זה סיפור שיכול היה בקלות להיכתב כתסריט הוליוודי, או לכל הפחות כגרסה מותאמת לכל המשפחה של "שובר שורות": איש משפחה שנלחם במחלה שממררת לו את החיים מחליט לעזוב הכל ולמכור את עסקיו, לגייס את בני המשפחה ולהקים בגראז' הביתי מעבדה מאולתרת כדי למצוא למחלה מרפא בדמות אבקת קסמים. אנחנו לא מדברים על אלבקרקי, ניו מקסיקו, אלא על יפעת, עמק יזרעאל - בחצר האחורית של בית בהרחבה של הקיבוץ.
2 צפייה בגלריה
טיגון צ'יפס בשמן עמוק
טיגון צ'יפס בשמן עמוק
טיגון צ'יפס בשמן עמוק
(צילום: shutterstock)

עוד כתבות שיעניינו אתכם:

עו"ד מיכאל פינחס אור (53) ובנו יהונתן אור (29) הם מי שעומדים מאחורי סטארט-אפ הפוד-טק הישראלי ביונד אויל (Beyond Oil), שנכנס כעת גם לשוק האמריקאי עם המוצר שלו: אבקת סינון שמוסיפים לשמן טיגון משומש כדי להפוך אותו לשמיש שוב לתקופה של עד 60 יום. האבקה מנקה את השמן מהרעלים והחומרים המסרטנים שמשתחררים במהלך הטיגון ומהווה "גיים צ’יינג’ר רציני לתעשיית הג’אנק פוד", כדבריו של הכימאי פרופ’ נסים גרתי מהאוניברסיטה העברית.
מסעדות ומפעלים מזון רבים נוהגים להשתמש בשמן הטיגון שלהם מספר רב של פעמים כדי לחסוך בעלויות ולוגיסטיקה מורכבת, ולמרות תקנות משרד הבריאות שמורות לסנן את השמן מדי יום ולשמור אותו נקי משאריות מזון ולכלוך של טיגונים קודמים - אין הוראה מפורשת להחלפת השמן, אלא אם כן הוא מתחיל להישרף או לייצר קצף. בביונד הבחינו כי מסעדות ויצרנים נוטים להחליף שמן במטגנות בממוצע כל שלושה ימים היות ומדובר בחומר גלם יקר יחסית - בטח כשזה נוגע לתעשיית המזון המהיר או הקפוא שמייצרת במאסות. אלא שבזמן טיגון בטמפרטורה גבוהה מתפרקות מהשמן חומצות שומן חופשיות הגורמות להתפתחות של חומרים פולריים, אקרילאמידים ופחמימנים פוליציקליים שפוגעים בתאים בריאים בגוף, ותורמים באופן ישיר להיווצרותם של דלקות. החומרים המחמצנים האלה הוכחו כמגבירים את הסיכון לחלות באלצהיימר, סוגי סרטן כמו הערמונית והלבלב, מחלות לב ומחלות כרוניות אחרות. זה מטריד במיוחד בהתחשב בעובדה שהאוכל המטוגן שאנחנו אוכלים מורכב ב-10-15 אחוזים מהשמן שספג.
2 צפייה בגלריה
ביונד אויל
ביונד אויל
ביונד אויל
(צילום: ביונד אויל)
הוספת האבקה של ביונד אמורה לנטרל את החומרים האלה, ולפי סקירה ביקורתית של פרופ’ גרתי שמובססת בין השאר על ניסוי שערכה החברה לאורך ארבעה ימים במסעדה בישראל - שיעורי החומרים הפולריים ואקרילאמידים שבשמן ביונד צנחו לרמות שכמעט אינן ניתנות לזיהוי. קיימים כיום בשוק כמה אבקות לסינון שמני טיגון, אבל לדברי פרופ' גרתי הפורמולה של ביונד מאפשרת ליצרני מזון להציע מוצרים "בטוחים ובריאים יותר ללקוחותיהם, להפחית את הסיכון למחלות קשות ולשפר את הבריאות הכללית של האוכלוסייה. לדעתי ובהתבסס על הניסיון הנרחב שיש לי בעולם הטיגון, אין ספק שעל ידי מעבר לשימוש באבקת הסינון של ביונד אנחנו יכולים להשפיע בצורה ישירה על הפחתת שיעור התמותה והחולי, ולהפוך את העולם למקום בריא יותר עבור כולם".
