בבוקר 7 באוקטובר, הפכה מפקדת אוגדת עזה במחנה רעים עצמה לזירת קרב. כ-60 מחבלי חמאס תקפו את המחנה, וכמחציתם הצליחו לחדור לתוכו. הם הגיעו אל המגורים, המרפאה, בית הכנסת וחדר האוכל, בזמן שקצינים, גששים וחיילים ניסו לבלום אותם ולהגן על מאות האנשים שהיו בבסיס. רק שעות לאחר מכן הוכרז המחנה כשטח מטוהר.
תחקיר צה"ל קבע כי הצבא נכשל במשימת ההגנה על המחנה, אך לצד הכשלים הצביע גם על פעולותיהם של מי שחתרו למגע ומנעו את כיבושו המלא.
מיזם "גל-הד", בהובלת ארגון יד לבנים ובשיתוף FIDF ו־ynet, נולד כדי להנציח את חללי צה"ל וכוחות הביטחון שנפלו במלחמת "חרבות ברזל" ולהביא את סיפוריהם, בקולם של בני המשפחה והאנשים שהכירו אותם.
המיזם עדיין נמצא בתהליך: היקף האובדן העצום אינו מאפשר להשלים את תיעוד כל החללים בבת אחת, ומדי חודש נוספים לאתר עוד סיפורים אישיים וסרטוני הנצחה, בשיתוף המשפחות השכולות.
אולם הספורט ההרוס באוגדת עזה ביום הטבח
(צילום: יובל חן)
לכן גם הכתבה שלפניכם היא בהכרח חלקית. ארבעה לוחמים ומפקדים נפלו בקרבות ההגנה בתוך מחנה רעים: סא"ל סהר ציון מחלוף, רס"ן עידו יהושע, סרן רום שלומי ורב"ט עילי עזר.
היא אינה מביאה את סיפוריהם של כולם, אלא שניים מהסיפורים שכבר תועדו במסגרת "גל־הד" - כחלק מהניסיון לספר, לצד מה שהתרחש בקרב, גם מי היו האנשים שנלחמו בו.
המפקדה הופכת לשדה קרב
ב-6:29 בבוקר פתח חמאס במתקפת הפתע על יישובי הדרום. מחנה רעים היה יעד אסטרטגי: כאן שכנה מפקדת אוגדת עזה, שממנה אמורה הייתה האוגדה לנהל את הגנת הגזרה.
לפי תחקיר צה"ל שפורסם ב-ynet, כ-60 מחבלים תקפו את המחנה במטרה לפגוע במערך הפיקוד והשליטה ולמקסם הרג, הרס וחטיפות. כ־30 מהם ריתקו את צומת הכניסה למחנה, בעוד האחרים ניסו לחדור דרך פרצות בגדר ההיקפית.
בין 7:15 ל-7:45 התנהל בשער המחנה קרב בלימה מול כ-30 מחבלים. הקרב מנע כיבוש מיידי של הבסיס והעניק למי שהיו בתוכו כחצי שעה נוספת, אך תחקיר צה"ל קבע כי הזמן הזה לא נוצל להיערכות אפקטיבית להגנה.
בשעה 7:45 החל השלב הבא: 29 מחבלים חדרו דרך פרצות בגדר, הגיעו למגורי החיילים, השחיתו מתקנים וניהלו חילופי אש עם הכוחות שהיו במקום.
הרמטכ"ל הרצי הלוי בהערכת מצב באוגדת עזה. 9 באוקטובר 2023
(צילום: דובר צה"ל)
הקרב התרחש בזמן שהאוגדה עצמה התקשתה להבין את תמונת המצב בגזרה. מערכות ותשתיות הגנה בבסיס לא היו כשירות דיין, והלחימה בתוך המחנה פגעה גם ביכולת הפיקוד והשליטה.
בחמ"ל האוגדה נותרו מפקד האוגדה תא"ל אבי רוזנפלד ומח"ט צפונית אל"ם חיים כהן, שניהלו משם את הקרבות. מחוץ לדלתות החמ"ל יצאו קצינים וחיילים להילחם במחבלים שחדרו לבסיס.
באותן שעות פעלו בתוך המחנה גששים, אנשי חפ"ק, קצינים ולוחמי הנדסה. הם חיסלו לפחות עשרה מחבלים והגנו גם על חיילים ואזרחים שלא היו חמושים, בהם כ-20 אזרחים שהוסתרו במועדון הגששים.
