גבריאל (גבי) ונונו מצא את חלקת אלוהים הקטנה שלו באוקטובר 1987 כשהגיע לסאות' פדרה איילנד בטקסס - אי קטן לאורך חוף מפרץ מקסיקו, שידוע לתושבי טקסס והסביבה כמקום נופש פופולרי עם חופים יפים, מלונות וספורט מים. אף שהאי קרוב מאוד לגבול עם מקסיקו – כ-30 קילומטרים בלבד – המים שמפרידים בין האי ליבשה והמרחק מהגבול מקנים לו תחושת נופש מבודדת. האי מחובר ליבשת בגשר אחד בלבד, והחופים שלו פונים למפרץ מקסיקו, בעוד מאחוריו משתרעת לגונה מדרה שמפרידה אותו מהיבשה.
הכתבות הקודמות בפרויקט "חלום אמריקני":
האקלים באי חם ולח במיוחד בקיץ, עם טמפרטורות שהן לרוב מעל 30 מעלות צלזיוס ולחות גבוהה, מה שמעניק תחושת קיץ טרופי, אך גם יכול להיות מאתגר למי שאינו מורגל בכך.
הגיע בטעות - והתאהב
"הגעתי בטעות, גרתי אז בניו יורק והייתה לי הזדמנות נדל"ן כאן, התאהבתי במקום ונשארתי", מספר ונונו. "היינו רק שני ישראלים פה, אני ויהודה אזולאי - ואז חבר הביא חבר והקהילה גדלה".
ונונו הוא בעל כמה עסקים באי, כולל חנויות ביגוד וציוד חוף, ושירות השכרת סירות ותיירות ימית, מה שאומר שהוא יוצא לשוט בים לעיתים קרובות ביותר ועושה את מה שהוא הכי אוהב לעשות בחיים – לדוג. במסגרת זו תוכלו גם לראות אותו בכמה פרקים של תוכנית הטלוויזיה "טקסס ספורטס-מן" דג דגים לצד חברו, קפטן פרד רודריגס. חלק מהדגים שעולים בחכתו זוכים ממנו לנשיקה ונזרקים בחזרה למים להזדמנות נוספת לחיים, ואילו אחרים מוצאים דרכם לצלחת.
נכון למפקד האוכלוסין ב-2020, מספר התושבים בעיר הוא 2,066, אך המספר גדל מאוד בחודשי האביב והקיץ. מדי שנה מבקרים באי כ-5 מיליון תיירים הנהנים מדיג, סקי מים, שנורקלינג, שחייה במי המפרץ החמימים וגם מצפייה בשיגור חללית הספייס X סטארשיפ של אילון מאסק.
בעוד ישראלים רבים שמגיעים לטקסס בוחרים לגור בערים הגדולות כמו דאלאס, יוסטון או אוסטין, יש כאלו שמעדיפים דווקא לעבור לאזורים שאינם ידועים בנוכחות ישראלית גדולה. עם זאת, לא כולם מחזיקים מעמד במקומות כאלו, במיוחד אם חשוב להם להעניק לילדיהם חינוך יהודי ומסגרת חברתית מתאימה. בניגוד לערים קודמות שהופיעו בסדרת הכתבות, כמו אל-איי וניו-יורק שבהן מתגוררים מאות אלפי ישראלים ויהודים - ברחבי ארה"ב מפוזרות קהילות יהודיות וישראליות קטנות כמו בסאות' פדרה. הקהילות האלה מתמודדות עם אתגרים ייחודים ולעיתים סובלות מנטישה של משפחות שחוששות לאבד את הזהות היהדות ומתקשות למצוא פרנסה והשכלה ראויה לילדים.
שני בניו של ונונו, בני 32 ו-28, נולדו באי, אבל לאחר שהוא התגרש מאמם, היא שבה איתם לארץ כשהיו עוד ילדים קטנים. "הרבה מהמשפחות שהיו כאן עזבו לארץ כשהילדים הגיעו לגיל בית ספר", מסביר ונונו. "לפני שנים היו לנו יותר מ-40 ילדים כאן ופתחנו אפילו גן ילדים, אבל אחרי שהילדים גדלו חלק גדול מהמשפחות שבו בחזרה לארץ, ונותרו כאן בעיקר גברים בודדים. היום יש לנו אולי 20-15 חבר'ה – בחורף פחות – ואולי חמש משפחות עם ילדים בוגרים".
אחת המשפחות ששבו לארץ הייתה משפחתו של שון כרמלי ז"ל. הוריו של שון, כמו רבים מהישראלים שעזבו בחזרה לארץ בגלל הילדים, נעו על קו תל אביב-טקסס בחודשי הקיץ לצורך העסקים שהשאירו שם. שון החליט להישאר בארץ בגיל 16 וללמוד. שנתיים מאוחר יותר התגייס כחייל בודד לגולני. במהלך מבצע צוק איתן ב-2014, הוא נהרג ברצועת עזה. היום בית הכנסת באי, שובה ישראל, קרוי על שמו.
את בית הכנסת הקימו הישראלים שבעיר שנהגו להתפלל בתחילה בביתו של ונונו ואחר כך באחת החנויות במרכז שבנה, "אילה אינק". "עכשיו אנחנו רוצים להרחיב את בית הכנסת בעזרת חב"ד, להביא רב שיגור כאן ולמשוך תיירים יהודים", הוא אומר. "הסתובבתי הרבה בעולם ואני יכול להגיד לך שיש לנו את אחד החופים היפים ביותר".
