום מסוים הגיעה אחת לכמה שנים או עשורים, הוא מעריך שבעשור הקרוב קצב הגילויים יואץ משמעותית. זו, מבחינתו, הנקודה שבה המתמטיקה של ההזדקנות משתנה.
הגישה הזו כבר אינה נשארת רק ברמת התיאוריה. בשנים האחרונות נעשים בעולם ניסיונות ראשונים לתרגם חלק מהרעיונות האלה למחקר קליני: מטיפולים שמנסים להשפיע על תאים פגועים באמצעות רה-תכנות חלקי, דרך פיתוח תרופות שמכוונות למנגנונים ביולוגיים הקשורים להזדקנות, ועד שימוש בבינה מלאכותית לזיהוי מטרות טיפוליות חדשות. ברוב המקרים מדובר עדיין בשלבים מוקדמים מאוד - ניסויים בתאים, בבעלי חיים או במחקרים ראשוניים בבני אדם, לרוב סביב מחלות ספציפיות ולא סביב "הצערה" כללית של הגוף.
הפער בין הארכת חיים בריאה לבין "ביטול הזקנה" הוא לב הוויכוח. ייתכן מאוד שהרפואה תצליח לדחות מחלות גיל, לשפר תפקוד, להאריך חיים בריאים ולמנוע חלק מהירידה הפיזיולוגית שמגיעה עם השנים. אבל מכאן ועד מצב שבו כל שנה שחולפת מוחזרת לנו במלואה, המרחק עדיין גדול
ובכל זאת, תחום אריכות החיים, שבעבר נשמע לא פעם כמו שילוב בין הבטחות עמומות, תוספי תזונה ופנטזיות של מיליארדרים, מתחיל להתקרב בהדרגה לעולם הקליני. חברות ביוטק מגייסות סכומי עתק, מעבדות אקדמיות משתפות פעולה עם התעשייה, וחלק מהגישות שנראו עד לא מזמן תיאורטיות בלבד מתחילות להיבדק בפועל, גם אם בזהירות, בהיקף מוגבל ובמחלות נקודתיות.
הספקנים, מנגד, מזכירים שההיסטוריה של תחום האנטי-אייג'ינג מלאה בהבטחות גדולות מדי. גרונטולוגים וחוקרי תוחלת חיים מצביעים על כך שהעלייה הדרמטית בתוחלת החיים במאה ה-20 נבעה בעיקר מחיסונים, אנטיביוטיקה, סניטציה, ירידה בתמותת תינוקות ושיפור ברפואה הציבורית. בעשורים האחרונים, במדינות בעלות תוחלת החיים הגבוהה ביותר, קצב השיפור כבר איטי בהרבה. כלומר, היה קל יותר להוסיף שנות חיים כאשר מנענו מוות בגיל צעיר; הרבה יותר קשה להוסיף שנים רבות כאשר רוב התמותה מתרכזת בגיל מבוגר, סביב מחלות כרוניות ומנגנוני הזדקנות עמוקים.
הפער בין הארכת חיים בריאה לבין "ביטול הזקנה" הוא לב הוויכוח. ייתכן מאוד שהרפואה תצליח לדחות מחלות גיל, לשפר תפקוד, להאריך חיים בריאים ולמנוע חלק מהירידה הפיזיולוגית שמגיעה עם השנים. אבל מכאן ועד מצב שבו כל שנה שחולפת מוחזרת לנו במלואה, המרחק עדיין גדול.
גם קורצווייל עצמו אינו זר לביקורת. לאורך השנים הוא צבר מוניטין של מי שחזה מוקדם מגמות טכנולוגיות גדולות, בעיקר בתחומי מחשוב, אינטרנט ובינה מלאכותית. אולם תחזיותיו בתחומי ביולוגיה ורפואה נחשבות בעיני רבים אופטימיות הרבה יותר, ולעיתים מוקדמות מדי. מחשבים אכן משתפרים בקצב מהיר, אבל גוף האדם אינו מעבד. הוא לא רק מערכת מידע, אלא מערכת חיה, דינמית, עם אינטראקציות מורכבות בין גנים, תאים, מערכת חיסון, מיקרוביום, הורמונים, סביבה והתנהגות.