בקרבות ההגנה בתוך המחנה נפלו סא"ל סהר ציון מחלוף, רס"ן עידו יהושע, סרן רום שלומי ורב"ט עילי עזר, ושבעה לוחמים נפצעו.
חייל נוסף ואביו האזרח נרצחו בצומת הכניסה למחנה, ושני אזרחים שנמלטו ממסיבת הנובה ונכנסו למחנה נרצחו לאחר שיצאו ממנו לכביש 232.
"הרבה אנשים חיים בזכותו"
רב"ט עילי עזר ז"ל היה בן 18 בלבד. הוא שירת בחפ"ק מפקד אוגדת עזה, והשירות הצבאי לא תמיד הרגיש לו טבעי. בלילה שבין 6 ל־7 באוקטובר, כשסגר שבת בבסיס, הוא שוחח עם אביו דייב.
מעבר לגדר אפשר היה לשמוע את המוזיקה ממסיבת הנובה, ועילי, מוזיקאי בנשמתו, רצה להיות שם ולרקוד. לא חלפו שעות רבות עד שהמציאות השתנתה לחלוטין.
עילי עזר ז"ל
(באדיבות המשפחה)
כשהבסיס הותקף, עילי רץ לשער תחת אש. הוא דחף חיילים למרחב מוגן, הציב מאבטחים ויצא מול המחבלים. במהלך הקרב הצליח להרוג מחבל ולפצוע אחר, לפני שנפצע בעצמו. גם אז המשיך לפעול: הוא זחל בחזרה, העביר את נשקו לחייל אחר, ולבסוף נפגע מירי ונהרג.
"הוא היה צריך לתפוס פיקוד ולהשתלט על הסיטואציה", סיפרה חברתו אלמה במסגרת "גל-הד". "והוא עשה את זה, ושילם בחייו. הרבה אנשים חיים בזכות המעשה שלו".
עילי היה הרבה יותר מהרגע האחרון בחייו. כבר בגיל 15 הוציא אלבום בכורה שיצר והפיק בעצמו, ולימד את עצמו לנגן בפסנתר, בגיטרה ובתופים. הוא היה גם גולש נלהב, שקם בחמש בבוקר כדי להגיע לים לפני שהיום מתחיל.
משפחתו וחבריו מתארים צעיר יצירתי וסקרן, שרצה ללמוד מוזיקה בברלין ולא היה משוכנע שהמסגרת הצבאית מתאימה לו. דווקא באותו בוקר, כשהבסיס שבו שירת הותקף, הוא היה מהראשונים שקמו ונלחמו.
הכוח שנחת אל תוך הקרב
הלחימה במחנה נמשכה, ובשעות הבוקר הוזעקו אליו כוחות מיוחדים. בשעה 9:54, לפי תחקיר צה"ל, נחת בבסיס כוח של יחידת שלדג והצטרף לקרב. הלוחמים החלו לטהר מרחבים בתוך המחנה ודחקו את המחבלים שנותרו בו.
בין הלוחמים היה סרן רום שלומי ז"ל, קצין ביחידה, שהתעורר באותו בוקר בביתו במושב גנות, עלה על מדים ויצא ליחידה. זמן קצר לפני שנכנס לקרב כתב למשפחתו: "קפצתי לדרום, אני אעדכן בקרוב".
רום והצוות שלו נחתו במסוק אל תוך הלחימה במחנה. במהלך חילופי אש מול יותר מעשרה מחבלים הוא התקדם לראש הכוח ונפגע בפניו ובידו. הוא שם לעצמו חוסם עורקים והמשיך להילחם.
רום שלומי ז"ל
(באדיבות המשפחה)
כשאחד מחבריו לצוות ניסה לסייע לו, רום שלח אותו להמשיך קדימה. הוא המשיך בקרב עד שנפגע פעם נוספת, הפעם בראשו, ונפל. בן 23 היה במותו.
עוד בילדותו במושב גנות היה רום ילד של טבע ותנועה. הוא אהב סוסים, אופני שטח, גלישת קיט, טיולים ומסעות, ובהמשך החליט להגיע לשירות משמעותי והתקבל ליחידת שלדג. הוא התגייס בנובמבר 2018, סיים את המסלול, יצא לקורס קצינים והפך לקצין הסיור של בית הספר של היחידה.
