המלחמה בפערי השכר בין נשים לגברים: בעודנו שקועים במשבר הקורונה, בשבוע הבא תיכנס לתוקף תוספת מעניינת לחוק שכר שווה לעובד ולעובדת, כחלק מהתהליך המתמשך לצמצום פערי השכר המגדריים בישראל - שממוקמת במקום השלישי מהסוף מבין מדינות ה-OECD מבחינת פערי השכר בין נשים לגברים.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
התוספת לחוק השכר השווה, שנחקק כבר ב-1996 וקבע כי אין להפלות עובד ועובדת בשל מינם, מחייבת את המעסיקים הגדולים במגזר הפרטי (חברות מעל 518 עובדים) לדווח אחת לשנה על פערי השכר בין העובדים בעסק שלהם. "ראינו שמעט מאוד נשים משתמשות בחוק המקורי מ-1996 כי מאוד קשה לגלות מה השכר של העמיתים לעבודה, וגם אז, קשה להוכיח שהפער בשכר נובע מאפליה מגדרית ולא בשל שוני ענייני", מסבירה עו"ד אורי טורקיה שלס, שניסחה את החוק החדש במסגרת ויצ"ו וקידמה אותו באמצעות חברת הכנסת אתי עטיה. כיום, מתמחה בדיני עבודה ובעלת משרד עורכי הדין טורקיה שלס.
ישראל ממוקמת במקום השלישי מהסוף מבין מדינות ה-OECD מבחינת פערי השכרישראל ממוקמת במקום השלישי מהסוף מבין מדינות ה-OECD מבחינת פערי השכר
ישראל ממוקמת במקום השלישי מהסוף מבין מדינות ה-OECD מבחינת פערי השכר
(צילום: shutterstock)
טורקיה שלס גם ייצגה במסגרת עבודתה בויצ"ו את האדריכלית חלי טל, שתבעה את עיריית צפת על אפליה בשכר ופוצתה ב-250 אלף שקל עקב כך בשנה שעברה. "ביקשתי העלאה בשכר ולא אישרו אותה, כשבאותה תקופה להרבה בכירים בעירייה אישרו העלאה", מספרת טל. משום שעבדה בשלטון המקומי, בדקה בחוזר מנכ"ל של משרד הפנים מה השכר הנקוב בחוזר לעבודת מהנדס העירייה, וגילתה שם כי מלכתחילה השכר שלה הוא מתחת למינימום הקבוע בחוק.
אדריכלית שתבעה את עיריית צפת על אפליה בשכר וזכתה: "קושי מהותי היה לברר מה קורה עם השכר של קולגות שלי. אנשים חוששים לחשוף את השכר שלהם"
"למרות שפניתי למעסיק שלי עם הנתונים, הוא סירב להעלות לי את השכר ובסוף פניתי לויצ"ו עם המידע והם ייצגו אותי בתביעה", היא מספרת. "אחד הקשיים המהותיים שהיו לי בשלב ההתחלתי היה לנסות לברר מה קורה עם בעלי תפקידים אחרים בעירייה, משום שאם גם הם מקבלים פחות מהמינימום הנדרש, אז אין לי איך להתמקח על השכר שלי, כי אם כולם מקבלים פחות אז זאת לא אפליה מגדרית. ולמה שהקולגות יגידו לי בכלל מה השכר שלהם? אם הם מרוצים ומשתכרים היטב ומקבלים את התוספות שהם מבקשים הם לא ימהרו לחשוף זאת, כי הם חוששים שיבטלו להם את ההטבות, או שבפעם הבאה שיבקשו תוספת לא יאשרו להם אותה".
"למה שהקולגות יגידו לי מה השכר שלהם? אם הם משתכרים היטב הם לא ימהרו לחשוף זאת""למה שהקולגות יגידו לי מה השכר שלהם? אם הם משתכרים היטב הם לא ימהרו לחשוף זאת"
"למה שהקולגות יגידו לי מה השכר שלהם? אם הם משתכרים היטב הם לא ימהרו לחשוף זאת"
(צילום: Shutterstock)

