מכירים את המצב הזה שבו אתם נכנסים עם הילד לסופר והוא עומד ובוהה בממתקים כאילו הוא נכנס להלם? במקרה הטוב, יתחיל הנדנוד הבלתי פוסק נוסח "תקנו לי". במקרה הרע, זה ייגמר בטנטרום שיכלול בכי, צעקות והרבה מבוכה.
רוב ההורים נותנים לילדים שלהם לאכול ממתקים מדי פעם. רובם מקפידים שהממתק יישאר בגדר "קינוח" וחלילה לא יחליף את אחת הארוחות. בחלק מהבתים יש מגירה שמיועדת לממתקים ומדי פעם הורים נאלצים להסביר שעצם קיומה של המגירה הנחשקת לא אומר שצריך לחסל את תכולתה ביממה. לפעמים נדמה שניסיון למתן את אכילת המתוק היא חלק בלתי נפרד מהשגרה, עוד אחת מהמלחמות המתישות שהורים נאלצים לנהל. אבל מתברר שיש משפחות שבוחרות אחרת. כן, יש הורים שהחליטו שהם לא מכניסים הביתה ממתקים אף פעם. איך זה בכלל עובד והאם הגישה הזו לא מעודדת את הילדים לאכול ממתקים בסתר?
"אנחנו לא פנאטיים"
אליזבט אביגיל פירסון, קופירייטרית ומומחית לניורו-מרקטינג ובעלה סיימון, נשואים בפרק ב' והורים לארבעה ילדים (8.5, 3.5, 16, 19). שני הצעירים הם ילדים משותפים והמשפחה חיה על הקו בין חאניה בכרתים לת"א. לפני חמש שנים הם החליטו שאצלם בבית אין ממתקים.
"האמת היא שלא היה רגע מכונן אחד שבו נפל האסימון", אומרת פירסון, "זה היה תהליך. בחמש השנים האחרונות גם סיימון, וגם אני עברנו שינוי עמוק בכל מה שקשור לאורח חיים בריא. שנינו עובדים מהבית, אוהבים לבשל, ומכינים אוכל טרי כמעט כל יום".
''סוכר מעובד לא מביא איתו שום ערך''. משפחת פירסון
(צילום: אלבום ביתי)
ההסבר לכך, אומרת פירסון, קשור לענייני הגוף אך גם לנפש: "אני מאמינה גדולה בגישה ש'מזונותינו הם תרופותינו'", היא מסבירה, "שנים ארוכות שלא נגעתי בתרופות ואני תמיד מחפשת פתרונות טבעיים מהתזונה ומהרוקחות. סוכר מעובד לא מביא איתו שום ערך, בטח לא לבנים פעלתנים ואנרגטיים כמו שלי. בכלל, ככל שנכנסנו לזה, הבנו שסוכר מעובד, ומזונות עם רשימת רכיבים בלתי מזוהה על התווית, הם פשוט לא אוכל. שיהיה ברור, אנחנו ממש לא פנאטים, ושנינו היינו בעבר חובבי מתוק מושבעים, אבל רצינו להבין איך הגוף עובד, ומה הוא צריך כדי לנקות ולרפא את עצמו. בכלליות, אנחנו רוצים להישאר צעירים וחיוניים בשביל הילדים שלנו, וגם בראש שנינו עדיין מרגישים בני 25".
ברגע שאני רואה מוצר, קוראת את התווית שלו, ולא מבינה חצי מהמילים שם, המוצר הזה לא נכנס אלינו הביתה. חשוב לי להבהיר: אנחנו לא נגד מתוק, אנחנו נגד זבל
לאורח החיים הזה, לדבריה, יש הרבה יתרונות: "קודם כל, ברמה הפיזית, הילדים כמעט לא חולים, שניהם חיוניים ובמשקל תקין", אומרת פירסון, "מעבר לזה, רואים את ההשפעה המיידית על הגוף והנפש. לסייאל (בן 8.5) קצת יותר מאתגר להתרכז, ובימים שבהם הוא כן אוכל סוכר מעובד בחוץ, אני רואה מיד איך זה משפיע לרעה על מצב הרוח שלו. עם הגדולים זה כמובן עובד אחרת, אבל המודעות נשארת".
