שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כי אלוהים איתנו: מחר אצעד במצעד הגאווה
    הקב"ה מנהל את העולם בדרכו - ואנחנו בניו הלהט"בים נבחרנו כנראה לייצג את האדם האמוּני השלם ביותר. עד היום אין לאף רב או מטפל תשובה אמיתית ללהט"בים דתיים, ואף אדם לא יכול לחיות את כל שנותיו בהסתרה ובסוד. לכן אחגוג מחר את הזהות הייחודית שלי, אחרי שנים של בושה והסתרה
    מחר (יום ו') תציין תל אביב עשרים שנה למצעד הגאווה הפורמלי הראשון. בין שלל הצועדים והצועדות, התומכים והתומכות תוכלו למצוא גם חובשי כיפות. אולי יהיה לכם קשה להבחין בי ובשכמותי בגלל ההמון הרב, ואולי בעיקר בגלל השמש הקופחת שתכריח אותנו לחבוש כובע. אך האמינו לי שמתחת לכובע מונחת לה בגאווה כיפה סרוגה ששוכנת לה על שערות ראשי כל יום, כל השנה, משחר ילדותי.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    אני מניח שהמצקצקים סביב עצם קיומו של המצעד - ובפרט אלו הדתיים - ישאלו "מה לכהן בבית הקברות", מה אנחנו, "הדתיים", מחפשים במצעד שכולו תאווה, גאווה מיניות וחופש? אז הנה לפניכם כמה תשובות אפשריות:

     

    קראו עוד בערוץ היהדות :

    היועמ"ש לנשות הכותל: התפללו במתחם נפרד - או שתורחקו

    מרגש: ככה מקבלים אלפיים צעירים יהודים בנתב"ג

     

    בפרקי אבות (פרק ד', משנה כ"ב) נאמר: "וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא". בן אדם אינו מבקש להיוולד. הוא לא מבקש להגיע לעולם, אך משהגיע מוטב שימלא את חלקו בהגשמת שאיפותיו, חלומותיו ייעודיו ומאוויו.

     

    אבנר רנד צועד ()
    אבנר רנד צועד

     

    כשם שהבחירה להיוולד איננה נתונה לשיקול דעתנו, כך גם לגבי זהותנו המינית. הקב"ה ברא אותי עם משיכה מאוד ספיציפית וייחודית לבני מיני. כל המלחמות, המאבקים הפנימיים, התפילות ובעיקר התחינות לא הועילו ולא חדרו שערי שמים. הוא השאיר אותי ואת חבריי שונים, "הפוכים".

     

    ואולי אין זה מקרה. כלל ידוע הוא שאדם איננו מיועד בעולם למשימה שאין הוא יכול לעמוד בה. בורא העולם נתן לי ולחבריי הלהט"בים הדתיים את הכוחות והתעצומות להתמודד יום-יום עם הזהות שאותה בחר לנו. וההתמודדות לא פשוטה כלל ועיקר: הוקעות פומביות; רבנים שמנבלים את פיהם ומאחלים לנו מוות ומשליכים את כל צרות העולם על גבינו; משפחות שלמות שמתנכרות לילדיהם - ומעל לכל תחושת האשמה המרחפת. ה"מה יגידו".

     

    לא פשענו, לא חטאנו

    קהילה דתית מעיקרה היא קהילה קטנה שבה כולם מכירים את כולם, וחוק הדתיים השלובים נורא מרתיע. אבל היי, אנחנו כאן. לא חטאנו, לא פשענו, לא ניאצנו, לא סררנו ולא בגדנו. פנקס החשבונות עם בורא עולם הוא אישי ופרטי ואיננו נחלת הכלל.  

     

    כך זה נראה במצעד בירושלים    (צילום: אייל ליברמן)

    כך זה נראה במצעד בירושלים    (צילום: אייל ליברמן)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    לדאבוני אנחנו שומעים בחדשות מפעם לפעם על בני נוער להט"בי שלא עמדו במבחן ובחרו לשלוח יד בנפשם אם בגלל חוסר קבלה, נוקשות הורית ורבנית או "טיפולי המרה" מאמללים שהבטיחו שינוי, וגררו את הנפש למעמסה שקרית ורגשית שאין ביכולתה לשאת.

