שלוש שנים לא העזו בני משפחה פלסטינית מהכפר נחלין, להגיע אל מטע הזיתים שלהם ולמסוק את הפרי שהמתין על העצים. המטע, הממוקם בוואדי שבין נחלין לביתר עילית, ממערב לבית לחם, לא נגזם ולא נוכש מאז אוקטובר 2023, והיבול השנה היה דל.
כך היה עד יום רביעי, 21 באוקטובר. באותו בוקר אזרו בני המשפחה אומץ וירדו אל המטע, שנמצא בידי משפחתם כבר דורות, ואיתם כ-80 מתנדבים מטעם ארגון "קול רבני לזכויות אדם": ישראלים, רבנים ורבות מארצות הברית ומקנדה, כמה עיתונאים, וגם בראד לנדר, מועמד המפלגה הדמוקרטית לקונגרס מניו יורק.
גלריה
פעילי "קול רבני לזכויות אדם" מוסקים זיתים. "עומדים כחומה אנושית מול נערי הגבעות"
(צילום: באדיבות "קול רבני לזכויות אדם")
מעט אחרי השעה תשע בבוקר פרשו המתנדבים, בהדרכת בני המשפחה, את היריעות מתחת לעצים והתחילו למסוק. כעבור קצת יותר משעה הגיעו חיילים, ובידיהם צו שטח צבאי סגור שאיש במטע לא ידע על קיומו עד אותו רגע.
המתנדבים הודיעו מיד שהם מכבדים את הצו, ועוזבים. אולם זה לא שינה דבר: כל מי שהיה במטע באותו בוקר עוכב על ידי הצבא.
בצהריים כבר ישבו כולם באוטובוסים בדרך לתחנת המשטרה בביתר עילית, ושם, באולם ההמתנה, העבירו את השעות בשירה ובדברי תורה. רק בלילה שוחררו: הזרים ברובם ללא תנאים, והישראלים עם צווי הרחקה מהגדה לשבועיים עד חודש ימים. גם בני המשפחה הפלסטינית עוכבו.
"האדם הוא תבנית נוף מולדתו, וכל אחד גדל וסופג בבית את מה שמחנכים אליו. יש בני נוער שגדלו בבועה ומעולם לא פגשו פלסטיני, לא ישבו לדבר איתו, לא שמעו מה הוא עובר, ולא יודעים שאפשר לחיות גם אחרת"
בצה"ל הסבירו בתגובה שמסיק לא מתואם ליד יישוב ישראלי הוא סיכון ביטחוני, ושהבהירו לבעל הקרקע שעליו לתאם זאת מראש.
מנגד, ב"קול רבני לזכויות אדם" טוענים שביקשו תיאום בכתב, ומפה של המנהל האזרחי שפרסם "טיימס אוף ישראל" מראה שהחלקה הזאת כלל אינה באזור שמחייב תיאום. ובכלל, לפי גורם ביטחוני, ב-98 אחוז מהמקרים אין צורך בתיאום כדי למסוק.
הפעילים מעוכבים על ידי כוחות צה"ל
(צילום: "קול רבני לזכויות אדם")
המשפחה מנחלין היא רק אחת מיני רבות. בכל סתיו, כבר עשרות שנים, מלווים מתנדבי הארגון מוסקים פלסטינים בעשרות כפרים, מדרום הר חברון ועד ג'נין.
"הפעילות שלנו בגדה בעונת המסיק מתחברת לעמדה הדתית והרוחנית שלנו כארגון ושלי באופן אישי", אומרת הרבה לאנה זילברמן סולוביי, יו"ר שותפה של הוועד המנהל של "קול רבני לזכויות אדם".
"זו עמדה שדוגלת בכך שאין לעמוד מנגד. שכל בני האדם נבראו שווים ובצלם אלוהים, ולכולם יש אותן זכויות, בלי הבדל של דת, לאום, גזע ומין".
זילברמן סולוביי, בת 45, נעה בין עולמות שנפגשים רק במקרים נדירים. היא רבה רפורמית שעומדת בראש קהילה במבשרת ציון, מורת דרך ומורה רוחנית שעורכת חופות, בריתות והלוויות, ומאז 7 באוקטובר היא גם מלווה כמה קיבוצים בעוטף. היא גם אם לשתי בנות ובן, שלומדים בבית ספר דו-לשוני יהודי-ערבי, ופעילים בתנועת נוער של יהודים ופלסטינים.
הרבה לאנה זילברמן סולוביי במסיק בגדה. "יש עוצמה מאוד גדולה בלתת יד למי שזקוק לעזרה"
(צילום: באדיבות "קול רבני לזכויות אדם")
למרות עיסוקיה הרבים, היא לא מוותרת על היציאה למטעים בגדה - לשם היא מגיעה יחד עם מתנדבי הארגון מדי שנה, בעונת המסיק.
"אנחנו עומדים שם כחומה אנושית מול האלימות של נערי הגבעות", היא אומרת. "יש עוצמה מאוד גדולה בלתת יד למי שזקוק לעזרה. וזו גם הזדמנות להכיר את האנשים מקרוב, ללמוד מה קורה במקום הזה שכולנו חיים בו, ולהתוודע לזוועות שהישראלי הממוצע לא מכיר".
מה המתנדבים שלכם רואים שם?
"צעירים יהודים שמגיעים לכפרים פלסטיניים וגונבים עדרי כבשים, שורפים עצי זית, נכנסים לבתים ומרביצים לתושבים - אלו אכן זוועות. מה הרוב הישראלי יודע, או רוצה לדעת, על האלימות הזאת שמתקיימת בגדה המערבית על בסיס יומיומי?"
"איפה כתוב שאלוהים ברא יהודים או ערבים?"
יומיים לפני האירוע במטע ליד נחלין, פרסמה זילברמן סולוביי מאמר ב"ג'רוזלם פוסט". היא שאלה בו מדוע חקלאים פלסטינים צריכים הגנה כדי למסוק את הזיתים במטעים השייכים להם, וכתבה שהיא בוחרת ללוות ולהגן עליהם בגלל שהיא אוהבת את מדינת ישראל - ומשום שלפי היהדות שלה, כל אדם נברא בצלם.
זה לא משהו שרגילים לשמוע מהצד האמוני.
"נכון, אבל מבחינתי זה 'כוכב הצפון' של הקיום שלנו. כשנברא העולם ואלוהים יצר את האדם, בשום מקום לא כתוב שהוא ברא יהודים או ערבים. בני האדם נבראו בלי תבניות ובלי הגדרות. הם נבראו שווים. ספר 'בראשית' הוא סיפור אוניברסלי, הומניסטי, על בני אדם באשר הם.
"כל התפיסה היהודית, כלומר כל התורה, מגיעה רק אחר כך. ולכן אנחנו קודם כול בני אדם, ורק אחר כך אנחנו מתחילים להוסיף לעצמנו זהויות. זה ה'אני מאמין' שאיתו אנחנו, כאנשים מאמינים, פועלים בעולם".
פעילי הארגון במסיק ליד נחלין בשבוע שעבר. "הדרך היחידה לשנות את התודעה, היא להכיר את המציאות מקרוב"
(צילום: באדיבות "קול רבני לזכויות אדם")
"קול רבני לזכויות אדם" הוקם ב-1988, וחברים בו היום יותר מ-170 רבנים ורבות מכל הזרמים, לצד מתנדבים חילונים, מאמינים, רפורמים וקונסרבטיבים - "שמתאחדים כדי לבנות חברה צודקת, הוגנת ושוויונית לכל תושבי הארץ", כדבריה.
לארגון ארבע מחלקות: אחת עוסקת במיגור עוני ובמיצוי זכויות, כולל לובי בכנסת; השלישית בחינוך לדו-קיום; הרביעית בשיח בין-דתי. והגדולה מכולן היא זו שפועלת בגדה, ומטפלת "בעוולות שרוב החברה הישראלית לא מודעת אליהן ומעדיפה לעצום עיניים, נוכח הטרור היהודי של נערי הגבעות", היא מסבירה.
השנה, גם מי שלא רצה לדעת - התקשה שלא לשמוע. העונה נפתחה בפועל כבר בסוף ספטמבר, אחרי שמתנחלים החלו למסוק בעצמם במטעים פלסטיניים, ובצה"ל העריכו מראש שזו עלולה להיות העונה האלימה ביותר מזה שנים.
היידי לוין בבית החולים; משמאל: מתנחלים רעולי פנים מכים את לוין בשטח הכפר אבו פלאח
(צילום: רויטרס)
גם ב"קול רבני לזכויות אדם" נערכו הפעם לתרחישים חמורים מהרגיל: כ-2,000 מתנדבים נרשמו, והשנה לראשונה הצטייד הארגון בקסדות למוסקים, במצלמות גוף, ברכבי שטח לפינוי מהיר ובמטפים, למקרה של הצתת רכבים. כל אנשי הצוות עברו קורס חובשים.
