באפריל 2016 עמדה הדמוקרטיה הישראלית בפני איום של ממש. לא הרפורמה המשפטית, גם לא שיטת הבחירות או אפילו ניסיונות לפגוע במעמד של מיעוטים ישראלים. זאת הייתה סדרת פשע אמיתי בשם "צל של אמת" שהעמידה את הדמוקרטיה הישראלית בפני סכנה מוחשית - או לפחות ככה האמין פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, שהביע את החששות שלו בכנס לשכת עורכי הדין השנתי באילת.
קחו שבוע אחורה - בערוץ 8 של HOT עולה הפרק הראשון בסדרה שניסתה לפצח את תיק הרצח של הילדה תאיר ראדה. ביום שבו עלתה לאוויר "צל של אמת", הפך שמה לחיפוש הנפוץ ביותר בגוגל, לשיחת הברזייה המדוברת ביותר ליד הקולר. "צל של אמת", שיצרו מיקה תימור, יותם גנדלמן וארי פינס, עשתה מה שאף מאמר מערכת או מחאת אוהלים לא הצליחו לעשות עד אז: גרמה למאות אלפי ישראלים לאבד את האמון שלהם במערכת המשפט במחי כמה פריימים אפלים, מוזיקה דרמטית והצעות נרטיביות חלופיות לאופן שבו התרחש הרצח.
האזהרה של ניצן אולי נשמעה אז ללא-מעט אוזניים כמו הגזמה פקידותית מבוהלת, אבל בדיעבד היה בה הרבה מהאמת. "משפטים פליליים אינם תוכנית ריאליטי", הוא התריע, "הם לא תוכנית שבה הציבור מתבקש לסמס אם הנאשם זכאי או לא... האם אנו רוצים לחיות במדינה שגורלו של אדם יוכרע בתחקירים?", הוא תהה. ניצן התייחס בעיקר לפרק הרביעי בסדרה, שבמהלכו אדם שלא נחשף וקיבל את ראשי התיבות א"ח, טען שבת זוגו לשעבר (שזכתה לראשי תיבות משלה, א"ק), סיפרה לו שביצעה את הרצח. מי שמאז נחשף כאדיר חבני סיפר שאפילו פנה למשטרה ארבע שנים קודם לכן בצירוף הוכחות. המשטרה, אגב, חקרה את הטענה הרבה לפני שידור הסדרה ומצאה אותה חסרת-בסיס, אבל יוצרי "צל של אמת" הביאו את חבני למסך והעניקו לו את כס הכבוד השמור לעובדות נחרצות.
"במובן מסוים, 'צל של אמת' משקפת שינוי מאוד מהותי, טקטוני ביחס של התקשורת הישראלית אל מערכת המשפט", מאבחנת ד"ר ענת פלג, המשנה לנשיא מועצת העיתונות וחוקרת תקשורת באוניברסיטת תל אביב. "במשך שנים ארוכות לסיקור העיתונאי היה אמון מלא בהחלטות של מערכת המשפט. הוא היה, אצלנו ובשאר העולם, מאוד צייתני למערכת. אבל בשלב מסוים החלו תהליכים לכיוון ההפוך, ו'צל של אמת' היא אחד השיאים שלו, והיא לא רק משקפת ביקורת או חשיבה קונספירטיבית, אלא יותר מזה. היא באה ואומרת - כמו שגם אמר אחד היוצרים בריאיון שנתן - שבעצם הציבור יכול לשפוט את הראיות טוב כמו מערכת המשפט".
במבט לאחור, ההיסטריה של ניצן הייתה מוצדקת. הסכנה לדמוקרטיה לא נבעה רק מבית המשפט הציבורי שהוקם ברשתות החברתיות ובסלון שלכם ושל השכנים שלכם. "צל של אמת" המחישה בעיקר איך פסק דין של בית משפט עליון הוא כבר לא סוף פסוק, אלא נקודת פתיחה של דיון ציבורי. איך נרטיב טלוויזיוני יכול לנצח פסק דין של עשרות עמודים וכמה קל לגרום למדינה שלמה לאבד את האמון במשטרה ובפרקליטות שאמורים לשרת אותה ולהגן עליה.