איך זה עובד בשגרה?
"אחד הצעדים הראשונים היה להוציא מהבית אוכל מעובד כמעט לחלוטין, וכחלק ממנו את הממתקים התעשייתיים. ברגע שאני רואה מוצר, קוראת את התווית שלו, ולא מבינה חצי מהמילים שם, המוצר הזה לא נכנס אלינו הביתה. חשוב לי להבהיר: אנחנו לא נגד מתוק, אנחנו נגד זבל. יש הבדל עצום בין לאכול פעם בכמה זמן גלידה איכותית בחוץ או להכין יחד חטיף בריא בבית, לבין להחזיק מגירת ממתקים תעשייתית קבועה".
וכל הסיפור הזה לא תמיד כל כך פשוט כפי שזה נשמע אלא מצריך עקשנות יומיומית: "הילדים רואים בחוץ סוכריות גומי וממתקים, וזה צבעוני, מושך ומזמין", אומרת פירסון, "סייאל כבר הולך לפעמים לבד לחנות עם חברים לקנות דברים ל'ערב סרט'. כשהם חוזרים עם סוכריות גומי בצבעים זרחניים, אני נחרדת רק מלהסתכל על זה. בבית הספר החברים מביאים עוגיות אוראו, וסייאל חוזר ומבקש שגם אנחנו נקנה לו".
איך מתמודדים כשהילדים מבקשים שוב ושוב ממתקים?
"במקומות האלה אני לא מוותרת. אני מסבירה לו בצורה ברורה: 'לכל משפחה יש את החוקים שלה, אצלנו בבית אוכלים בריא ולא קונים רעל'. אני לא אאסור עליהם לאכול בחוץ בימי הולדת או אצל חברים, אבל אני דואגת שהם תמיד ידעו מה הם מכניסים לגוף. אם המודעות הזו מחלחלת אפילו ב-80%, עשיתי את שלי".
''הילדים כמעט לא חולים, שניהם חיוניים ובמשקל תקין''. ילדי משפחת פירסון
(צילום: אלבום ביתי)
ומבחינתה השיטה הזאת גם עובדת: "הבן הבכור שלי כבר בן 16, יש לו כסף משלו ואני כמובן לא שולטת במה שהוא קונה בחוץ. הייתה תקופה שבה הוא 'טחן' חטיפים. מעולם לא קניתי לו אותם, וכשהייתי רואה אותו אוכל את זה, נהגתי לומר לו ישירות ובחיוך שחבל שהוא מרעיל את הגוף שלו. לאט לאט ראיתי איך הוא מפתח מודעות בעצמו. היום הוא כבר מתעדף חלבון ואוכל אמיתי, כי חשוב לו להיראות ולהרגיש טוב".
מה עושים בימי הולדת או כשמגיעים חברים ובני משפחה?
"הסביבה הקרובה שלנו מכירה אותנו ויודעת שאלינו הביתה לא מביאים שטויות. חלק מהחברים הקרובים שלנו גם בעניין אז זו לא בעיה, וההורים שלי בעצמם אוכלים בריא אז זה קל. כשבאים אליהם, פשוט אוכלים פירות. באירועים מיוחדים או ימי הולדת יש חגיגה והילדים יכולים לאכול מה שהם רוצים. לא יקרה כלום מאכילה חד-פעמית, הבעיה היא כשזה הופך להרגל יומיומי בתוך הבית ולכן זה לא. כשחברים מגיעים אלינו, יש שפע של חטיפים בריאים ופירות. אנחנו מכינים יחד פופקורן ביתי, מציעים חטיפי שיבולת שועל, שוקולד איכותי, או סוכריות גומי טבעיות מחנות טבע. כשמכינים מתוקים בבית, אנחנו משתמשים בממתיקים טבעיים כמו סילאן, מולסה או סוכר קוקוס. המטרה היא לא למנוע מהם הנאה, אלא ללמד אותם איך הגוף עובד ואיך לבחור נכון. ברגע שאנחנו עצמנו בדקנו וחקרנו מה זה עושה לגוף, וופל לנו האסימון שלהאכיל את הילד שלנו ב'נון-פוד' מעובד וכימיקלים זה כמעט כמו לתת לו לשתות אקונומיקה, זה נהיה הרבה יותר קל לומר לא. כי איזה הורה רוצה שהילד שלו ישתה אקונומיקה?".