     

    תמורות הרבה עברה הקהילה הדתית בדור האחרון. גירושים הפכו זה מכבר לשגרה רווחת, אמהות חד-הוריות צצות ברוך ה׳ ובשמחה גדולה כמו פטריות אחרי הגשם - ולאחרונה אף נחשפתי בסביבתי הסטרייטית לטרנד חדש של הריון מתחת לחופה בגלל רווקוּת מאוחרת. אפילו אקט זה, על אף שאינו מתקבל בברכה, זוכה לעצימת עין מצד הקהילה - ביודעין ושלא ביודעין.

     

    נחת גם לדמוגרפיה

    אני נזכר בתמורות שעברה גם הקהילה הדתית הגאה שזכיתי להיות חלק ממנה: החל ממפגשים אנונימיים ומלחיצים מאוד בבתים פרטיים לפני שני עשורים. הפחד לפגוש פתאום מישהו מהסניף ב"בני עקיבא", מהשכונה או מבית הכנסת - ואלוהים עדי שאכן פגשתי, וראה זה פלא הלחץ פינה את מקומו לאנחת רווחה ושותפות גורל.

     

    היום לקהילה הדתית הגאה יש כבר חניכים דתיים בתנוער הנוער איגי (תנועת נוער להט"בית ארצית). אנחנו מקימים משפחות ובתים נאמנים בישראל, מולידים דור המשך ומשתדלים לעשות הרבה נחת להורים ולדמוגרפיה.

     

    רק בשנה האחרונה נכחתי בעצמי בשלוש חתונות גאות, ואני יכול למנות עוד רבות נוספות שלא זכיתי לקחת בהן חלק. אז נכון, אין רב, אין חופה כדת משה וישראל ואין ניסיון להפוך את האירוע לדתי אורתודוכסי כמו שחונכנו עליו. אבל את מה שיש אי אפשר לקחת: המון אהבה, המון קדוּשה, וידיעה שהקב"ה שותף איתנו ליצירה החדשה.

     

    להיות שונה זה לא מכשול

    ההחלטה להישאר הומו דתי היא בעצמה סוג של מאבק, אבל הידיעה שאף רב ואף מנהיג רוחני לא מועסק כדוברו של הקב"ה, מאפשרת לי להסתכל על ההלכה בצורה מפוכחת. ולראיה, אף דתל"ש עוד לא נסקל בחוצות העיר, ואף רכלן ואכזר בעל לשון רעה לא קיבל צרעת.

     

    עד היום אין לאף רב או מטפל תשובה אמיתית ללהט"בים דתיים. פשוט אין. ואף אדם לא יכול לחיות את כל שנותיו בהסתרה ובסוד. גם אין סיבה. שונות איננה אשמה, וכמו כל שונה בחברה, גם לנו הזכות לחיים שלמים שיש בהם הכרה, אינטימיות וקבלה.

     

    הקב"ה מנהל את העולם בדרכו - ואנחנו בניו הלהט"בים נבחרנו כנראה לייצג את האדם האמוּני השלם ביותר. השוֹנוּת איננה בהכרח מכשול. היא אתגר ופלטפורמה להתמודדות של היהדות בדורנו.

     

    גם אני צבע על דגל הגאווה

    אז יש שיצעדו מחר ויש שלא. יש שנרתעים מהחגיגה ויש שמחבבים אותה. אלה טובים ואלה ברוכים. אני אהיה שם. אחגוג את הזהות הייחודית שלי אחרי שנים של בושה והסתרה; את היכולת להיות מי שאני, מה שאני. בלי עכבות ובלי חסמים.

     

    שישה צבעים לו, לדגל הגאווה שמקשט בחגיגיות רבה ובססגוניות מרהיבה את העיר העברית הראשונה. אחד מהצבעים הוא גם שלי - וכל זהותי הייחודית גלומה בו. בואו ותמצאו את הצבע שלכם.

     

    • הכותב הוא עיתונאי, פעיל בארגון "חברותא"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים