כָּאֵל סולטן (כָּאֵל בשפה אירית עתיקה זה תמיר) חגג החודש יום הולדת 25, אבל למרות גילו הצעיר הוא כבר הספיק להקים חברה שתוך קצת יותר משלוש שנים הכנסותיה חצו את רף ה-50 מיליון שקל.
אולי גם אתם נתקלתם במוצר של חברת Kontrol, שמעצבת, מפתחת ומייצרת מנעולים חכמים, שייסד סולטן במרץ 2023. לפי נתוני החברה שהבסיס שלה באשדוד היא ביצעה מעל 50 אלף התקנות של מנעולים שייצרה עד היום.
"בעידן שלנו מה פתאום צריך עדיין מפתח ידני? הרכב מפענח אותנו דרך שלט, אז למה הדלת תקועה בעבר עם מפתח? לאחר שזיהיתי את החולשות בתחום הזה, החלטתי להיכנס אליו", מספר סולטן. "מכון התקנים בעצמו מודה שאת הדלת, שהיא לכאורה הכי בטוחה בישראל, אפשר לפרוץ בתוך דקות. מוכרים לנו חלום של צילינדר איכותי, אבל המנעולנים יודעים את האמת, גם אם לא יודו בה בגלוי".
הופתעת מקצב המכירות שלכם בזמן יחסית קצר?
האמת? אני די מאוכזב מעצמי", משיב סולטן.
מאוכזב?
"כן. חשבתי שנגיע ליותר מכירות".
לכאורה, תשובה משונה, שעומדת בסתירה לנתונים. אלא שמי שמכיר את סולטן, אינו מופתע. הוא לא יודע רגע של שקט.
לא תמיד זה היה כך. להפך. בחייו הצעירים הספיק לעבור תקופות קשות. הוא נולד במונטריאול שבקנדה, יש לו אח אחד, דוריאן, שצעיר ממנו ב-16 חודשים. כשהיה בן 6, הוריו התגרשו, ושני האחים נשארו לגור עם האם, שהתקשתה כלכלית. "אמי היא הדמות הדומיננטית בחיי, אני מאוד קשור אליה. לאחר הגירושים, היא עשתה הכל כדי לשלוח את אחי ואותי לבתי ספר פרטיים ולא ציבוריים, להבטיח לנו עתיד טוב יותר. היא עבדה בכמה עבודות וחסכה בשביל המטרה. אני זוכר את עצמי מתעורר באמצע הלילה ומוצא אותה עובדת. אבי לא היה אז בכלל ברקע מכל מיני סיבות, היינו על סף עוני".
כשהיה בן 13 עלה לארץ עם אמו ואחיו, והם התגוררו ביישוב מיתר שבדרום. החיים הקשים המשיכו גם כאן. האם המשיכה לעבוד בכמה עבודות, והוא יצר לה בעיות לא פשוטות, בין היתר, לאחר שאובחן עם ADHD, בעיית קשב וריכוז קשה. "הייתי תלמיד 'על הנייר'. אמנם, הייתי תלמיד מעולה, אבל לא נוכח, ועשו לאמי הרבה בלגאן בגלל זה. מורות היו מתקשרות אליה ואומרות שיעיפו אותי מהשיעורים. היא הייתה חוזרת הביתה בכל יום מהעבודה בוכה".
קשה להבין למה עשית את זה.
"מעבר לבעיית ה-ADHD שלי, כשהגעתי לארץ לא הרגשתי שייך. אני גם כזה שלא יכול לקבל הוראות מאף אחד. אני רוצה ואוהב ללמוד, אבל אוטודידקט. מעבר לכל זה, העובדה שגם פה אמי המשיכה לעבוד בכמה עבודות כדי לפרנס אותנו, כשבנוסף לזה שהיה עליה לדאוג שיהיה לנו אוכל ואיפה לישון, הייתה לה דאגה תמידית בהתמודדות עם המצב שלי, יצרה אצלי עומס כבד של אשמה. נכנסתי בעקבות כל זה לדיכאון קשה. הסתגרתי בחדר שלי, עם המחשבות הקשות שלי, עד כדי מחשבות לא טובות, אפלות".
