בתוך קצת יותר מעשרים שנה הפכה גוגל מסטארט-אפ חדשני בעל מטרות נעלות ("לארגן ולהנגיש את כל המידע המצוי ברשת") למילה נרדפת ל"אינטרנט". גוגל היא לא רק שומר-הסף הדיגיטלי, היא גם שם פועל: במקום לחפש מידע - אנחנו "מגגלים" אותו. כדי לתפוס את סדרי הגודל של הדומיננטיות של גוגל, אנחנו המשתמשים לא צריכים תביעת ענק מטעם ממשל ארה"ב - מספיק שנסתכל רגע על המכשירים והשירותים שסובבים אותנו. את המילים האלה אתם קוראים מתוך דפדפן כרום, את המיילים מקבלים לתיבת הג'ימייל, הסמארטפון הוא אנדרואיד, הילדים יושבים מול יוטיוב ובכל נסיעה חייבים לראות מה יש לווייז להגיד. כל מה שחשוב לכם יושב בגוגל דרייב, כל הזכרונות נערמים בגוגל תמונות - וזה רק קצה הקרחון.
ה-Walkout בנובמבר 2018ה-Walkout בנובמבר 2018
מחאה נגד גוגל
(צילום: AP)
את המחיר של השירותים האלה, אנחנו משלמים - אבל לא בכסף. התרגלנו לחשוב על מחירים בלתי מוחשיים בעליל, כמו "נתונים" ו"מידע אישי". ביטויים שכמעט בלתי אפשרי לתקשר את החשיבות שלהם מבלי לקבל הרמת גבה וקמטים בצורת סימן שאלה. על כף המאזניים גוגל מציבה בכל עת שימושיות אדירה - את זה אי אפשר לקחת ממנה, אל מול פגיעה בפרטיות. אבל יש גם מחיר קולקטיבי - שמאלץ אותנו כחברה להציב גבול ברור: המחיר של פגיעה בחדשנות ובתחרות, שמונע מאיתנו כמשתמשים להרוויח את ה"גוגל הבאה", וכתוצאה מכך את המהפכה הבאה.
דונלד טראמפ ג'ו ביידןדונלד טראמפ ג'ו ביידן
טראמפ וביידן. אמריקה מפולגת, אבל לא בנושא הזה
(צילום: AFP, gettyimages)
רגע לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב, נדמה שהקיטוב בין דמוקרטים לרפובליקנים מעולם לא היה קיצוני כל-כך. ולמרות זאת, העמדה נגד התעצמות ענקיות הטכנולוגיה היא עמדה משותפת. המניעים קצת שונים, דרכי הפעולה קצת אחרות, אבל גם מימין וגם משמאל מבינים שאי-אפשר לתת למצב הזה להימשך. בשנתיים האחרונות ראינו מצעד של מנכ"לים ומייסדים שמזומנים לשימוע בקונגרס ובסנאט, ומותקפים בשאלות - חלקן מעוררות מבוכה, נכון, אבל חלקן מדויקות ונוקבות. רובן ככולן נותרו ללא מענה באופן שחייב את נבחרי הציבור האמריקאים לפעול בדרכים אחרות.
טים קוקטים קוק
מנכ"ל אפל טים קוק. מביט בדאגה מהצד
(צילום: אפל)
האישום נגד גוגל בהיותה מפירה את חוק ההגבלים העסקיים לא מגיע משום-מקום. הוא תוצאה של יותר משנה של חקירה אינטנסיבית, כשגופים שונים בארה"ב ובאירופה כבר מנהלים חקירות דומות. הנציבות האירופית הטילה על גוגל בשנים האחרונות קנסות מצטברים של כ-10 מיליארד אירו. נציבות הסחר הפדרלית גם היא מנהלת חקירה, כמו גם ארגון התובעים הכלליים. דו"ח קונגרס חסר-תקדים בחריפותו פורסם רק לפני שבועיים וכלל המלצה חד-משמעית לפרק את ענקיות הטכנולוגיה, ונציבות התקשורת הפדרלית בוחנת מחדש את סעיף 230 המאפשר לענקיות אינטרנט חופש מאחריות משפטית בנוגע לתכנים המפורסמים בפלטפורמות שלהן.
שימוע ענקיות הטכנולוגיה בקונגרס
גוגל ממש לא לבד בסיפור הזה. חקירות דומות מתנהלות נגד פייסבוק - בטענה כי הסכמי רכישה שלה מהעשור האחרון היו בלתי חוקיים (וואטסאפ ואינסטגרם למשל); נגד אמזון - מונופול בתחום הסחר המקוון; ונגד אפל - המקדמת את המוצרים והשירותים שלה באפסטור על פני אלה של המתחרות. ייתכן שבקרוב נראה תביעות דומות כנגד כל הענקיות, וגם אם אלה ייגררו במסדרונות בתי המשפט במשך שנים - ההשפעה על המשתמשים ועל הסקטור הטכנולוגי תורגש הרבה לפני מתן הכרעות הדין.
התגובה של גוגל לתביעה מעוררת תמיהה. קנט ווקר, הסמנכ"ל המשפטי של גוגל, פרסם את תגובתו בבלוג הרשמי של החברה: "כמו הרבה עסקים אחרים, אנחנו משלמים כסף כדי לקדם את המוצרים שלנו. בדיוק כמו מותג דגני בוקר שמשלם כסף לסופרמרקט כדי להימצא על המדף בגובה העיניים". אבל אם תלכו לסופר ותסתכלו מקרוב, תראו שרוב המותגים של דגני הבוקר שייכים לקונצרן אחד או שניים - כך שבמובן מסוים ההשוואה הזו דומה מאוד למה שקורה בסקטור הטכנולוגי בעשור וחצי האחרונים, ולכל מה שלא בסדר במונופוליזציה של השוק. אפקט ה"בחירה" - הן עבור צרכנים של שירותים דיגיטליים והן עבור צרכנים של דגני בוקר, הוא אפקט מדומיין לחלוטין. התירס אותו תירס, והכסף נשפך בסופו של דבר לאותו מקום.