"יישור קו, קדימה": שוטרים מתעמתים עם פלסטינים בהר הבית
(צילום: דוברות המשטרה)
משטרת ישראל ראויה לשבחים רבים על טיפולה בהתפרעויות בהר הבית ובשכונת שייח ג'ראח ב-48 השעות האחרונות. הצורה המדודה והשקולה (כפי שאפשר לראות מהסרטונים) שבה בלמו השוטרים את המתפרעים, הייתה ההוכחה שבמשטרת ישראל יודעים להפיק מהר את הלקחים וליישם אותם בשטח.
אם המשטרה הייתה נוהגת בצורה פחות מקצועית או שהכוחות היו מעטים מדי, ייתכן שלא היה מנוס מלפתוח באש חיה על המפגינים. היו שם עשרות אלפים, צעירים יותר ופחות, שהיו עלולים לסכן את חיי השוטרים כפי שקרה בסיטואציות דומות בשנים קודמות. אבל העובדה שהמשטרה בהר הבית ובשייח ג'ראח הייתה ערוכה נכון ובכוחות גדולים – והשתמשה רק באמצעים לפיזור הפגנות והתנהלה בסבלנות ובקור רוח – מנעה קורבנות הן בקרב המתפרעים על הר הבית והן בקרב השוטרים.
אמנם 17 שוטרים נפצעו, וגם כ-200 מתפרעים, אבל הפציעות היו קלות ובינוניות, וזה אפשר אתמול ובמהלך הלילה להכיל את האירוע ולמנוע את התפשטותו לגזרות אחרות: יהודה, שומרון, עזה ובקרב ערביי ישראל.
אולם הגרוע ביותר עודו לפנינו, מחר בלילה הוא "לילת אל-קאדר" שבו צפויות התפרעויות נוספות בממדי ענק כפי שהיו אמש; ההתפרעויות בלילה הזה, שבו ההתלהטות הדתית של הרמדאן מגיעה לשיאה, אף עלולות להיות חמורות יותר. משטרת ישראל תעמוד למבחן נוסף עד יום שני בערב, כיוון שביום ראשון בערב יחלו גם אירועי יום ירושלים, שבו מצעד הדגלים ברובע המוסלמי מלהיט את הרוחות מדי שנה.
אפשר להעריך די בוודאות כי הסיבה העיקרית לעוצמת ההתפרעויות בירושלים ברמדאן השנה היא ההתקפלות של משטרת ישראל מההגבלות שהטילה על שהות תושבי מזרח ירושלים באזור המדרגות בשער שכם בתקופת הרמדאן. ההגבלות הללו, שכנראה לא היו ממש נחוצות ממילא, לא נשקלו מספיק מול המגמה הניכרת כעת בקרב הפלסטינים - להתנגד לכל מה שנראה להם כשינוי הסטטוס קוו בהר הבית ובעיר העתיקה.
תיעוד: כך נראה רגע הפריצה של המשטרה להר הבית
המגמה הזאת מוצאת לה הד גם בקרב מדינות ערב כמו ירדן, ומדינות המפרץ שמוכנות לנרמל את יחסיהן עם ישראל. הסוגיה הנפיצה הזאת עלולה לפוצץ את הנורמליזציה. ולכן, מחסומים בשער שכם וסוגיית שייח ג'ראח צריכים להישקל מההיבט האסטרטגי ולא רק מהיבטים משפטיים או טקטיים משטרתיים, כמו למשל מניעת צפיפות בתנועה לעבר הר הבית.
אבל קיפול המחסומים בשער שכם גבה מאיתנו מחיר כבד, המחיר הוא תחושת ניצחון של הצעירים הערביים ושל המסיתים שלהם מחמאס, מהג'יאהד האיסלאמי ומהרשות הפלסטינית. כל אלה מיהרו לרכוב על הגל ולנצל אותו הן כדי להשפיל את ישראל, והן כדי לצבור יוקרה פוליטית.
התופעה הזאת מוכרת: כל הישג שרושמים הצעירים הפלסטינים המתפרעים בשטח לא מכבה את האש, אלא דווקא מלבה את הלהבות, וזה בדיוק מה שקרה ביממות הקודמות ויקרה גם הלילה. זה אגב לא מפתיע, זה קרה גם ב-2017 כשהמשטרה בהוראת ממשלת ישראל התקינה את המגנומטרים בשערי הר הבית, בתגובה לפיגוע רצחני אז נגד שוטרים.