הסוף ידוע. המהפכה דווקא כן שודרה בטלוויזיה, והיא כללה הפיכה של חיי יותר מאדם אחד. א"ק, שנחשפה גם היא מאז כאולה קרבצ'נקו, נרדפה ועזבה את הארץ לאוקראינה, כשהתיק נגדה נסגר רק ב-2021. זדורוב זכה למשפט חוזר ובמרץ 2023 זוכה ויצא לחופשי, תוך שהשופטים מדגישים ש"בית המשפט אטם אוזניו למתרחש מחוץ לד' אמותיו והתאמץ לבודד עצמו מן הסערות החיצוניות". אבל בדרך לשם הפכה מדורת השבט את כולנו למשפטנים, חוקרים, מומחים פורנזים (כלומר אנשים שאומרים הרבה פעמים את המילה "פורנזי"), מנתחי נתזי-דם, מומחים למסלולי חיתוך של סכינים משוננות, פסיכולוגים של חקירות ובעיקר קונספירטיבים חשדניים כלפי כל הודעה רשמית של הממסד.
ברשתות החברתיות, האמת היא מושג סובייקטיבי
המשפט הראשון של זדורוב, רצף שעלה זה מכבר לארץ ושהה בבית הספר ביום הרצח, הסתיים בהרשעתו בשנת 2010 ודן אותו למאסר עולם. במובן מסוים הוא נמשך גם מעבר להכרעת הדין, כשהעניין הציבורי שעורר התבטא בדיונים אינטרנטיים של בלוגרים משולהבים, אבל אלה התקיימו בעיקר בשוליים של האינטרנט וקוטלגו תחת סעיף קונספירציות מרימות-גבה. אנשים כמו ד"ר חיים סדובסקי, שחקרו את תיק הרצח והתעקשו שמדובר בעלילה ושהרצח בוצע לכאורה על ידי החברות של ראדה, טענו שזדורוב חף מפשע הרבה לפני שזה היה מיינסטרים.
12 צפייה בגלריה
חב את השחרור שלו לתסיסה שהחלה בשוליים. זדורוב לאחר הזיכוי בבית המשפט
(צילום: אלעד גרשגורן)
אבל "צל של אמת" הפכה את הנבירה בתיק הרצח של ראדה - ובעיקר את ההרשעה של זדורוב - לתחביב לאומי באמצעות הנגשה פשוטה: את התיאוריות וחומרי החקירה היא עטפה בערכי הפקה קולנועיים, תאורה אפלולית, שימוש דרמטי בצבעים ופסקול מהודק, וערכה הכל בהצעת הגשה מפתה של תחקיר עיתונאי בפריים טיים.
לוויזואליה של הסדרה היה חלק חשוב ביחסים שלה עם הצופה. השימוש בצבעים שחור ולבן ואפקט ההיפוך ביניהם המחישו לצופה שהאמת סובייקטיבית ועשויה גם להתהפך. השימוש בצבע האדום סימל כמובן רצח. דמויות קטנות וחסרות-אונים בלוקיישנים רחבים נעשו כשחזורים אמנותיים. הפסקול היה עוכר-שלווה, בלשון המעטה. מבנה הסדרה עשה שימוש במניפולציה מתוחכמת: הפרק הראשון הוקדש לביסוס אשמתו של זדורוב, אבל שלושת הפרקים הבאים הוקדשו להוכחה שהוא חף מפשע. הצופים עברו מאמון במערכת לתחושה שהם מקבלים הצצה אל מאחורי הקלעים ומבינים איך נעשה הקסם, או יותר נכון - איך נפלו למרמה. עדויות אמוציונליות שולבו באינפורמציה קרה, כשרמזים מטרימים שולבו בפרקים מוקדמים ממש כמו בסדרת מתח עלילתית.
מאיר אדרי פרש מאחת הקבוצות שהובילו את המאבק להוכחת חפותו של זדורוב, וכחמש שנים לפני שידור הסדרה הוא הקים את הקבוצה "כל האמת על רצח תאיר ראדה ז"ל", כדי, ובכן, לחשוף את מבצע הרצח. "כשעלתה הסדרה הרגשתי שמצד אחד העבודה שלנו הניבה פרי - עשו על זה סדרה. מצד שני, הרגשתי באסה שהם לקחו את כל הקרדיט על מה שעבדנו עליו כל השנים האלה, שהם באו וקטפו את הפירות".