אוכל אמיתי, טרי, פשוט ומזין
מורן לי פטרסון, בעלת עסק עצמאי בתחום העיצוב, ואמא לשניים (6,11) מרמת הגולן, החליטה שהיא לא מכניסה ממתקים הביתה כחלק משמירה על אורח חיים בריא, עליו היא מקפידה מזה שנים: "הכול התחיל בעקבות התמודדות שלי עם הפרעה בתפקוד בלוטת התריס", מספרת פטרסון, "התחלתי לבחון מחדש את התזונה שלי והוצאתי לחלוטין גלוטן וסוכר מהתפריט. הרגשתי טוב יותר, והבנתי שאני רוצה לאמץ את אורח החיים הזה".
''הילדים לא מרגישים שחסר להם משהו''. משפחת פטרסון
(צילום: אלבום ביתי)
ואז הגיעו גם הילדים: "אחרי לידת בני הבכור היה לי ברור שאלו ההרגלים שאני רוצה להנחיל לילדים שלי. הבנתי שחשוב לי להעביר להם את הערכים שאני מאמינה בהם, שהם הקשבה לגוף, בחירה מודעת במזון והבנה שהרגלי אכילה נבנים כבר מגיל צעיר", היא מסבירה, "זה לא מתוך איסורים או פחד, אלא מתוך רצון לגדל אותם על בסיס אוכל אמיתי, פשוט ומזין, בעיקר כי אני מאמינה שהמזון שאנחנו אוכלים משפיע על הבריאות, על רמות האנרגיה ועל הקשר שלנו עם אוכל בהמשך החיים. רציתי שהילדים שלי יגדלו כשהם מכירים את הטעם של פירות, ירקות ואוכל ביתי, ולא שהמתוק יהיה מרכז התפריט".
אין אצלנו משקאות ממותקים, ואין בבית מוצרים עם סימון אדום של 'סוכר בכמות גבוהה'. במקום זה אפשר למצוא גלידה, לפעמים ללא תוספת סוכר, שייקים מפירות, שוקולד מריר, עוגות ביתיות שממותקות בדבש או פנקייקים עם סילאן. אנחנו פשוט בוחרים אחרת
פטרסון מספרת כי ביומיום הם אוכלים בעיקר אוכל "טבעי, נקי וים-תיכוני": "היתרון הגדול הוא שהילדים פשוט לא מרגישים שחסר להם משהו", אומרת פטרסון, "הבן הגדול שלי כמעט ולא מבקש ממתקים. בימי הולדת הוא יאכל עוגה, ובטיול אולי יבחר חטיף אחד, אבל בשגרה הוא נהנה בעיקר מפירות, שהם מבחינתו הממתק האהוב עליו. אין אצלנו משקאות ממותקים, ואין בבית מוצרים עם סימון אדום של 'סוכר בכמות גבוהה'. במקום זה אפשר למצוא גלידה, לפעמים ללא תוספת סוכר, שייקים מפירות, שוקולד מריר, עוגות ביתיות שממותקות בדבש או פנקייקים עם סילאן. אנחנו פשוט בוחרים אחרת".
מה עושים בימי הולדת או כשמגיעים חברים?