"להפסיק לכעוס על עצמי ולצאת מהמחשבות האפלות"
מה שהציל את סולטן באותה תקופה היה ביה"ס למשחק גודמן ואמנויות הבמה בבאר שבע. "זה המקום שהצליח להוציא אותי מהמקום הנורא שהייתי בו באותה תקופה", הוא מספר. "התקבלתי לקבוצת המצוינות של ביה"ס. כל יום לאחר הלימודים, הייתי מגיע לשם ולומד ומתנסה, כמו כל שחקן מקצועי. זו הייתה התקופה בה התחלתי להיפתח. הפסיכודרמה הובילה אותי להיפתח ולהישאר ברגש. כשאתה על הבמה, רואים את החלק הפגיע והרגיש שלך, וכדי להגיע לשם ולא לחשוב על הביקורת העצמית שלך, צריך לעבור תהליך שנמשך שנים. זו הגדולה של המורים שם.
"התיאטרון היה מקום בשבילי לרכז את הכאוס שהייתי עושה, לולא הייתי שם. אני לא רוצה לחשוב לאן הייתי מכוון את הדיכאון לולא התיאטרון, כי היו לי לא מעט רגעים של מחשבות לא טובות. התיאטרון לקח את כל הרגשות הלא מוסברים שליוו אותי, כמו סוג של שנאה עצמית, כעס כלפי הילד שלא יכול היה לתמוך באמא שלו בתקופות שעדיין צורבות לי בראש, והפך את כל אלו למשהו מעשי וטוב".
אני לא שופט אף אחד, אבל אני מאמין שאיזון בין חיים וקריירה זה משהו לאנשים עם שאיפות קטנות. צעירים בגילי חייבים להתמקד בבנייה ולא להתעכב על טיולים בעולם ולימוד תארים, שלעיתים הם מיותרים"
למרות התיאור הזה, סולטן סיים את הבגרות בציון ממוצע של 96. "בהמשך, הקלו עליי. היה לי פטור מלהגיע לביה"ס פיזית, ואישור מיוחד להסתובב בכיתה כשהייתי נוכח, לא הייתי חייב לשבת כל עוד לא הפרעתי. כשהגיעה תקופת הבחינות, נהגתי ללמוד כמה ימים לפני כל בחינה לבדי. אני אוטודידקט, לא מסוגל לשבת מול מורה, רק עם עצמי בשקט".
מאחורי כל הסיפור הלא פשוט הזה מסתתר גאון?
"תלוי איך מגדירים גאון, אבל בעיקרון אני לא חושב שאני גאון. אני כזה, שאם יש לי מטרה בראש, אהיה מסור אליה עד שאשיג אותה. אני מהמאמינים שעבודה קשה זה יתרון בכל שלב בחיים, זה מביא אל המטרה. אתה יכול לצמוח ולהצליח ולכבוש עולם, בתנאי שיש לך תשוקה, התמדה ואמונה בעצמך. מעבר לזה, אני יודע לראות את התמונה הגדולה, את הפרטים הקטנים אני שוכח. הצוות שעובד איתי דואג לראות ולהזכיר את הפרטים הקטנים".
נחזור לאמך. בסוף, העבודה הקשה שלה, למרות כל הקושי בכלל ואיתך בפרט, הוכיחה את הכוח של לא להיכנע כשהמצב קשה, לא להרים ידיים, אלא להתעצם מתוך הקושי.
"זה מדויק. לקח לי כמה שנים להגיע למסקנות האלו, בזכות טיפולים תראפויטים שקיבלתי והפסיכודרמה בתיאטרון. רק בתיאטרון הצלחתי לפצח את התת מודע שלי, את הרגשת האשמה על שאמא שלי עובדת כ"כ קשה ולא בשביל עצמה, ואין לי שום דרך לעזור לה. לקח זמן להבין את זה ולא לכעוס, להגיע לתובנות האלו, להפסיק לכעוס על עצמי ולצאת מהדיכאון ומהמחשבות האפלות".
ברזומה של סולטן לא רשום שירות צבאי. "לא גויסתי גם בגלל הנתונים שהיו לי בתקופה הרעה, וגם כעולה חדש. היום, כשאני מסתכל על חברים שלי, ששירתו ביחידות קרביות או ב-8200, חבל לי שלא שירתי. היו הרבה דברים שיכולתי ללמוד. אבל לפחות לא בזבזתי את הזמן".
אילון מאסק כמודל
בשלוש השנים האלו, שלכאורה היה אמור לשרת, המשיך סולטן להיות עמוק בתוך עולם התיאטרון, עם פנטזיה שזה העתיד שלו. הוא תכנן להמשיך את לימודי המשחק בביה"ס למשחק בלונדון, אבל אז הגיעה הקורונה. "התעשייה הושבתה", הוא נזכר. "הגיע עוד משבר".