חבריו זכרו במיוחד את הנחישות שלו: במסעות ובניווטים, כשהאחרים כבר היו מותשים, רום היה זה שרצה להגיע ראשון - ולא פעם גם עשה זאת.
הקרב נמשך עד הערב
הלחימה במחנה רעים לא הסתיימה עם הגעת שלדג. המחבלים שנותרו בבסיס נסוגו בהדרגה, וכוחות נוספים הגיעו כדי לסרוק את המחנה, לחלץ פצועים וחללים ולוודא שלא נותרו בו מחבלים.
במהלך הקרב הופעל גם חיל האוויר בתוך שטח הבסיס עצמו. מסוקי קרב תקפו מחבלים, בין היתר באזור אולם הספורט שבו התבצרו.
לפי תחקיר צה"ל, בין 12:30 ל-19:00 פעלו במחנה גם כוחות מסיירת מטכ"ל ומסיירת צנחנים והושלמו הסריקות. בתחקיר נקבע כי הכשלים בהיערכות להגנת המחנה, בתשתיות ובתיאום בין הכוחות היו חמורים, וכי צה"ל נכשל במשימת ההגנה.
לצד זאת הודגש כי פעולותיהם של המפקדים, הגששים והחיילים שחתרו למגע שיבשו את תוכנית המחבלים ומנעו את כיבושו המלא של המחנה.
האנשים שהגנו על המפקדה
הקרב על מחנה רעים היה חריג גם בתוך הכאוס של 7 באוקטובר. המקום שממנו אמורה הייתה אוגדת עזה לנהל את הקרבות בגזרה הפך בעצמו לזירת לחימה, בזמן שהמתקפה התרחבה במקביל ליישובים, למוצבים ולכבישים ברחבי העוטף.
בתוך המציאות הזאת נלחמו אנשים שמצאו את עצמם באותו בוקר מול תרחיש שאיש מהם לא ציפה לפגוש בתוך המפקדה.
סהר ציון מחלוף ז"ל
(באדיבות המשפחה)
סיפוריהם של עילי עזר ורום שלומי הם שניים מתוך הסיפורים האלה: חייל בן 18 שלא הרגיש "בנוי לצבא", אבל ברגע האמת רץ אל השער ונלחם; וקצין שלדג בן 23 שהוקפץ מביתו, נחת אל תוך הקרב והמשיך להילחם גם לאחר שנפצע. לצידם נפלו בהגנת המחנה סא"ל סהר ציון מחלוף ורס"ן עידו יהושע.
אלה אינם סיפוריהם של כל מי שנפלו במחנה רעים ובמרחב שסביבו. גם "גל־הד" עצמו הוא מיזם שעדיין נמצא בתהליך: סיפוריהם של כל חללי צה"ל וכוחות הביטחון שנפלו במלחמה טרם תועדו במסגרתו, ומדי חודש נוספים לאתר עוד סרטוני הנצחה וסיפורי חיים, בשיתוף המשפחות השכולות.
עידו יהושע ז"ל
(צילום: מהאלבום המשפחתי)
לכן גם הכתבה הזאת היא כאמור חלקית - היא מביאה את הסיפורים שכבר נאספו ותועדו, מתוך תמונה רחבה הרבה יותר שעדיין הולכת ונבנית.
שלוש שנים אחרי אותו בוקר, כשחוזרים אל הקרב על מפקדת אוגדת עזה, אי אפשר לספר אותו רק באמצעות שעות, פרצות בגדר ומספרי מחבלים. לצד הכשלים הקשים שעליהם הצביע תחקיר צה"ל נמצאים האנשים שפעלו בתוך הכאוס - מי שיצאו להילחם, מי שהגנו על אחרים ומי שלא חזרו מהקרב.
הפרויקט הוא חלק ממיזם הווידאו "גל-הד" להנצחת חללי צה"ל וכוחות הביטחון שנפלו במהלך מלחמת "חרבות ברזל", בהובלת ארגון יד לבנים ובשיתוף FIDF ו-ynet.
האתר מזמין את הגולשים להכיר את סיפוריהם האישיים של החללות והחללים, לשתף ולהוסיף זיכרונות אישיים. לאורך השנה ממשיכים להתווסף אליו סרטוני הנצחה וסיפורים נוספים, בשיתוף המשפחות השכולות.