"אנחנו לא חיים בבועה. בימי הולדת, הילדים משתתפים כמו כולם, ואם יש עוגה אז הם יכולים לאכול ממנה. כשמגיעים חברים, אני מארחת לפי הדרך שלי. בדרך כלל יהיו פירות חתוכים, שייקים או מאכלים שאני מכינה בבית מחומרי גלם שאני בוחרת. המטרה שלי היא לא למנוע מהילדים להשתלב חברתית, אלא ליצור בסיס בריא בבית".
''בימי הולדת, הילדים משתתפים כמו כולם''. משפחת פטרסון
(צילום: אלבום ביתי)
ובכל זאת, כשמדובר בילדים הרי ברור שלא הכול פשוט כל כך: "האתגר הגדול הוא דווקא מחוץ לבית", אומרת פטרסון, "החברה סביבנו מעודדת צריכה של ממתקים, ואפשר לראות את זה בחגים, באירועים ובמפגשים חברתיים. בחוץ צריך גם לדעת לשחרר ולהבין שחשיפה מזדמנת היא חלק מהחיים. אנחנו משתדלים למצוא את האיזון, וזה אומר רוב הזמן לשמור על הדרך שלנו, ובאירועים מיוחדים לאפשר גמישות."
איך שומרים על איזון, ולא מגיעים למצב שכשהילד רואה ממתקים הוא בטירוף?
"הדבר הראשון הוא להרחיק את הממתקים מהעין ומהיד. לא להשאיר אותם זמינים כל הזמן. הדבר השני הוא לדבר עם הילדים ולהסביר להם, בהתאם לגילם, למה אתם בוחרים אחרת. לא מתוך הפחדה, אלא מתוך רצון לשמור על הבריאות שלהם. והדבר השלישי הוא פשוט להפסיק לקנות בהדרגה ולמצוא חלופות טעימות, יותר פירות, יותר אפייה ביתית ויותר שליטה במרכיבים. בסופו של דבר, מה שקורה בבית הוא זה שמעצב את ההרגלים. הילדים לא צריכים תזונה מושלמת, הם צריכים הורים שמנסים ליצור עבורם סביבה בריאה ועקבית".
עניין של ערכים
אמבר גת רוגע, בעלת קייטרינג, מנחת סדנאות לבישול בריא, יצרנית שוקולד RAW וירקות מותססים, ואמא לתבל, בן 8, מפרדס חנה, מספרת כי אי אכילת ממתקים היה מאז ומתמיד חלק מאורח החיים שהיא ובעלה בחרו בו: "אין לנו בבית טלוויזיה ואין לנו סוכר, ולכן לא היינו צריכים לקבל איזושהי החלטה או לנסות לגמול את הבן שלנו מהם", היא אומרת. "אנחנו אוהבים ירקות ופירות טריים, ותמיד יש שפע כיפי מהם במקרר ועל השולחן. אמנם יש בבית נשנושים, גם מתוקים וגם מלוחים, אבל כאלה שאני מכינה מחומרי גלם מזינים, ואני יודעת להכין אותם לא רק בריאים אלא גם טעימים, ובלי סוכר מעובד. בכלל, אני חושבת שאנשים ממש שוכחים שאפשר ליצור מתיקות לא רק על ידי שימוש בסוכר אלא גם בעזרת שימוש חכם בסירופ מייפל, סילאן, תמרים, בננות, ועוד המון אפשרויות פחות מוכרות".
בלי טלוויזיה ובלי סוכר. אמבר, יאיר ותבל גת
(צילום: דניאל לוי, מגנטיקל)
למה בעצם לא להכניס הביתה ממתקים?
"ליאיר, בעלי, וגם לי חשוב מה שאנחנו מכניסים לבית שלנו ולפה שלנו, כך שכמובן שנהגנו ככה מלכתחילה עם הילד שלנו. מערכת הערכים שלנו היא משהו שאנחנו חיים אותו, לא רק מדברים עליו. אנחנו משתדלים לצמצם את הצריכה של אובייקטים לא הכרחיים, אז כמו שאנחנו לא מוצאים את עצמנו הרבה בחנויות בגדים אלא לובשים בעיקר בגדים מיד שניה, כך גם לא טבעי לנו ללכת לסופר ולקנות אריזות על אריזות של אוכל מתועש עם תועפות סוכר ומלח".