מה עשית הפעם?
"שאלתי את עצמי מה אני יודע לעשות הכי טוב חוץ מתיאטרון, התשובה הייתה התמצאות במחשבים. למרות שלא היה לי תואר ולא ניסיון, לא עברה בי מחשבה שאני לא יכול. התחלתי להגיש קורות חיים לחברות הייטק וזה הצליח. קיבלו אותי ל'נס טכנולוגיות', בתפקיד בסיסי ובשכר יחסית לא טוב, אבל ידעתי שזה יעניק לי ניסיון. הייתי שם שנה, למדתי המון, ומשם עברתי לחברת פינטק בינלאומית, Wire Fly. התקבלתי לתחום שלא היה לי בו מושג. בראיון העבודה 'שיחקתי אותה' כאילו אני מבין בתחום, ורק לאחר שהתקבלתי שקעתי בחומר ולמדתי את כל התחום. אמנם הרווחתי שם מצוין, היו לחברה משרדים גם בספרד וסינגפור, אבל ברגע אחד נפלה עליי ההבנה, שזה לא מספיק לי, לא מבחינת שכר ויותר מזה, לא מבחינת ההרגשה הפנימית. הרגשתי שאני לא תורם מספיק, הרגשה שהייתה צרובה לי בבטן".
היית אז כמעט בן 22. הרווחת מעולה, יכולת להיות כמו החברים שלך, לבלות ולחרוש את העולם. למה לא עשית את זה?
"גם אם זה יישמע קיטשי וקלישאתי, אני מאמין במה שאגיד עכשיו. הרגשתי שאני לא תורם מספיק לאנושות. גם אם ישבתי במשרד ועשיתי את העבודה הכי טוב שאפשר, לא היה לזה מספיק אימפקט חיובי על העולם. המחשבה שאני יכול לתרום ולהוביל את האנושות למקום טוב יותר, זו מטרה שנגזרת מפילוסופיה. התחלתי להרגיש את זה עוד בתקופת הדיכאון וגם בתקופת התיאטרון. התחברתי לסרטים של מדע בדיוני ולדמויות בדיוניות, שהיה להם אימפקט בעולם, כמו 'איירון מן' או 'בטמן'. ואם דמויות לא בדיוניות, הרי שאילון מאסק הוא הדמות שאני הכי מעריץ. הוא האדם הכי עשיר בעולם, שאולי מוגדר כמשוגע, אבל דווקא מתעסק בתעשיות שעוד 100 שנה אנשים יסתכלו אחורה ויודו לו עליהן. תראי כמה היה חשוב המעבר מלשרוף דלק לאנרגיה סולרית, לצאת מכדור הארץ למאדים, להבין אם יש בו חיים, ולהשקיע ב-AI כדי להאיץ את הציביליזציה, למשל לעצור מחלות ולהאריך את תוחלת החיים. לשם אני רוצה להגיע. אני לא שופט אף אחד, אבל אני מאמין שאיזון בין חיים וקריירה זה משהו לאנשים עם שאיפות קטנות. צעירים בגילי חייבים להתמקד בבנייה ולא להתעכב על טיולים בעולם ולימוד תארים, שלעתים הם מיותרים".
איך המחשבה הזו מעבירה אותך לתחום המנעולים החכמים?
"מצאתי שתחום המנעולים בארץ יחסית מאוד פרוץ. מנתונים שאספנו מתברר, שהמשטרה מדווחת על כ-4,500 פריצות בשנה, אבל בלמ"ס מדברים על 127 אלף פריצות בשנה. האם אותן חברות שמייצרות את המנעולים, שואלות מי באמת מגן על הילדים כשהם בבית? כ"כ קל לפרוץ".
נחוש להגשים את התוכנית שלו, תכנן סולטן בעצמו מנעול מתקדם, והחל לעבור בין מפעלים בסין, עד שמצא מפעל קטן, שבעליו הסכים לייצר את המנעול. אגב, לצורך המשך העבודה עם הסינים, גם למד מנדרינית. במקביל גם יצר שותפות עם חברת Wi Charge הישראלית, של בוגרי 81. במרץ 2023 נפתח המפעל באשדוד, כשהמנעולים שמייצרת קונטרול כוללים זיהוי ביומטרי של כף היד, זיהוי טביעת אצבע, זיהוי פנים וכרטיס חכם, וכן כוללים מצלמה חיצונית, שמזהה ומתריעה ומשמיעה אזעקה אם יש ניסיון פריצה. במנעולים החדשים שהחברה משיקה בימים אלה יש גם מצלמה פנימית, שמאפשרת מעקב על כל מה שקורה גם בתוך הבית. הוא מספר, שעד לאחרונה עבד בעיקר בשוק הפרטי, אבל בשנה האחרונה החלו גם מוסדות לעבוד איתו, כדוגמת עיריית ת"א ועיריות נוספות.