השתיקה מעצימה את הפער ומשרתת את המעסיקים

ואכן, ידוע כי עובדים ועובדות מתקשים לדבר בקול על השכר שלהם ולהשוות אותו לשכר עמיתיהם לעבודה - נורמה שמשרתת מאוד את המעסיקים, אולם פוגעת קשות באפשרות של העובדים לשפר את שכרם. לפי מחקרים שנערכו בנושא, סוגיית השכר מתקשרת אצלנו לתפיסה של רמת ההצלחה האישית שלנו ולהוקרה שאנחנו מקבלים, ולכן קשה לנו להשוות את שכרנו זה לזה.
הערכה עצמית נמוכה של עובדות, שנובעת פעמים רבות מכך שהן משמשות כאימהות ועובדות פחות שעות מגברים בממוצע, גורמת לנשים לדרוש פחות מגברים בכל הנוגע לתנאים ולשכר שלהן. בנוסף, נשים חוששות לעיתים קרובות להיתפס כתוקפניות ובלתי מתחשבות, ולכן מתמקחות פחות.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו במרץ השנה, בשנת 2018 ההכנסה החודשית הממוצעת של שכירה הייתה 8,546 שקלים, לעומת הכנסה חודשית ממוצעת של 12,498 שקלים לשכיר - פער של 31%. חלק ניכר מהפער נובע מהבדל במספר שעות העבודה (44.7 שעות עבודה בממוצע לשבוע לגבר ו-36.9 שעות עבודה לאישה), אולם גם בחישוב ההכנסה הממוצעת לשעת עבודה, הפער נותר גבוה ועומד על 16%. עוד מחזקת את הקיפוח העובדה שממוצע שנות הלימוד של אישה שכירה גבוה מעט מממוצע שנות הלימוד של גבר שכיר (14.3 שנות לימוד בממוצע לנשים ו-14 שנות לימוד בממוצע לגברים).

