בשעה 05:30 בבוקר שבת, 7 באוקטובר 2023, עלתה פלוגת לוחמים מגדוד 13 של גולני ל"כוננות עם שחר" במוצב פגה ("מגן בארי"), שנועד להגן על קיבוץ בארי. בפלוגה היו באותו בוקר 33 לוחמים, לצד נמ"ר אחד של גולני ושני טנקים.
פחות משעה לאחר מכן, בשעה 06:29, החלו מטחי רקטות מסיביים מרצועת עזה, ובמקביל החלה מתקפת המחבלים על המרחב. לוחמי גולני מצאו את עצמם בקרב שנמשך כעשר שעות.
מיזם "גל-הד", בהובלת ארגון יד לבנים ובשיתוף FIDF ו-ynet, נולד כדי להנציח את חללי צה"ל וכוחות הביטחון שנפלו במלחמת "חרבות ברזל" ולהביא את סיפוריהם בקולם של בני המשפחה והאנשים שהכירו אותם.
היקף האובדן העצום הופך את מלאכת ההנצחה למסע ארוך שעדיין נמשך: מדי חודש מצטרפים לאתר עוד ועוד סיפורים אישיים וסרטוני הנצחה, בשיתוף המשפחות השכולות.
גם הכתבה שלפניכם אינה יכולה להביא את סיפוריהם של כל הלוחמים והמפקדים שנפלו במתקפה על המרחב. היא מביאה כמה מהם - סיפורים שכבר תועדו במסגרת המיזם - כחלק מהניסיון לזכור, לצד סיפורו של הקרב, גם את החיילים הצעירים שהיו שם.
נאבק להתגייס לגולני - ונפל במוצב
בשעה 06:55 חדרו תשעה מחבלים לשטח המוצב דרך ש"ג הרק"ם והתפצלו לחוליות שתקפו את מתחם המרגמות ואת פתחי המוצב. בתוך דקות התפתחו כמה מוקדי לחימה במקביל.
הלוחמים, שהתמודדו גם עם מחסור באמצעי לחימה ובציוד מלא, נלחמו מטווח קצר ופנים אל מול פנים. ככל שחלפו השעות ונוספו הנפגעים, הם המשיכו להחזיק בעמדות, לחלץ את חבריהם ולטפל בפצועים.
בין הלוחמים במוצב היה סמ"ר עידן רז. באותם ימים הוא היה בעיצומם של 40 ימי גימלים, בעקבות תאונה מבצעית קשה שעבר בעזה.
עידן רז ז"ל. נלחם עד הרגע האחרון
(צילום: באדיבות המשפחה)
כשמפקדו התקשר אליו בשל מחסור במפקדי נמ"ר, עידן נענה וחזר למוצב פגה.
זו הייתה אותה נחישות שליוותה אותו גם בתחילת דרכו בצה"ל: לאחר שאלרגיה מסכנת חיים לדבורים מנעה ממנו לשרת כלוחם, הוא נאבק כדי לקבל אישור להתגייס לגולני - ואף נבחר בהמשך למצטיין מח"ט.
בבוקר 7 באוקטובר הוא נלחם לצד חבריו במוצב. שעות אחר כך, כשהמחבלים הציתו את חדר האוכל והעשן כבר לא אפשר להישאר בתוכו, עידן יצא עם ארבעה מחבריו כדי להמשיך את הקרב בחוץ.
לא משאירים את החברים מאחור
אחד ממוקדי הקרב הקשים היה מתחם המרגמות. שמונת לוחמי הצוות נכנסו למיגונית שמחוץ למוצב, וסמ"ר יקיר לוי רץ להביא לחבריו מחסניות וקסדות. במכת האש הראשונה נפלו סמל עידו ביננשטוק, סמ"ר תומר ברק וסמל חביב קיעאן.
גם אחרי שאיבדו שלושה מחבריהם המשיכו לוחמי הפלוגה להילחם. הכוח, בפיקודו של סמ"ר איתמר בן יהודה, חיסל ארבעה מחבלים. בן יהודה וחיים מאיר עדן נפצעו באורח קשה. איתמר מת מפצעיו כעבור שעות; חיים מאיר נאבק על חייו במשך כחודשיים, עד שמת גם הוא מפצעיו.
הלחימה התנהלה במקביל גם בעמדות המוצב. כשזוהה מחבל בפילבוקס בש"ג האחורי, יצאו הלוחמים להביא טיל לאו כדי לפגוע בו. סמל איתמר כהן עלה לעמדה ושיגר את הטיל, אך בירידה ממנה נפגע מאש המחבלים.
סרן דקל סויסה עלה אליו, הוריד אותו מהעמדה ונשא אותו על גבו אל חדר האוכל, בזמן שחבריהם מחפים עליהם. שם התברר שאיתמר נהרג.