מיכאל פינחס אורמיכאל פינחס אורצילום: ביונד אויל
מבחינת אור, המשפט האחרון שווה את הכל. "זאת תרומה שכבר לא חשבתי שאספיק להביא לעולם. אני הרי חזרתי מהמתים, עוד רגע לא הייתי כאן", הוא אומר ומתכוון בכך לאירוע השבץ המוחי שעבר ומחלת הריפלוקס קיבתי-ושטי ממנה סבל כל חייו. אותה מחלה, שגורמת לתוכן חומצי לעלות מהקיבה, הניעה אותו לפני 15 שנים לשים הכל בצד, לפתוח מעבדה בחצר הבית ולהשקיע בחברה יותר מ-30 מיליון שקלים לאורך השנים. "סבלתי ממצב מאוד קשה של ריפלוקס, ופשוט לא יכולתי לאכול שום מזון קצת חומצי", הוא משחזר. "אני לא מדבר על עגבניה שידועה כמאכל חומצי במיוחד או ג'אנק פוד, אני מדבר על טיפה אחת של קפה והוושט כולו נשרף, וזה מורגש עד החך. זה פגע לי מאוד באורך החיים ובמשך 30 שנה, בעצת הרופאים, צרכתי את כל התרופות שיש בעולם, תמציות ומה לא. שום דבר לא עזר והמצב הידרדר והידרדר עד שבגיל 40 כבר לא יכולתי לדבר בגלל שכל הוושט הייתה שרופה, מיתרי הקול היו מלאים בציסטות והקיבה סבלה מדלקת כרונית. הרופאים אמרו לי שהשלב הבא הוא סרטן הוושט ובאותה נקודה אמרתי די, אני עוצר את החיים שלי ויוצר פתרון".
אור, שעסק עד אז בתעשיית האופנה, סגר את שני מפעלי הבגדים שהיו בבעלותו ואת חברת הביגוד קלמנטין שייסד ("גם מריח הבגדים כבר עלתה לי צרבת, פשוט לא יכולתי להמשיך"), ופתח בגראז' מעבדה מאולתרת. הוא שכר חוקרים ודוקטורנטים שהתעסקו בחקר סרטן הוושט והתחיל בעצמו ללמוד כל יום את הכימיה ועבודת המעבדה שקשורה לחומציות. המוצר לניקוי שמן משומש נולד במקרה. "יום אחד הביאו לנו שמן זית כתית מעולה עם חומציות של 4.2%", משחזר אור, "הלבורנטית אמרה לי מיד - 'עבדו עלינו, תחזיר את השמן', אבל אני התעקשתי שננסה להוריד לו את החומציות. השתמשנו בפורמולה של ביונד ושלחנו למעבדה. התברר שהיא הצליחה להוריד את החומציות ללא פגיעה באיכות השמן, שנותר עדיין כתית מעולה. אז הבנתי שעלינו על משהו".
לדברי אור, מאז שהוא משתמש בעצמו בשמן שמסונן על ידי האבקה. "נרפאתי לחלוטין. הציסטות במיתרי הקול נעלמו, הדיבור חזר, תוצאות הבדיקות הראו שהדלקות בקיבה נעלמו, והתיק הרפואי כאילו נכתב מחדש". אור, שמכהן כנשיא החברה, גייס לדירקטוריון שמות כמו מנכ"ל חברת ויליפוד, ארז וינר, ומנכ"ל חברת הביטוח שומרה, דני יצחקי, ואת מנכ"ל מנורה אחזקות, ארי קלמן, כמשקיע. אבל לא פחות חשוב מבחינתו - הוא מינה את בנו יהונתן, שהיה לדבריו שותף לאורך כל הדרך, למנכ"ל החברה. היום ביונד אויל נסחרת בבורסה הקנדית והמוצר שלה, שעליו רשמה פטנט, נמכר בארץ בזיכיון דרך חברת Fandango שמספקת שירותי איסוף ומיחזור של שמני טיגון למעל 8,000 מסעדות, אולמות אירועים ובתי מלון.
יהונתן אוריהונתן אורצילום: ביונד אויל
מה האינטרס הכלכלי שלהם לעבור לשימוש במוצר שלכם? יהונתן אור, מנכ"ל החברה: "מעבר למזון בריא ואיכותי יותר לצרכן, האבקה מאפשרת להאריך את חיי שמן הטיגון וכך להפחית בעלויות, תוך שמירה על איכות השמן והמזון המטוגן לאורך זמן. ויש גם אלמנט סביבתי: הפחתת כמות צריכה השמן ותהליך סילוקו המשפיע בצורה רחבה על איכות הסביבה. כך שהמוצר שלנו יוצר win-win-win situation: בריאות, קיימות ורווח כלכלי".
והאתגר הבא? מי שתייה. "פנו אלינו כבר לגבי התחמצנות של מי בארות", מספר אור האב. באזורים עניים וצפופים ברחבי כדור הארץ שמסתמכים על בארות מי שתייה ישנה תופעה שהולכת ומחמירה של זיהומי ארסן רעיל במים. "זאת בעיה חמורה מאוד בהודו, הם שותים מים ומתים", אומר אור. "וגם בישראל יש עופרת במים. המים אצלנו מטופלים היטב, אבל יש שכונות ותיקות עם תשתיות ישנות וצינורות עם חלודה בהם אנשים סובלים מסרטן בלי שהם יודעים בכלל. האבקה שלנו סופחת את כל המתכות, גם את הארסן. אז אנחנו מתחילים עם שמן אבל כאן נמשיך למיזם הבא - מים". נראה שבקיבוץ יפעת לפחות, שמן ומים מתערבבים היטב.