החשבון של ונונו הוא פשוט – אם יהיה מרכז חב"ד פעיל בעיר, יהודים ישמחו להגיע לעיר בידיעה שיהיה להם איפה להתפלל בשישי-שבת. בינתיים, מגיעים לאי בעיקר משפחות וזוגות מרחבי טקסס וסטודנטים בזמן חופשת האביב, "הספרינג-ברייק". התקופות האלו של האביב והקיץ הן האהובות ביותר על תושבי המקום שכמעט כולם ככולם מתפרנסים מתיירות.
בזמן ביקורי באי, אני פוגשת שניים מחברי הקהילה הישראלים בבית הכנסת. כמו כל הישראלים בעיר, גם הם בעלי חנויות ועסקים שונים. אייל תורג'מן גר בעיר כ-35 שנים, וגיא זקן הגיע לאי בעקבותיו ב-2007. איתם אני פוגשת את הרב יונתן סימוני, שהיה פעם רב הקהילה המקומית, אבל כמו אחרים, הוא שב לארץ אך עדיין מגיע לביקור מדי פעם.
תורג'מן וזקן מקווים שהעיר שאילון מאסק בנה לא הרחק משם, סטארבייס, תעזור לתיירות המקומית. בכל פעם שיש שיגור של החללית, העיר מוצפת בתיירים שמגיעים מכל רחבי ארה"ב ואפילו ממקסיקו. זקן שהוא בעל חנויות ביגוד חוף והשכרת ציור אומר שיש שמועות על כך שעומדים לבנות מרכז קניות באזור סטארבייס, ואולי גם מוזיאון, מה שיעודד אולי עוד תיירות לאזור ולא רק בחודשי הקיץ.
6 צפייה בגלריה
שיגור חללית של ספייס X בעיר של אילון מאסק בטקסס, סטארבייס
(צילום: REUTERS/Steve Nesius)
שלי שוורץ, שמתגוררת באוסטין טקסס, מרחק של כ-600 ק"מ וכ-7 שעות וחצי נסיעה משם, מסבירה שהבחירה לגור בערים קטנות, מרוחקות מהעיר המטרופולינית, היא בעיקר כלכלית. "זול יותר לגור בסאות' פדרה איילנד מאשר בערים הגדולות. בכלל, ככל שמתרחקים מאוסטין, יוסטון ודאלאס, עלות המחיה זולה יותר".
שוורץ עברה לאוסטין לפני שמונה שנים, שם היא משמשת כמנהלת האזורית של ה-IAC ׁ(ארגון הקהילה הישראלית-אמריקנית). לפני כן היא גרה ביוסטון, שאליה עברה ב-2001 מישראל במסגרת רילוקיישן בעבודתו של בעלה בהייטק.
הקהילה היהודית מתרכזת בערים הגדולות
"באוסטין אנו מגרדים את ה-5,000 ישראלים שגרים בעיר. רובם הייטקיסטים ומקצתם עוסקים בנדל"ן. יש לכאן נהירה מאוד גדולה מתוך ארה"ב, ומאז המלחמה גם מהארץ. כשעברתי לכאן היינו כ-200 משפחות ישראליות, היום יש פה כבר 1,800 משפחות".
באוסטין ניתן למצוא שישה בתי כנסת מהזרמים השונים, ולחב"ד יש כמה סניפים פעילים. בנוסף פועל סופרמרקט בשם "השוק", בבעלות ישראלית, שבו ניתן לרכוש מוצרים המיובאים מישראל. עם זאת, אין בעיר אף מסעדה כשרה. "יש כמה ישראלים שפתחו כאן מסעדות מזרח תיכוניות, אבל הן לא כשרות", אומרת שוורץ.
ביוסטון ובדאלאס, לעומת זאת, פועלות קהילות ישראליות גדולות ומבוססות הרבה יותר. שוורץ מעריכה כי מדובר בקהילות המונות בין 10,000 ל-15,000 ישראלים. בשנים האחרונות מספרם גדל משמעותית, בין היתר בעקבות מעבר של משפחות רבות מקליפורניה, על רקע יוקר המחיה הגבוה. בערים אלו לא קשה למצוא בתי כנסת, מסעדות כשרות, חנויות בבעלות ישראלית ובתי ספר יהודיים פרטיים. זו גם הסיבה שהקהילות בערים אלו ממשיכות לגדול משנה לשנה, בעוד בקהילות ישראליות קטנות יותר בטקסס – וככל הנראה גם במקומות אחרים בארה"ב – נרשמת לעיתים קרובות ירידה במספר חברי הקהילה, בעיקר כאשר הילדים מגיעים לגיל בית הספר.
ונונו, מצידו, אינו מתכוון לעזוב את סאות' פדרה איילנד. כשהוא רוצה ליהנות מבילוי בעיר הגדולה הוא נוסע לשדה התעופה הקטן בבראונסוויל, המשרת שלוש חברות תעופה, וטס משם לדאלאס, מרחק טיסה של כשעה ו-40 דקות, או למיאמי, בטיסה עם עצירה בדרך (אין טיסות ישירות), בסך הכל בין חמש לשש שעות וחצי. החלק הכי מהנה בנסיעות הללו, לדבריו, הוא החזרה הביתה, לשקט ולשלווה של סאות' פדרה איילנד, שם אף אחד לא צמוד לחדשות, כי לא קורה שום דבר מסעיר יותר מדייג מקומי שתופס טרפון ענק או מהתרגשות קלה כשאפשר לראות מאיסלה בלנקה שיגור טיל של SpaceX מעל קו המים.
"אני חי בריזורט, החיים מתנהלים כאן בקצב איטי, זה לא ניו יורק או לוס אנג'לס", אומר ונונו. "אבל כשאתה עושה סקי או יוצא לשיט בסירה ומסתכל על קו החוף, אתה מרגיש שאתה בישראל ומביט על תל אביב".