"אנחנו אגרוף אחד"
דקל, בן 23, היה הקצין במוצב וקיבל עליו את הפיקוד. את שירותו החל ביחידת מגלן, ולאחר קורס הקצינים בחר לעבור לגולני ולפקד על מחלקת לוחמים צעירה. עכשיו האחריות עליהם הייתה בידיו.
כשהבין שהעמדות אינן יכולות להמשיך להחזיק בנפרד, ריכז דקל את הלוחמים בחדר האוכל הממוגן. איתי נגר, אחד הלוחמים שהיו שם, סיפר מאוחר יותר כי דקל אמר להם: "לא משנה מה, אנחנו אגרוף אחד ואנחנו נילחם פה עד טיפת הדם האחרונה".
דקל סויסה ז"ל
(באדיבות המשפחה)
אבל דקל עצמו לא נשאר במרחב המוגן. יחד עם סמל רועי פרי הוא יצא לעבר ש"ג המוצב. השניים נלחמו במחבלים וחיסלו כמה מהם, עד שנפלו בהיתקלות.
לפי תחקיר הקרב, בשעה 10:35 נהרג מפקד המוצב יחד עם הקשר שלו, לאחר שחתרו למגע מול המחבלים בש"ג. בזמן הזה הצליחו לוחמים אחרים לחבור לנמ"ר ולצאת מהמוצב.
הלוחמים שנותרו בחדר האוכל המשיכו להגן על הפתחים. הם חסמו אותם בשולחנות וירו לעבר המחבלים שניסו לחדור פנימה ולהשליך רימונים. ביניהם היה סמל ליאור עזיזוב.
לאורך שעות הקרב טיפל ליאור בחבריו שנפצעו, חבש אותם וחילץ אותם אל המרחב המוגן. גם תחת האש הוא המשיך לסייע לחבריו.
בשעה 13:00, אחרי שניסיונות החדירה לחדר האוכל כשלו, הציתו המחבלים אש משני צידי המבנה. עשן כבד מילא את החדר והלוחמים החלו להיחנק. המקום שהגן עליהם במשך שעות הפך למלכודת.
אז התקבלה החלטה לצאת.
חמישה לוחמים יצאו מחדר האוכל הבוער כדי להמשיך להילחם במחבלים בחוץ: סמ"ר איתי אופק גליסקו, סמל ליאור עזיזוב, סמ"ר עידן רז, סמ"ר יקיר לוי וסמ"ר שלו ברנס, זכרם לברכה. חמישתם נפלו בקרב. הלוחמים שנותרו בחדר האוכל המשיכו להחזיק מעמד.
רק בשעות אחר הצהריים, בין 16:20 ל-16:50, הגיעו למוצב כוחות חילוץ של יחידת לוט"ר וקצינים מגולני. הם טיהרו את המוצב ופינו את הפצועים והחללים. גם אז עוד נגבה מחיר: בערב נורה טיל נ"ט לעבר שיירת החילוץ, וסמ"ר דולב אמויאל, שהיה בחופשה בביתו והוקפץ לסייע בלחימה, נהרג.
כמעט עשר שעות נמשכה הלחימה על פגה. בתוך הקרב הקשה הזה נפלו לוחמים כשהם מגינים על העמדות, מפקדים על חבריהם, מביאים תחמושת, מחלצים פצועים ויוצאים אל האש כדי לאפשר לאחרים להמשיך להילחם. לצד הנופלים היו גם לוחמים שנפצעו, חולצו ושרדו – וחלקם חזרו מאז אל המוצב וסיפרו על החברים שלא שבו איתם.
סיום כתיבת ספר התורה לזכר לוחמי גולני שנפלו במוצב פגה
(צילום: באדיבות המשפחות)
עידו ביננשטוק, תומר ברק, חביב קיעאן, איתמר בן יהודה, חיים מאיר עדן, איתמר כהן, דקל סויסה, רועי פרי, איתי אופק גליסקו, ליאור עזיזוב, עידן רז, יקיר לוי, שלו ברנס ודולב אמויאל. מאחורי כל אחד מהשמות האלה היו חיים שלמים.
בקרב על פגה הם השאירו אחריהם גם סיפור של רעות ושל אחריות - של לוחמים שנשארו בעמדות, חזרו אל הפצועים ונלחמו זה לצד זה עד הרגע האחרון.
אלה אינם סיפוריהם של כל מי שנפלו במתקפה על מרחב מוצב פגה. מיזם "גל-הד" ממשיך לתעד ולהעלות מדי חודש עוד ועוד סיפורי חיים וסרטוני הנצחה, כדי לתת, ככל שניתן, שם, פנים וקול לכל אחד ואחת מהם.
