חתמתי על כרטיס אָדי לפני מספר שנים במסגרת החתמה בכנסת.
לא היו לי התלבטויות טרם החתימה על הכרטיס. ראשית, אני בן אדם ושנית רופא. יש לי משנה סדורה ועקרונות, והם מסתדרים יפה עם השקפת העולם ההומנית שלי. לכן החתימה הייתה רק אלמנט טכני, ללא היסוס.
התגובות שאני מקבל הן שהחתימה עונה על הציפיות של האנשים ממני וממה שאני מטיף לו כל הזמן.

"עזרתי לאנשים רבים לעבור השתלות" (צילום: דודי ועקנין)
כרופא, נפגשתי בחיי עם חולים רבים הממתינים להשתלה, או חולים לאחר השתלה. עזרתי לאנשים רבים לעבור השתלות בהיותי רופא ובהיותי נבחר ציבור. זאת חוויה אנושית ממעלה ראשונה לראות אנשים לפני ואחרי: מצבם הקשה נפשית, פיזית וחברתית לפני ההשתלה ומצבם לאחר ההשתלה. אני מכיר אדם שעבר שינוי קיצוני בחייו לפני ואחרי ההשתלה. הוא חזר לתפקד ממש באופן מלא, לתרום לחברה ולקיים חיי משפחה תוססים אחרי ההשתלה.
חותמים עכשיו:
פרויקט תורמים לחיים:
אני מתבטא בנושא הזה הן בתקשורת הישראלית והן בתקשורת הערבית כדי להעלות את המודעות וכדי להעלות את שיעור תרומת האברים בארץ. ועדיין, אני חושב שכל מה שאנחנו עושים אפשר לעשות יותר.
המצב במדינת ישראל לא טוב יחסית לשאר העולם המערבי, ולכן על המדינה, מוסדות ציבור, החברה האזרחית וציבור הפוליטיקאים להעלות את המודעות וההסברה לנושא. לפני מספר חודשים פניתי במכתב לכלל חברי הכנסת בקריאה להצטרף ולחתום על כרטיס אָדי כחלק מעדות לתרומת אברים.
אני מדבר על הנושא גם בחוגי בית בניסיון לעודד אנשים לחתום ובעיקר להעלות את המודעות. לאחרונה אני ער לעלייה במודעות גם במגזר הערבי. למשל, לפני מספר שבועות נהרג מישהו באירוע טראגי בטירה. המשפחה תרמה את אבריו וחייהם של שישה אנשים ניצלו. כל היישוב וכל הסביבה העלתה על נס את החלטת המשפחה. כלומר, יש הערכה חיובית, רואים את זה בעין יפה ומעריכים פעילות התנדבותית, תרומה והצלת חיים.
אני לא מכיר את הסטטיסטיקה במדינות הערביות אבל לדעתי המזרח התיכון כולו זקוק להעלאת המודעות בנושא תרומת האברים. יכול להיות שזה אלמנט חינוכי. שום דת לא שוללת תרומת אברים, והצלת חיים היא משהו ערכי שעולה בקנה אחד עם ערכי כל דת. לכן, המחסום של הדת לא קיים, לא כאן ולא במקום אחר במזרח התיכון.
דת האיסלם מתירה תרומת אברים. יש פסק הלכה מוסלמי שמתיר תרומת אברים. אני מתאר לעצמי שכל משפחה, לפני שהיא תורמת, מתייעצת עם סמכות דתית ומקבלת את הגושפנקא לכך.
אני גאה בכל משפחה ערבית שתורמת מאבריה לבני אדם אחרים, הן לערבים והן ליהודים. זה מעשה מוסרי ממדרגה ראשונה ואני מרגיש יותר טוב בכל פעם שאני שומע על תרומת אברים כזאת. אני מרגיש את אותה ההרגשה כאשר אני שומע על משפחה יהודית שתורמת לבני אדם אחרים, יהודים וערבים כאחד. אני מקווה שגזענות לא תהיה מחסום בפני הפעולה האצילה הזאת, לתרום אברים אחרי המוות.
כולנו קודם כל בני אדם. ניתנת לנו הזכות לחיות. מה יותר אציל נפש ואנושי מאשר להמשיך לתרום לחברה גם אחרי המוות? מה יותר אצילי מאשר להעניק חיים לאדם אחר ולזרוע חיוך על פניו, בבני משפחתו ובסביבתו? אין אצילות נפש יותר גדולה מתרומת אברים ואין אנושי יותר מזה.