התחזית התאמתה במהירות, והפעם נפגעו גם מי שבאו לעזור, לצלם או להביע תמיכה. בתחילת אוקטובר הותקפה בג'נתא, שמדרום לבית לחם, מתנדבת ירושלמית בת 27 שהגיעה עם כמה ארגונים - בהם גם הארגון שבראשו עומדת זילברמן סולוביי - להכין מטע למסיק; רעולי פנים בעטו בה וריססו גז פלפל לעיניה, והיא חזרה הביתה עם רגל שבורה ומגובסת.
ב-16 באוקטובר, בכפר אבו פלאח שליד רמאללה, הפילו רעולי פנים את היידי לוין - צלמת "וושינגטון פוסט" בת 64 - ובעטו בה עד שנזקקה לניתוח. למחרת הותקפה בטייבה משלחת דיפלומטים אירופים, וכעבור יומיים נעצרו עשרה חשודים.
ובאותו שבוע נפתחה גם חזית אחרת, רבנית. ב-16 באוקטובר, פרסם הרב דב ליאור, רבה לשעבר של קריית ארבע ומי שמזוהה עם מפלגת "עוצמה יהודית", פסק הלכה שלפיו מותר ליהודים למסוק זיתים במטעים של פלסטינים.
המכתב של הרב דוב ליאור
שלושה ימים קודם לכן פרסמה קבוצת רבנים מגוש עציון חוות דעת הפוכה, שאוסרת לגזול את יבול הפלסטינים; גם רבני "צהר" דחו את הפסק של ליאור. וביום ראשון הגיש "קול רבני לזכויות אדם" תלונה במשטרה נגדו, בשם 170 רבנים ורבות, בחשד להסתה לגזענות ולאלימות ולשידול לגנבה.
"פסק הלכה לא יכול להפוך גנבה למצווה", כתבה זילברמן סולוביי באותו מאמר ב"ג'רוזלם פוסט", והוסיפה שהזיקה שלנו, היהודים, לארץ הזאת, אינה מבטלת את הזיקה של מישהו אחר אליה - ושאת האחריות צריך להטיל על מי שפוגע, לא על ציבור שלם.
ההקצנה הזאת מחלחלת גם לצעירים היהודים?
"בהחלט. אני פוגשת אותם במכינות הקדם-צבאיות, גם כנציגת הארגון וגם כרבה רפורמית וראש קהילה, ואין ספק שמאז 7 באוקטובר הצעירים של מדינת ישראל הולכים ימינה בצורה מאוד מוקצנת. וגם ברור מדוע. אני לא חיה בכוכב לכת אחר, אלה שנים קשות, וברור מאיפה הדעות האלה צומחות. ויחד עם זאת, ההקצנה הזאת מסוכנת ומפחידה בעיניי".
"גם אני גדלתי בבועה"
זילברמן סולוביי נולדה במוסקבה ועלתה לישראל עם הוריה ב-1990, בגיל שמונה, והמשפחה השתקעה בנתניה. בצבא שירתה במודיעין בפיקוד דרום. באוניברסיטה העברית למדה לימודי מזרח אסיה, ובאקדמיה למוזיקה בירושלים - פסנתר ושירה.
את ההסמכה לרבנות, קיבלה בבית המדרש לרבנים ישראלים של מכון הרטמן. רוב חייה הבוגרים עברו עליה בירושלים, לפני שעברה להתגורר במבשרת.
"איך אפשר, בשם היהדות, לירוק על איש דת באשר הוא? כשאני שומעת את זה אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, איך לנשום את הנשימה הבאה. יש ימים שבהם אני מתביישת בכל מאודי, שהעם שלו אני שייכת עושה כאלה זוועות"
מה הסיכוי לבלום את האלימות הזאת?
"בסופו של דבר האדם הוא תבנית נוף מולדתו, וכל אחד גדל וסופג בבית את מה שמחנכים אליו. יש בני נוער שגדלו בבועה ומעולם לא פגשו פלסטיני, לא ישבו לדבר איתו, לא שמעו מה הוא עובר, ולא יודעים שאפשר לחיות גם אחרת.
"גם אני גדלתי בנתניה בבועה, התגייסתי לצבא באינתיפאדה השנייה, וזה מה שספגתי והכרתי. רק באוניברסיטה העברית הכרתי פנים אל פנים ערבים, והבנתי שיש בני אדם מאחורי התבניות. אני מאמינה שחינוך מביא לשינוי אמיתי. לכן, המחלקה השלישית שלנו היא מחלקת חינוך לדו-קיום וזכויות אדם, שעושה עבודת קודש עם המכינות הקדם-צבאיות".