השאלה הגדולה היא לא רק האם נחיה יותר, אלא באיזה מצב נגיע לשנים האלה
(צילום: shutterstock)
לכן, אולי הדרך הנכונה לקרוא את התחזית של קורצווייל אינה כנבואה מדויקת לשנת 2032, אלא כסמן למגמה רחבה יותר: ההזדקנות הופכת מתחום שנתפס כגורל טבעי לתהליך ביולוגי שאפשר לחקור, למדוד ואולי בעתיד גם להתערב בו. זו כשלעצמה מהפכה מחשבתית. השאלה הגדולה היא לא רק האם נחיה יותר, אלא באיזה מצב נגיע לשנים האלה - והאם הארכת החיים תלווה גם בהארכת הבריאות, העצמאות והצלילות.
עד 2032 נותרו שנים ספורות בלבד. אם קורצווייל צודק, אנחנו עומדים לפני אחת המהפכות הגדולות ביותר בתולדות הרפואה. אם הוא טועה, לפחות נלמד שיעור חשוב: הזקנה אולי לא תיעלם כל כך מהר, אבל היא כבר אינה נתפסת עוד כקופסה שחורה שאסור לגעת בה.
האיש שחזה את מהפכת המחשוב - ועכשיו מהמר על סוף ההזדקנות
ריי קורצווייל הוא אחד העתידנים והממציאים המוכרים בעולם הטכנולוגיה. הוא נולד בניו יורק, למד ב-MIT ובמשך עשרות שנים עסק בפיתוח טכנולוגיות שניסו ללמד מחשבים לעשות דברים שנחשבו פעם אנושיים מאוד: לקרוא טקסט, לזהות דיבור, להבין דפוסים ולהפיק צלילים מוזיקליים מורכבים. עוד בשנות ה-70 פיתח מכונה פורצת דרך שאפשרה לעיוורים וללקויי ראייה לקרוא טקסט מודפס באמצעות המרה של אותיות לדיבור ממוחשב, הרבה לפני שהקראה ממוחשבת, סריקה וזיהוי טקסט הפכו לפעולות יומיומיות בטלפון הנייד. הוא זכה לאורך השנים בפרסים יוקרתיים, בהם מדליית הטכנולוגיה הלאומית של ארה"ב ונכנס להיכל התהילה הלאומי של הממציאים בארה"ב.
התפרסם הודות לתחזיות שלו. ריי קורצוויל
(צילום: ויקיפדיה)
אבל הפרסום הגדול שלו הגיע לא רק מהמצאות, אלא גם מהתחזיות. קורצוויל הפך לאחד הדוברים המזוהים ביותר עם רעיון "הסינגולריות" - נקודה עתידית שבה הבינה המלאכותית תשתווה ליכולות האדם ואף תעקוף אותן, ותשנה באופן עמוק את הציוויליזציה. בספריו הוא טען שוב ושוב שהתקדמות טכנולוגית אינה ליניארית אלא אקספוננציאלית: כלומר, לא מתקדמת בקצב קבוע, אלא מואצת עם הזמן.
ב-2012 הצטרף קורצווייל לגוגל, שם עסק בפרויקטים הקשורים ללמידת מכונה ועיבוד שפה טבעית. בעיני תומכיו הוא אחד האנשים שהבינו מוקדם מכולם את הכיוון שאליו העולם הטכנולוגי מתקדם. בעיני מבקריו, הוא נוטה להשליך את קצב ההתקדמות של מחשבים גם על תחומים שבהם המציאות איטית ומורכבת הרבה יותר, כמו ביולוגיה, רפואה והזדקנות. כך או כך, בכל פעם שקורצוויל מציב תאריך חדש לעתיד, העולם מקשיב - גם אם לא תמיד משתכנע.
