בדיקת ynet: כך קיבלו המועמדים תעודת רב

המאבקים הפוליטיים היצריים בבחירות לרבנות הראשית משכו אליהם את מירב תשומת הלב הציבורית. ומה בעניין כשירות המועמדים עצמם לכהן כרבנים ראשיים? בדיקת ynet מגלה כי רק מחצית המתמודדים בבחירות זכו לתעודת הסמכה לרבנות, לאחר הצלחה בסדרת בחינות בכתב, כפי שניתן היה לצפות - ואילו היתר בחרו בדרכים קלות יותר: בחינות בעל-פה או פטור מלא מהן.

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

• ט"ו באב החרדי: עשו עסקים, לא אהבה/ אליעזר היון
  

כשנשיא בית הדין הרבני לא חייב להיות דיין

מחלקת הבחינות וההסמכה ברבנות הראשית, מעניקה שלושה סוגי תארים: תעודת "יורה יורה", המכירה בנושאה

כמורה הלכה, וניתנת למי שעמד במבחנים בנושאים הלכתיים בסיסיים; תעודת "כושר" לרב עיר - למי שנבחן (בנוסף) גם בתחומים נוספים; ותעודת "ידין ידין", התואר היוקרתי והחשוב ביותר, המהווה תנאי למינוי כדיין - למי שהוכיח השכלה משפטית-יהודית רחבה, ויכולת ניסוח פסקי דין, כולל בחינות בכתב ובעל-פה. בשירות הציבורי מוכרות תעודות הרבנות כמקבילות לתארים אקדמיים - מראשון ועד שלישי - לעניין דירוג שכר ועוד.

בעבר היה מסלול ההסמכה גמיש יחסית, והמועמדים היו רשאים לבחור האם להיבחן בכתב (בחינות קשות יחסית, שתוצאותיהן ממוסמכות) - או בעל-פה (קלות יותר וללא תיעוד), ולא בהכרח במבחנים רשמיים של הרבנות הראשית. בנוסף, עד לאחרונה הייתה סמכות לפטור רבנים מכל בחינה שכזו, ולהעניק להם תעודת הסמכה על בסיס הערכת ידיעותיהם בנושאים תורניים באופן כללי.

עם השנים התהדק הפיקוח על ההליך, וכיום מחויב כל מועמד להיבחן בכתב, אלא אם מועצת הרבנות הכירה בו כ"גדול בתורה". עתירה שהגישה תנועת "נאמני תורה ועבודה" לבג"ץ, באמצעות עו"ד ד"ר אביעד הכהן, נגד האפשרות להעניק פטור מבחינה - עדיין תלויה ועומדת, ובית המשפט אף הטיל צו ביניים האוסר על הרבנות הראשית לעשות שימוש בסמכותה זו עד להכרעה בעתירה.

אף שהרב הראשי לישראל מכהן (בין היתר), כנשיא בית הדין הרבני הגדול לערעורים – תפקיד מקביל לזה של נשיא בית המשפט העליון – הוא אינו מחויב בהסמכת "ידין ידין". התנאי היחיד להגשת מועמדות לרבנות ראשית הוא תעודת "כושר" בדרגה נמוכה יותר - זו המאפשרת לנושאה לכהן כרב עיר.

מצעד הנסיכים: בחינות בעל-פה כשאבא רב ראשי

מועמד ש"ס, הרב יצחק יוסף, לדוגמה, קיבל "כושר" לרבנות עיר בשנת 1983, לאחר בחינה בעל-פה, אף שכבר מסוף שנות ה-70' ניתן היה להיבחן בכתב. אלה שהעניקו לו את תעודת ההסמכה וקבעו כי הוא ראוי לה, היו הרבנים הראשיים דאז, ערב סיום כהונתם; הספרדי שבהם - אביו, הרב עובדיה יוסף. לאחר יותר מ-20 שנה נמצא כי כשירותו לא הובאה לאישור מועצת הרבנות, וזו נדרשה ב-2006 לאשרר את ההסמכה – ללא בחינה נוספת.

בתקופת הכהונה של הבאים אחריו, הרבנים הראשיים אברהם שפירא והראשון לציון מרדכי אליהו, הוסמכו לכהן כרבני עיר יעקב שפירא – בנו של הרב הראשי האשכנזי, ושמואל אליהו – בן הרב הספרדי. הראשון נבחן בעל-פה וזכה ב"כושר" זמן קצר לפני תום כהונת אביו הרב (תיק הבחינות שלו, אפוא, ריק לחלוטין), ואילו השני עמד במבחנים שחלקם בכתב וחלקם בעל-פה. כעת שניהם מועמדים לכהן כרבנים הראשיים הבאים, מכוח אותן תעודות.

הרב דוד לאו, המתמודד אף הוא בבחירות, הוסמך לרבנות בשנת 1993 - חודש אחד בלבד לאחר כניסת אביו ללשכת הרב הראשי. אלא שהוא, בניגוד לשלושת ה"נסיכים" האחרים שבמרוץ, עבר בהצלחה את כל הבחינות בכתב, כמקובל.

ויש גם מי שעשו את הדרך הקשה

המועמד הרב רצון ערוסי, רבה של קריית אונו, הוכשר ב-1983 לכהן כרב עיר על בסיס פטור מבחינה, כגדול בתורה,

והרב יהודה דרעי - רבה של באר שבע ואחיו של יו"ר ש"ס אריה דרעי - נבחן בשנת 1993, בעל-פה.

חלק מהנתונים התגלו במסגרת אותה עתירה של "נאמני תורה ועבודה", שביקשה לעצור את מה שמכנים בתנועה "ההפקרות במתן תעודת כושר לרבנות בכלל ולרב עיר בפרט". לטענת העותרים, התברר כי מאות רבנים - רבים מהם קרובי משפחה, או כאלה הקרובים לאנשים ברבנות הראשית - קיבלו תעודת רב במסלול מקוצר, ללא בחינות בכלל, ולעתים רק באמצעות בחינות קצרות בעל-פה, שהניבו כמעט מאה אחוזי הצלחה.

• נסגרה ההרשמה: הכירו את המועמדים לרב הראשי