זעיר-בורגני בפריז

עדי וחברו יאיר, מהפכנים נחמדים מדי, יצאו למסע הישרדות באירופה: מקסימום ארצות במינימום כסף. עד ה-30 באפריל, אז הם מתכוונים לחגוג את יום המלכה באמסטרדם, הם מתכוונים לטייל בגרמניה, אנגליה, סקוטלנד, פריז, ברצלונה ופיזה.

הפרקים הקודמים: 

פרק 1: אצל ילה באמסטרדם

פרק 2: אצל אסף ושרה בגרמניה

פרק 3: 4 נסיונות והצלחה אחת

פרק 4: יום ולילה לבד בברלין

פרק 5: בעקבות בוב בהייד פארק

פרק 6: פרידה בחווה אורגנית

פרק 7: סיבוב פאבים ביורק

פרק 8: אני והעיר הגדולה

פרק 9: מטפסים על בן נוויס

פרק 10: מחשבות רצות

------------------------------------------------------------------------------

"מה רע לך, אמיגו קומפדרה פורפבור?" צעקתי ליאיר, מדלג, מדדה, מקפץ על אבני שפה פריזאיות. שני בקבוקי יין צרפתי זול יעשו זאת לבן אדם – דילוג, דידוי, קיפוץ ומעט דיסאוריינטציה לגבי המקום והשפה. "שמשון, שמשון, אני מבקש, מרסי בוקו, אורוואר, סה לה וי", יאיר תופס שפות הרבה יותר טוב ומהר ממני, ונראה לי שגם הוא מתרשם מהניחוח החמצמץ-פירותי מעקצץ של הבורדו-שאטו-בריו. אז מה אם נדפקנו בהוסטל, שילמנו יותר, אכלנו פחות והיה קר וחשוך? אם יש מקום לנחמה זה היין הצרפתי והבגט.

חצי טיול מאחורינו והלו"ז דופק, התקציב לא חונק (יותר מדי), קצת פה, קצת שם, מסתדרים, אוכלים, ישנים, לפעמים על הרצפה, לפעמים על הפנים, לפעמים חוטפים ולפעמים נותנים. אבל פריז, פריז תפסה אותנו בלי מגן ביצים. אני יודע שזה קצת מוזר להגיע מאנגליה, ולהגיד "יקר", אבל צריך להבין שאנחנו הרבה יותר טיפשים ממה שאנחנו נראים, לכן, כשפתאום משלמים על אוכל "חמש" במקום "שלוש", זה מכאיב בכיס, אבל יותר מכאיב בראש. ובפריז באמת נורא יקר.

קרפ תרבותי

מאפייה בולנז'רי פטיסרי (צילום: אלן פוטיניון, משרד התיירות פריז)

הלם תרבותי

בית קפה טרזור פריז צרפת (צילום: דוד לפראנק, משרד התיירות פאריס)

"אז מה רע לך קומפדרה?" שאלתי את יאיר, מעט מבושם. "יש לך פה מסיבה באייפל (קיפוץ), יין צרפתי משובח (אצבע מושכת את העין למטה בתנועה אלכסונית, לשון יוצאת קלות מהפה), גבינה ובגט (פאוזה לקחת אוויר) - זאת אינה השתכרות של בטלנים בקרן רחוב - זה פיקניק גורמה צרפתי(!!!)".  

כה צעיר