זמן קצר אחרי ששודר הפרק האחרון בסדרה, הצטרפו המוני ישראלים לפקולטה החדשה באוניברסיטה הפתוחה מבית פייסבוק: חקירת רצח תאיר ראדה. הקבוצה "כל האמת על רצח תאיר ראדה" מנתה בשיאה כ-400 אלף חברים, קבוצות נוספות מנו אלפי גולשים כל אחת - וכולן ניסו לפענח את התעלומה הנוראה: ילדה בת 13 נמצאה משוספת-גרון בתא שירותים בבית הספר שבו למדה בעיר קצרין, והרוצח נעלם. אפילו אמא של ראדה, אילנה, שפיתחה תיאוריה שלא תאמה לזו של המשטרה וטענה שזדורוב אינו הרוצח, הקימה קבוצת פייסבוק שמנתה כמעט 30 אלף איש.
"הרשתות החברתיות תרמו מאוד להעצמה של האזרח הקטן כאקטיביסט", מפרשת ד"ר פלג, "לכולנו תמיד הייתה משיכה לעולם הפשע והרשתות אפשרו לסיפורים האלה להפוך למקום לגיטימי לשיח ציבורי. אנחנו נמשכים לפענוח של פשעים וגם לענישה, יש קתרזיס חברתי בידיעה שמישהו נענש ויש בנו את הרצון הזה לשפוט ולהתייחס לעצמנו כאל אנשים מוסריים ששופטים מעשים של הזולת".
אתרי אינטרנט שהעלו את כל מסמכי התיק בשקיפות מלאה לציבור העניקו חוויה משלימה לכל מי שצפה בסדרה וחש צורך לקבוע מי משקר ומי דובר אמת. חומרי החקירה שעד אז נחשבו לטריטוריה הבלעדית של עורכי דין ושופטים, הוגשו לציבור היושב בסלון ויצרו את מועדון בלשי הכורסא - קבוצת אנשים, לאו דוקא בעלי רקע בחקירות או בחוק, שחבריה עורכים חקירות מקוונות במקביל למשטרה. אנשים שהתקשו להרכיב שידה של איקאה ניתחו לפתע שרטוטים של דלת תא שירותים, וניהלו דיון אובססיבי בשאלה אם אדם בגודלו של זדורוב יכול לקפוץ מעל דלת התא תוך דריכה על האסלה מבלי להשאיר עקבות.
צילומי מסך ממצלמות האבטחה של בית הספר "נוף גולן" הוגדלו פי 400 ונותחו עד לרמת הפיקסל. דפוסי שחיקה של נעלי גומי נדונו שוב ושוב. חלק מהגולשים גם לקחו את עצמם בעולם האמיתי ונסעו לבית הספר כדי לערוך בו סיור עצמאי ולמדוד זמני הליכה וריצה בין נקודות. זה היה מופע מרהיב של חוכמת ההמונים, מרחב שכל מה שהיית צריך כדי להתקבל אליו היה דעה ומקלדת. כשהציבור קיבל גישה לעדויות ולנתזי הדם, הוא הפך למושבע. כשאדם מהרחוב חש עצמו מושבע, הוא מפסיק לקבל את סמכות בית המשפט כמובנת מאליה. הציבור לא הפסיק להאמין בחוק, הוא פשוט הפך להיות החוק.
"זה מתכתב עם התחושה שאני יודע את מה שכבוד השוטר או כבוד השופט יודעים, ועם חוסר האמון הבסיסי המעמיק ביחס למערכת האכיפה והמשפט", מסבירה ד"ר פלג, שספרה "רשת שופטת", העוסק במשפט הרשתות החברתיות, עומד לצאת בחודשים הקרובים.
והקהל לא מתבלבל בין חיפוש אחר אמת משפטית ובין יצירה של סיפור טוב?
"אני חושבת שפה הוא כן מתבלבל. אני חוששת שהיום, בעידן הפוסט-אמת, כשכל הזמן מקעקעים את אמון מערכת המשפט, הקהל מאוד מתקשה להבחין בין הסיפור העיתונאי לבין הכלים המשפטיים, וזה יוצר הרבה פעמים פער של ציפיות. מה שמנחה אותנו בעידן הפוסט-אמת זה מה 'מרגיש לנו נכון'. 'זה לא מרגיש לי נכון. זה לא מרגיש לי צודק'. מה זה זה? זה הרי לא עובדות. ממתי עובדות הן רגש?".
אדרי מאמין שמה שהפך את הרצח של ראדה למגנט של חוקרים מטעם עצמם היה חוסר-הוודאות שאפיין את התיק. "אף אחד לא ידע מי רצח אותה ואף אחד לא הבין למה זה קרה", הוא אומר, "יודעים שהילדים קשורים ואף אחד לא מוכן לדבר. משטרה שאמורה לפענח את הרצח הזה בחמש דקות לא מצליחה. אם היו רוצים לפתור את הרצח כבר היו פותרים אותו".