חובת ההוכחה - על המעסיק

השינוי המשמעותי בתוספת לחוק שנכנסת החודש לתוקף, הוא שבחוק המקורי חובת ההוכחה הייתה על העובדת - שצריכה הייתה לגלות את פערי השכר ולהוכיח שהם מושתים על אפליה מגדרית - בעוד שכעת עוברת חובת ההוכחה למעסיק, שיצטרך לפרט ולהסביר בדו"ח הציבורי שיפרסם את פערי השכר והסיבות להם. "נשים מיעטו להשתמש בחוק המקורי משום שמדובר בתהליך ארוך שדורש משאבים, וגם משום שהן חששו לאבד את מקום עבודתן", מסבירה ד"ר יעל חסון, חוקרת ומרצה במרכז אדוה ומנהלת את המחקר בתחום המגדר. "התוספת לחוק תורמת להכרה בכך שפערי שכר הם בעיה מבנית בשוק העבודה ולא בעיה פרטית של עובדת מול מעסיק".
חוקרת ומרצה בתחום המגדר: "דבר מהותי במיוחד חסר בחוק, והוא תוכנית אופרטיבית מצד המעסיקים לצמצום פערי השכר, כפי שיש במדינות רבות בחו"ל"
"יחד עם זאת", מוסיפה ד"ר חסון, "דבר מהותי במיוחד חסר בחוק, והוא תוכנית אופרטיבית מצד המעסיקים לצמצום פערי השכר, במידה ואלו נמצאו. במדינות כדוגמת שבדיה, פינלנד, נורבגיה, צרפת, ספרד, אוסטרליה ובלגיה, המעסיקים לא רק מדווחים על פערי שכר, אלא גם נדרשים לגבש ולהפעיל תוכניות לצמצום הפערים בארגון. כמובן שעל מנת שזה יהיה אפקטיבי יש צורך במערך אכיפה יעיל ובגוף ממשלתי שיהיה אחראי עליה".
עו"ד טורקיה שלס מציינת גם היא את נקודת התורפה הזאת, אך טוענת כי התוספת תקדם את נושא השוויון בגלל חשיבות השקיפות שצוברת תאוצה במגזר העסקי. "קודם כל, אני מניחה שהמעסיקים לא רוצים להפלות אף אחד במכוון, ויש הרבה סיבות שבגללן נשים מופלות לרעה, גם משום שהן אינן דורשות את השכר המגיע להן כפי שגברים נוהגים לעשות. המטרה היא שהחוק יחייב כעת את המעסיקים להוציא דו"ח שמצביע על הפערים ובכך יאמת אותם עם הנתונים, מה שאני מקווה שיגרום להם ליזום בעצמם את השינוי. קודם כל כי הם עוברים על החוק אם לא יטפלו בכך, וגם משום שאני מאמינה שהם רוצים להיות מעסיקים הגונים ולתקן עוולות שיכלו להיגרם מכל מיני סיבות".
גם ד"ר חסון מציינת כי "בפרויקט לצמצום פערי שכר שהשתתפתי בהכנתו ביחד עם שדולת הנשים, שתיל ונציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, כאשר פנינו למעסיקים - כמעט תמיד הם הניחו שאין אצלם פערי שכר מגדריים. כל אלו שהסכימו לעשות בדיקה מצאו פערים".
עו"ד שניסחה את החוק: "מקווים שהשוק ייצר רגולציה. מדובר במוניטין של החברה, כך שאם המעסיק רוצה למשוך טאלנטים איכותיים לעסק שלו, הוא יצטרך לעמוד בנורמה הזאת"
"הדבר השני שאנחנו מקווים שיקרה", מוסיפה עו"ד טורקיה שלס, "הוא שהשוק ייצר רגולציה. המעסיקים חייבים לפרסם את הדו"ח באתר שלהם אחת לשנה, ומדובר במסמך שלאט לאט יתחילו לבקש בכל מיני מכרזים. מעבר לכך, מדובר במוניטין של החברה, כך שאם המעסיק רוצה למשוך טאלנטים איכותיים לעסק שלו, הוא יצטרך לעמוד בנורמה הזאת.
"הדבר השלישי שהתוספת לחוק תייצר, הוא כלי נוסף לתביעות. במקרה של האדריכלית חלי טל למשל, המחסום הראשון שנתקלה בו היה הקושי לגלות כמה עמיתיה לעבודה מרוויחים. במסמך שהמעסיקים יידרשו לפרסם יהיה לנו את הראיה הראשונית שהייתה יכולה לשמש את חלי טל, ושאני מקווה שתשמש נשים נוספות בהמשך. כי ברגע שיש דו"ח והוא מפורסם לציבור, העובדת יכולה להשתמש בו כהוכחה ואז על המעסיק מוטלת חובת ההוכחה להסביר את הפערים".

"רציתי ללכת עד הסוף ולא רק לתמוך מבחוץ"

האדריכלית טל מספרת כי במסגרת הפשרה שהגיעה אליה בתביעה, שבה פוצתה ב-250 אלף שקל כאמור, ידעה כי תאלץ לעזוב את עבודתה בעירייה. "הרגשתי שבסופו של תהליך כנראה שלא אוכל להמשיך לעבוד שם. היו לפשרה השלכות שכללו את זה שאצטרך לעזוב את העירייה בתוך תקופה מסוימת.
"למרות זאת, ידעתי שאני צודקת והרגשתי שיש פה חשיבות של פעם בחיים מבחינתי, שיש לי אפשרות לעשות משהו מתוך אמונה, משהו שיש לו השפעה ויכול להשפיע גם על נשים אחרות. היה לי חשוב בתור מישהי שתמיד תומכת במאבק של הנשים לעשות את המהלך עד הסוף ולא רק לתמוך מבחוץ".
הנתונים שנאספו ונחקרו עד כה בנוגע למשבר הקורונה מצביעים על כך שבפן הכלכלי, הקבוצות שנפגעו קשה יותר מהמשבר הן המוחלשות יותר באוכלוסייה, וכיוון שכך, הנשים שסובלות מפערים בשכרן ובתנאי העבודה שלהן במשך שנים - נפגעו יותר. אמנם המשבר מאיים למחוק את הישגי השנים האחרונות בכל הנוגע לצמצום פערי השכר, אך מול זה עומדת כעת התוספת החדשה לחוק, שמהווה צעד קטן במתכונתה הנוכחית, אך יכולה לתרום לשיפור מצבן של הנשים וליצור נורמה של ממש בהמשך.