ביום חורפי אחד בינואר 2025 נכנס ניל האק, בן 34 מקליפורניה, לשערי דיסנילנד. לא, לא כדי לעלות על מתקנים כמו שאולי אפשר היה לצפות, אלא כדי ללכת. באותה נקודה שקל הצעיר האמריקאי כ-354 פאונד - כ-160 קילוגרמים - סבל מכאבים כרוניים ברגליים ונשא איתו שנים ארוכות של ניסיונות כושלים לרדת במשקל. אך מה שהתחיל כהחלטה כמעט שרירותית לצעוד בפארק השעשועים הפך, בתוך שנה, לירידה של כ-75 פאונד - כ-34 קילוגרמים - ולסיפור שזכה לתשומת לב תקשורתית רחבה בארצות הברית.
האק נאבק בעודף משקל מאז ילדותו המוקדמת. לפי עדותו, כבר בגיל חמש או שש היה עם משקל עודף, ומאז הפכה ההשמנה למציאות קבועה שליוותה אותו לאורך כל חייו הבוגרים. במהלך השנים ניסה שורה של שיטות, בהן דיאטת קיטו, צום לסירוגין ותוכניות קיצוניות אחרות, אך אף אחת מהן לא החזיקה מעמד. "בכל שנה קיבלתי על עצמי החלטה לרדת במשקל", סיפר, "ובכל פעם זה פשוט לא עבד לאורך זמן".
בשנים שקדמו לשינוי, מצבו הפיזי הלך והידרדר. הוא תיאר קושי משמעותי בהליכה, ובשלב מסוים סבל מדלקת כרונית בגיד אכילס שגרמה לכאבים חדים ומנעה ממנו ללכת יותר מ-30-20 דקות ברצף. "היו ימים שבהם אפילו הליכה קצרה הפכה למאבק”, אמר. הכאבים הללו, כך סיפר, חיבלו שוב ושוב בניסיונות קודמים להכניס פעילות גופנית קבועה לשגרה. במקביל, הוא התמודד עם בעיות בריאות שונות, חלקן כרוניות, שאותן קשר למשקלו הגבוה.
השמנת יתר, כפי שעולה כיום גם מהשיח הרפואי, אינה נתפסת עוד ככישלון של כוח רצון או כבעיה אסתטית בלבד, אלא כמצב רפואי כרוני לכל דבר. מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי רקמת השומן עצמה אינה מאגר פסיבי של אנרגיה, אלא רקמה פעילה מבחינה הורמונלית ודלקתית. הצטברות שומן עודף משבשת את האיזון ההורמונלי בגוף, משפיעה על הפרשת הורמונים הקשורים לרעב, שובע וחילוף חומרים, ומגבירה תהליכים דלקתיים כרוניים בדרגה נמוכה. דלקת מתמשכת כזו נקשרת לשורה ארוכה של תחלואות, החל מעייפות וכאבים, דרך פגיעה ביכולת התנועה ועד סיכון מוגבר למחלות מטבוליות ולבביות.
הבחירה בדיסנילנד לא הייתה מקרית. מעבר לקרבה הגיאוגרפית, האק עבד בעבר בפארק והכיר אותו היטב. "זה אף פעם לא הרגיש כמו אימון", סיפר. "ברגע שעוברים בשער, הצעדים כבר דואגים לעצמם"
אצל האק, ההשלכות הללו לא נותרו ברמה התיאורטית. הן באו לידי ביטוי יומיומי בגוף עצמו, בכאב, בעייפות ובתחושת מגבלה מתמשכת. בתוך המציאות הזו נוסף גם אירוע משפחתי מטלטל: בשנת 2022 אביו לקה בשבץ מוחי ונאלץ ללמוד מחדש כיצד ללכת. "לראות את אבא שלי נאבק על כל צעד גרם לי לחשוב אחרת על הבריאות שלי", סיפר. "זה נתן לי מוטיבציה לא רק בשבילי, אלא גם בשבילו".