הקדשת לזה הרבה שעות?
"היו תקופות שכן, אבל בסופו של דבר התחתנתי, הקמתי משפחה, אז לקחתי צעד אחורה. באיזשהו שלב זה מגיע למצב שכאילו וואלה, זה לא מתקדם, זה נתקע, נתקע, נתקע. האמא יודעת אבל לא רוצה לדבר, אז שחררתי".
איזה צורך הקבוצה מילאה עבורך?
"קודם כל - צדק. שמי שיעשה את זה ישלם את המחיר. זה לא בטעות, שחטו פה בן אדם. זה מוציא אותי מדעתי".
"זו ממש סקילה בכיכר העיר הווירטואלית, פחדתי מחזרה לימי הלינץ'"
עד לשידור הפרק הרביעי של "צל של אמת", אולה קרבצ'נקו הייתה אשה צעירה ואלמונית, מתמודדת נפש שאיתרע מזלה להיקלע למערכת יחסים הרסנית עם גבר מניפולטיבי ומתעלל. אבל התחביב הלאומי שתפס תאוצה בעקבות "צל של אמת" הפך את חייה לגיהינום. אחרי שהוצגה כרוצחת הכמעט-ודאית על ידי הסדרה, היא מצאה את עצמה בליבו של משפט שדה וירטואלי שעד מהרה הפך גם לפיזי ממש: היא ספגה נאצות, קללות ואיומים במרחב הציבורי, צולמה בניגוד לרצונה ונאלצה לצאת למאבק משפטי וציבורי לטיהור שמה. בסופו של דבר היא עזבה את הארץ לאוקראינה, מולדתה.
מבחינה עלילתית, קרבצ'נקו הייתה ליהוק קלאסי לתפקיד: היא ציירה ציורים קודרים, כתבה טקסטים אפלים והתנהלה כעלה נידף בעקבות ההתמודדויות הנפשיות שחוותה. מבחינת בלשי הכורסה, כל אלה היו הוכחות לכך שהיא אשמה. סרט דוקו בשם "צל כבד", שיצר עידו הר, נתן את הקונטרה הטלוויזיונית וניסה לתקן את הנזק באמצעות אותה הפלטפורמה. בסרט חושפת קרבצ'נקו את הצד שלה בפרשה, את יחסיה עם חבני, שהתראיין לסדרה וטען שקרבצ'נקו הודתה בפניו שביצעה את הרצח לבושה בבגדיו, ואת ההתמודדות הבלתי אפשרית שלה עם הלינץ' הציבורי.
"באופן אישי מאוד הערכתי את העבודה הקולנועית והיכולת לעורר עניין", מעידה ד"ר פלג, "אבל עוד בזמן אמת חשתי אי-נוחות גדולה. כל עוד זה עורר שאלות, זה בסדר, אבל בפרק הרביעי הם הטילו את האשמה על אולה, וחשבתי שזה מעשה שלא ייעשה. פחדתי ממש מחזרה לימי הלינץ'. כי זה אותו דבר. מה ההבדל? זו ממש סקילה בכיכר העיר הווירטואלית. וזו הייתה נקודה שמבחינתי הייתה שבר גדול".
זה לקח כמה שנים עד שהתבררה הבעייתיות, בלשון המעטה, בעדותו של חבני, שהשתמש בה כדי לנקום בקרבצ'נקו. המשטרה והפרקליטות נדרשו לבחון מחדש את הטענות נגדה, ובמרץ 2021, לאחר בחינת החומרים, החליט פרקליט המדינה לסגור את התיק נגדה סופית בעילת "חוסר אשמה". בימים אלה מתנהלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעת הדיבה שהגישה קרבצ'נקו נגד יוצרי הסדרה, על סך של 5.4 מיליון שקלים, והיא נמצאת בשלב ההוכחות.
הסערה לא פסחה גם על החברות של ראדה, שעשור לאחר הרצח כשהן צעירות בנות 23, נאלצו להתמודד עם תיאוריות קונספירציה וספקולציות מצד אנשים זרים, שמצאו את הנרטיבים שהופצו ברשתות החברתיות משכנעים למדיי. שי מיקה יפרח, ליחי פרידה ואחרות הואשמו במעורבות ברצח או בהסתרת מידע מהמשטרה ללא כל בסיס ראייתי וספגו הכפשות, הטרדות ואיומים.