כדי למתן את ההקצנה בקרב הצעירים, בארגון לוקחים את המכיניסטים לסדרות חינוך: ביקורים במזרח ירושלים, מפגשים עם תושבים פלסטינים, שיחות אחד על אחד.
"כשבן אדם נמצא במרחק נגיעה, כשהעיניים מתבוננות מקרוב והמילים מגיעות ממקור ראשון, משהו זז", היא אומרת. "הדעות משתנות, וזה נוסך תקווה".
איך הם יוצאים מהמפגשים האלה?
"יש כאלה שנשארים איתנים בדעתם, אבל יש גם מי שזזים ואומרים: 'לא ידענו, לא חשבנו, לא הכרנו'. ברגע שאדם כמוך עומד מולך ומספר לך שהרסו לו את הבית, או שהוא עומד בפני גירוש, אי-אפשר להישאר אדישים. וזה חשוב במיוחד דווקא אצל מכיניסטים - צעירים שעוד רגע מתגייסים, ואז יפגשו את האוכלוסייה הזאת בגדה".
"אני עושה את זה כי אני אוהבת ישראל"
המחלקה הרביעית של הארגון עוסקת בשיח בין אנשי ונשות אמונה - יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים.
"הקמנו את הפורום הבין-דתי לזכויות אדם, וכבר חמש שנים אנחנו מובילים צעדה בין-דתית במרכז ירושלים, שמשתתפים בה מאות אנשי ונשות דת מזרמים שונים", מספרת זילברמן סולוביי בגאווה.
שיתוף פעולה דומה, היא אומרת, נרקם גם עם רשת פלסטינית של מנהיגים דתיים העוסקת בחינוך.
אב המנזר הבנדיקטיני בירושלים שהותקף ביריקות על ידי שני צעירים יהודים
ועדיין, כל מה שאתם עושים הוא טיפה בים.
"נכון. ויש לי המון מחשבות על איך לטפל בפערים של חיי הדת כאן. למשל, באלימות נגד אנשי הדת הנוצרים. כמרים שמסתובבים בעיר העתיקה, ומספרים על גילויי אלימות כלפיהם מצד חרדים.
"איך אפשר, בשם היהדות, לירוק על איש דת באשר הוא? כשאני שומעת את זה אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, איך לנשום את הנשימה הבאה. יש ימים שבהם אני מתביישת בכל מאודי, שהעם שלו אני שייכת עושה כאלה זוועות".
"אנרכיסטים" - כך מכנים בהתיישבות, ולא פעם גם בקרב גורמי האכיפה והביטחון, את הישראלים שמגיעים לכפרים בעונת המסיק. זילברמן סולוביי שמעה כבר גם כינויים אחרים, חריפים אפילו יותר.
מה את עונה למי שקורא לך שמאלנית עוכרת ישראל?
"שאני אוהבת ישראל, ועושה את כל זה בגלל שאני אוהבת ישראל. כשאנחנו מדברים על להיות 'אור לגויים' או על היותנו 'עם סגולה', זה לא כי אנחנו עליונים על אנשים אחרים, אלא כי כבני העם היהודי יש לנו תפקיד בעולם הזה - לדאוג שכל בני האדם יחיו את חייהם בכבוד".
ויש לא מעט ישראלים שבעיניהם זו בכלל לא זוועה, אלא המלחמה הצודקת על הארץ.
"ולכן הדרך היחידה לשנות את התודעה הזאת היא להכיר את המציאות מקרוב, ולהבין ששינוי משמעותי נעשה דרך חינוך - דרך זה שרואים בעיניים ושומעים באוזניים את השטח.
"אנחנו חיים במקום מאוד מורכב. יש אנשים טובים ואנשים רעים בכל מגזר, ואני לא אומרת שצד אחד טוב והשני רע. אני רוצה לפעול לפי המילים של טשרניחובסקי, להאמין באדם וברוחו, ומתוך המקום הזה לפעול - גם כלפי יהודים וגם כלפי העם הנוסף שחולק איתנו את חבל הארץ הזה".
המסיק בגדה יימשך עד סוף נובמבר 26', וב"קול רבני לזכויות אדם" הודיעו שימשיכו לצאת לשטח. "גם היהודים וגם הפלסטינים לא הולכים לשום מקום. והגיע הזמן, אחרי 150 שנות קונפליקט, להבין את זה ולשנות את התודעה".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.10.26