בהקשר זה ראוי להזכיר ש"מלחמת קרים" לפני יותר מ-100 שנה פרצה בגלל מחלוקת על מסמר שאיזה נזיר תקע במקום הלא נכון בכנסיית הקבר בירושלים. הפרת הסטטוס קוו במקומות הקדושים, או מה שנחזה להפרת הסטטוס קוו בירושלים, הוא חומר נפץ רגשי ודתי שבעבר גרם למותם של מאות ואלפים. לכן, גם אנחנו צריכים להיות זהירים ולחשוב פעמיים כדי שלא נצטרך להתקפל. בירושלים התקפלות לא נחשבת לאקט של פיוס, אלא לאקט של חולשה.
חגיגות ניצחון בשער שכם אחרי הסרת המחסומים, בחודש שעבר
(צילום: אלכס גמבורג)
סיבה נוספת לעוצמת ההתפרעויות היא ההסתה של חמאס והג'יאהד האיסלאמי שרוצים כך לגייס את ההמונים ביהודה ושומרון, ולהשתלט על אש"ף ועל הרשות הפלסטינית. אבו מאזן שחושש למעמדו ולמעמדה של תנועת פת"ח נגרר גם הוא להסתה, כדי לחפות על כישלונו בהכרזה על הבחירות ברשות הפלסטינית ועל ביטולן. מה שמקומם היא העובדה שאותם מסיתים, אנשי חמאס והג'יאהד האיסלאמי, גם מפרסמים במקביל הודעות תמיכה ואזהרות לממשלת ישראל לבל תמשיך בניסיונותיה להכיל את ההתפרעויות ולבלום אותן.
חמאס והג'יאהד האיסלאמי מעזה משמיעים איומים, אבל בינתיים הם לא מימשו אותם מפני שהם יודעים מצוין שאם ירו רקטות לשטח ישראל הם ישלמו מחיר כבד. צה"ל כבר מוכן לבצע את תוכניותיו בעניין זה. אבל זה לא מפריע לאיסמעיל הנייה ולמוחמד דף ללבות את האש בשערי הר הבית במרחק בטוח משערי עזה. אבל הם יודעים שהם אינם יכולים לצאת פטורים בלא כלום, כי אחרת יקוממו עליהם את ארגוני הסוררים ברחבי רצועת עזה – והם רבים. לכן מאפשרים חמאס והג'יאהד האיסלאמי הפלסטיני לצעירים העזתים להפריח בלוני נפץ ותבערה, והלילה גם נשמע בטח ליד הגדרות את הבומים והצעקות ברמקולים של מה שמכונה "יחידות ההטרדה הלילית".
ביהודה ושומרון לא ניכרת נטייה בקרב הפלסטינים להצטרף למהומות בירושלים וזה יישאר כנראה כך – כל עוד לא יהיו קורבנות בנפש על הר הבית ובשכונת שייח ג'ראח. בכל מקרה צה"ל ערוך עם כוחות מתוגברים ברוב מוקדי החיכוך גם לאפשרות כזאת: רק אתמול סוכל פיגוע המוני במרכז הארץ כשלוחמי מג"ב חיסלו שני מחבלים ליד מעבר סאלם. אם הפיגוע הזה היה מצליח הוא היה כנראה משלהב את הרוחות גם ביהודה ושומרון ומעורר חיקויים. העובדה שהפיגוע הזה נמנע ושמבצעיו נהרגו או נתפסו, מהווה גורם תודעתי מרסן.
המסקנה המתבקשת כרגע היא שהמשטרה תמשיך להפגין מקצועיות ואיפוק, ושהבכירים הפוליטיים ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו יעשו כל אשר ביכולתם כדי למנוע פרובוקציות של לאומנים יהודיים ביום ירושלים.
כשם שנתניהו הצליח למתן את הלהבות כששכנע את איתמר בן גביר לפנות את ה"לשכה" שהקים בשכונת שייח ג'ראח, כפי שפורסם לראשונה ב-ynet, כך נתניהו ואוחנה צריכים לעשות היום גם לגבי אנשי ארגון להב"ה וארגונים לאומניים נוספים שעלולים לעשות פרובוקציות במצעד הדגלים שייערך ביום שני בירושלים. אסור בשום פנים ואופן לבטל את מצעד הדגלים כיוון שזה ייחשב לניצחון למתפרעים, אבל צריך לקיים אותו במתכונת שתצמצם ככל האפשר את החיכוך בין יהודים לערבים במהלכו.
באשר לשייח ג'ראח, גם שם ראוי כרגע להשעות את מתן פסקי הדין בנוגע לפינוי התושבים – עד שיירגעו הרוחות. וכשתוקם ממשלה צריך יהיה לגבש אסטרטגיה ברורה לאגן הקדוש בירושלים שתמנע חיכוך, ותאפשר שיקול דעת מקסימלי לפני שעושים פעולות ומתקפלים מהם אחר כך.