מה המחיר של מנעול?
"יש מנעולים שהמחיר שלהם פחות מ-1,000 שקל, ויש שעוברים את ה-2,000 שקל".
שלוש-ארבע שנים קדימה. איפה אני מוצאת אותך?
"השאיפה היא להיות על כל דלת בישראל. מגיע לכולם פה, שתעשיית הדלתות והמנעולים תהיה תעשייה אמיתית, שתספק ללקוחות מוצרים חסיני פריצה".
"למעשה", הוא מוסיף, "חברת קונטרול היא חברת אם, תחתיה יש, נכון להיום, כבר ארבע חברות, בהן חברה של פילטור מים במרוקו, חברה בארץ שפיתחה מכניזם לצביעת רכבים, וחברה בתחום הרובוטיקה. לשמחתי, לאחר שחזרנו לארץ, אבי חזר לתמונה ונכנס לשותפות איתי בחברה. הוא כלכלן עם ניסיון בניהול פיננסי. אנחנו מתכננים בקרוב מאוד לפתוח שלוחה של החברה בבריסל שבבלגיה. יש לנו כ-25 עובדים, וכולנו ממשיכים לחשוב מה עוד אפשר להביא ולפתח תחת קונטרול".
"אני לא רוצה לעשות אקזיט"
יש פה חברות גדולות בתחום הדלתות והמנעולים כמו רב בריח, ייל, ועוד רבות. אתה לא חושש ממתחרים?
"אנחנו הפכנו כבר לגורם מאיים עבורם. אנחנו נוגסים ומטרידים את המתחרים, שחוששים מאיתנו, ולא אכנס לשמות. בשנתיים האחרונות עשינו מה ששום חברה אחרת לא עשתה. אמנם לעומת החברות האחרות אני כלום בשלב הזה, אבל אני לא נרתע משום מלחמה. לא אחת גם קורה, שמנהל השיווק שלי מראה לי איך מעתיקים מאיתנו את המסרים השיווקיים ואת העיצוב. חשוב לי להדגיש - אני לא רוצה לעשות אקזיט. אני רוצה לשנות מציאות ואם התחרות הזו תועיל ללקוחות, הרווחנו".
כמה אתה ישן בלילה?
"אני לא אוהב לישון, זה זמן מבוזבז מבחינתי, גם לא לנוח או לבלות. זה לא מעניין אותי. בעיקרון, אני מאמין שכולנו נולדנו בתקופה הזו וחיים פה, כי לכל אחד מאיתנו יש מטלה אישית לדחוף את העולם קדימה. לכן אני לא מפסיק לרגע. הבוקר, כדוגמה, נחתתי מטיסת עבודה לסין. הייתי במפעל שם כמה שעות. תארי לעצמך, שיש באיזה מקום כפילה שלך, שחיה במציאות אחרת והיא 100% מסורה למטרה שלה. לי יש כפיל כזה, שנמצא אצלי בראש ומנקר כל יום וכל שעה. אני שמח על זה, כי זה מה שדוחף אותי להיות יותר אפקטיבי, לתרום לעולם ולקדם את האנושות".
מה אומרת אמא על כל זה?
"היא שמחה, אבל רוצה שאנוח קצת", הוא צוחק. "ואני משיב לה, שזה לא יקרה. אבל אם מדברים על אמא, החלום שלי הוא לקנות לה בית, לאחר השנים בהן היא עבדה כ"כ קשה עבורי ועבור אחי. היא תמיד חלמה לגור בבית אבן עתיק בצפת, מול הכינרת, ואני במירוץ נגד הזמן להגשים את החלום הזה שלה. היא אמנם לא מוכנה בשלב הזה לקחת ממני שקל, אבל אני מקווה שזה יגיע".
מה לגבי אילון מאסק?
"הוא היה אמור להיות בישראל באמצע מאי. חיכיתי, אבל בסוף הוא לא הגיע. האם אפגוש אותו? זה רק עניין של זמן".