נקודת המפנה הגיעה בתחילת 2025. בחודש ינואר הגיע האק לדיסנילנד עם מצלמה ועם החלטה פשוטה: להתחיל ללכת ולתעד את זה. הוא לא קבע לעצמו יעד משקל. במקום זאת, הוא התמקד בפעולה אחת בלבד: הגדלת מספר הצעדים היומי.
לדבריו, כבר בתחילת הדרך הוא הרגיש שהפעם מדובר במשהו אחר. "הסיבה שזה שונה הפעם היא שהרגשתי שיש אנשים מאחוריי", אמר. "הייתה לי יותר תמיכה מבעבר, וזה נתן לי סיבה להמשיך". סרטוני ההליכה שפרסם בטיקטוק החלו לצבור תגובות, וחשבון הרשת שלו הוצף בהודעות תמיכה והערכה. בימים שבהם לא פרסם עדכון, הוא קיבל הודעות מגולשים שביקשו לדעת מה שלומו ומה חדש בפארק. המעקב היומיומי, כך סיפר, הפך לחלק בלתי נפרד מהמסע.
הבחירה בדיסנילנד לא הייתה מקרית. מעבר לקרבה הגיאוגרפית, האק עבד בעבר בפארק והכיר אותו היטב. החזרה למקום שהיה חלק מהשגרה שלו בעבר, הפעם מתוך בחירה מודעת ללכת, הפכה את הפעילות לטבעית ולא מאיימת. "זה אף פעם לא הרגיש כמו אימון", סיפר. "ברגע שעוברים בשער, הצעדים כבר דואגים לעצמם".
כך נראתה השגרה היומית: בסיום יום העבודה היה אוכל ארוחה עשירה בחלבון, נכנס לרכב ונוסע כ-20 דקות מבית משפחתו אל הפארק. בתוך דיסנילנד מצא את עצמו נמשך שוב ושוב לאירועים שונים - חגיגות ראש השנה הסיני, מופע זיקוקים, מפגש עם דמויות או מתקן עם תור קצר מהרגיל. "תמיד קורה שם משהו", הסביר, מה שהבטיח שינצל עד תום את המנוי השנתי שלו - ויצבור צעדים בלי לשים לב. לעיתים צעד חמישה עד שישה מייל ביום, כ-8 עד 10 קילומטרים.
לצד ההליכה, הוא נקט צעדים פשוטים כדי לא להיסחף אחרי האוכל עתיר הקלוריות שמוצע בפארק. לפי הדיווחים, נהג להביא איתו חטיפי חלבון או בשר מיובש, והקפיד על תזונה בסיסית של מזון בריא.
הירידה במשקל לא הייתה מיידית, אך הייתה עקבית. ככל שהמשקל החל לרדת, גם הכאבים ברגליים הלכו ופחתו עד שנעלמו לחלוטין. בשלב הזה, סיפר, הקושי לקום ולהיות פעיל אחרי יום עבודה כמעט נעלם. בסיום השנה מצא את עצמו קל יותר בכ-75 פאונד, עם שינוי ניכר גם בהיקפי הגוף, כולל ירידה משמעותית בהיקף המותניים. בדיעבד, הוא תיאר את ההבדל בין ניסיונות העבר לבין התהליך הנוכחי כהבדל של התמדה: "לא ניסיתי לשנות הכול בבת אחת, פשוט המשכתי ללכת".
אל המסע האישי שלו מתייחס האק כאל סדרת טלוויזיה. לדבריו, השנה הראשונה הייתה "עונה" שהסתיימה בירידה משמעותית במשקל, וההמשך הוא עונה חדשה עם מטרות אחרות. אחת מהן היא להגשים חלום ישן - צניחה חופשית - דבר שלא יכול היה לעשות בעבר בשל משקלו. כיום הוא ממשיך ללכת ולתעד את התהליך, כשהסיפור שלו ממשיך להופיע במדיה כסוג של יומן פתוח, שנכתב צעד אחר צעד.