אנחנו חיים באזור עם מודעות גבוהה לבריאות הגוף והנפש, ויחד עם זאת, גם בתוך הסביבה הזו אנחנו נחשבים ליוצאי דופן עד מוזרים עם ההחלטה הזו. אני מרגישה לפעמים הרמת גבה בסגנון 'אבל מה הילד המסכן הזה עושה כשהוא רוצה משהו טעים?'
זה בטח לא תמיד קל.
"אין ספק שבסביבה שונה מאוד, שבה חטיפים וממתקים מסחריים והרבה שעות מסך הם הנורמה, פחות נעים להיות חריגים", היא אומרת בכנות. "תבל היה לתקופה במסגרת שבה גם ההורים וגם הצוות לא הבינו למה אנחנו מתעקשים שלא יחלקו בצהרון עוגיות ריבה ותה עם סוכר. כמובן שהיו עוד הרבה נושאים שלא ראינו עין בעין, כי הסוכר הוא רק סממן. הבנו את הרמז והעברנו אותו למקום אחר שבו הוא פורח ומאושר ואנחנו רגועים לגבי התזונה שלו. כיום אין לילד ציפייה לבחור משהו מרשרש ומבריק בסופר, אין לו עליות וירידות של סוכר, והוא מפתח בעצמו מודעות לטעמים ולהשפעה שלהם עליו".
מה עושים כשהילד הולך לבקר חברים?
"יש הבדל בין מה שקורה אצלנו בבית לבין מה שקורה בחוץ. כשתבל אצל חבר אני יודעת שיש סיכוי שיטעם או יאכל משהו שלא אוכלים אצלנו בבית. אנחנו לא עושים להורים אחרים תחקור ומציבים להם תנאים, אבל אני יודעת שגם אצל אחרים הוא לא יורד על חטיפים בטירוף 'כי בבית אין'. זה הסימן הכי טוב בעיני לזה שאנחנו לא יוצרים לו תחושת חסך. כשמגיעים חברים הביתה הם אוכלים מה שתבל אוכל, כלומר אין שקיות חטיפים. הם מנשנשים גרנולה טעימה שאני מכינה, פופקורן, אגוזים, כדורי שוקולד, שייק תותים וקוקוס או כדורי אנרגיה מגניבים. הם לא חייבים לדעת שאין שם סוכר, מה שמשנה זה שהם מרוצים. ביום ההולדת יש עוגת שוקולד טבעונית מושלמת שלעולם לא נחליף. יש בה סוכר קנים אורגני ואנחנו ממש בסדר עם הפעם בשנה הזאת".
יום הולדת? עוגת שוקולד טבעונית מושלמת. אמבר, יאיר ותבל גת
(צילום: אלבום ביתי)
איך הסביבה והמשפחה מגיבות להחלטה לחיות ללא ממתקים?
"בחרנו לחיות את החיים המשפחתיים שלנו באזור שהוא מאוד קהילתי ועם מודעות גבוהה לבריאות הגוף והנפש, ויחד עם זאת, גם בתוך הסביבה הזו אנחנו נחשבים ליוצאי דופן עד מוזרים עם ההחלטה הזו. אני מרגישה לפעמים הרמת גבה בסגנון 'אבל מה הילד המסכן הזה עושה כשהוא רוצה משהו טעים?', כשהאמת היא שפשוט אין שום דרמה סביב זה בבית, ואני מאחלת להם לחיות טוב כמוהו. לגבי תגובת המשפחה, נכון שבהתחלה היו תלונות וגלגולי עיניים, אבל עם הזמן הם ראו שהעולם לא מתהפך כשהילד יורד על אבטיח במקום על גלידה. להפך, העולם הרבה יותר הגיוני ככה".
פורסם לראשונה: 07:59, 17.07.26