גם עבור רומן זדורוב היוותה "צל של אמת" נקודת מפנה במסלול חייו, אלא שהפעם מדובר במפנה חיובי, שהוביל בסופו של דבר לשחרורו. כש"צל של אמת" שודרה, ריצה זדורוב מאסר עולם אחרי שהורשע ברצח בשלוש ערכאות שונות. אבל הספקות שהעלתה הסדרה יצרו לחץ ציבורי ותקשורתי חסר-תקדים על מערכת המשפט, ומפה קצרה הדרך לגיוס כספים, הקמת צוות הגנה מורחב ודרישה לבדיקות פורנזיות (כן, פורנזיות!) מתקדמות כמו בדיקת ה-DNA המיטוכונדריאלי של שערה שנמצאה בזירה. בשנת 2021 החליט שופט בית המשפט העליון, חנן מלצר, שזדורוב ראוי למשפט חוזר - החלטה נדירה במערכת המשפט הישראלית. במרץ 2023, אחרי שריצה 15 שנים במאסר, זוכה זדורוב מחמת הספק ויצא לחופשי.
"באיזשהו מקום, המשפט החוזר של זדורוב קרה בעקבות הסדרה", אומרת ד"ר פלג, "אני לא חושבת שזה היה קורה אחרת. אבל זאת לא הסדרה עצמה אלא הלחצים, חוסר-נחת ציבורי שהפך את התיק לתיק שצריך לחזור ולהתבונן בו. כמובן שהזיכוי שלו היה על סמך נימוקים משפטיים. האמירות האלו שזה בגלל הסדרה או שהתקשורת השפיעה על המשפט... בסופו של יום התיקים המשפטיים צמודים לחומר הראיות ולעקרונות המשפט ולתקדימים".
עבור מאות אלפי המושבעים שהציפו את הרשתות החברתיות, הזיכוי של זדורוב היה הגושפנקא לכך שצדקו לאורך כל הדרך. המערכת אכן טעתה והחשדנות שהפגינו כלפי המשטרה והפרקליטות הייתה מבוססת ומוצדקת. בניגוד לחוזה הכתוב בין הטלוויזיה לצופים - היא משדרת ואנחנו צופים, מצקצקים, מכבים והולכים לישון - הסדרה לא נשארה בגבולות המרקע אלא יצאה אל הרחובות, הציפה את הרשת ובסוף גם פרצה את הדלתות הכבדות של אולם בית המשפט. שינוי רציתם? שינוי קיבלתם.
לזדורוב עצמו, אגב, לא היה שום מושג שהתיק שלו הפך לדת. הוא לא היה חבר בקבוצת פייסבוק ולא קרא טוקבקים. כשהוא יצא החוצה הוא גילה שהוא טרומן במופע שריתק מדינה לכורסה ולמקלדת, והתברר כמכרה זהב רייטינגי – מספר צופים שנאמד במיליונים ושווי חשיפה תקשורתית שהוערך בעשרות מיליוני שקלים תוך חודשים ספורים. נטפליקס, המלכה האם, רכשה את "צל של אמת" לשידור במעל 190 מדינות, ובשנת 2018 היא דורגה כאחת מסדרות הטרו-קריים הנצפות ביותר בנטפליקס, במיוחד בדרום אמריקה.
בסופו של יום, הציבור הישראלי קיבל את הקתרזיס הטלוויזיוני הכמעט מושלם, כולל טוויסט משפטי שיכול לשבת בכבוד ליד "הג'ינקס" (Making a Murderer) בנטפליקס וסדרות או סרטי פשע-אמיתי אחרים שהביאו לשינוי אמיתי במהלכים המשפטיים של המקרים שסיקרו. זדורוב זוכה ושוחרר, אבל עובדה אחת נותרה בעינה. אחרי שני עשורים של ניתוחים, קונספירציות, משפטי שדה ופסקי דין, אנחנו עדיין עומדים מול תעלומה בלתי-נתפסת: לא הנחנו יד על הרוצח, אין לנו מושג מה המניע. אם לא נצליח לשקם את היחסים המעורערים בין הציבור לפרקליטות והמשטרה, אולי ניפגש פה בעוד עשור לסיבוב נוסף. עד אז, תשאירו בבקשה את התג והאקדח שלכם ביציאה, והשלימו עם העובדה המצערת שבניגוד לנטפליקס, האלגוריתם של המציאות מעולם לא הבטיח לנו תשובות.
