זיכיון סרטי "הטורף" נולד בסרט המוצלח של ג'ון מקטירנן מ-1987 בכיכובו של ארנולד שוורצנגר. מפגש ראשון עם החייזר החסון בעל הראסטות השבטיות ופה בתצורת לסתות של סרטן נהרות. לא מעט זמן עבר בעלילת הסרט הראשון עד שהחייזר, המצויד בטכנולוגיית הסוואה, נראה במלוא כיעורו. בהתאם לכך לא הוסבר יותר מדי אודות הגזע החייזרי מלבד היותו משלב ריטואל צייד קדמון עם טכנולוגיות מד"ב. "הטורף 2" (1990) לא הרחיב על כך משמעותית, ובעיקר הסתפק בהעברת זירת הציד מהג'ונגל למרחב עירוני.
"הטורף: שטח פראי" - טריילר
(קרדיט: באדיבות פורום פילם)
הפאזה השנייה של הזיכיון הייתה בשני סרטי הקרוסאובר "הנוסע השמיני נגד הטורף" (2004, 2007) שניסו לעבד סדרת חוברות קומיקס פופולרית משנות ה-90. על איכותם של הסרטים מוטב לא להרחיב את הדיבור. הפאזה השלישית כללה את "טורפים" (2010) ו"הטורף" (2018), שני ניסיונות בינוניים לחזור למתכונת של בני אדם ניצודים - כשהשינוי הוא בהצבתם מול יותר מטורף אחד. שני הסרטים זכו לביקורות בינוניות ולהצלחה כלכלית פושרת.
מאז הסרט הראשון החייזרים "הטורפים" הוצגו לא רק בסרטי קולנוע וחוברות קומיקס אלא גם במשחקי מחשב וספרים. כך הועמקו המאפיינים של הגזע החייזרי ואף נוצרו ווריאציות שלו. אפילו ניתן להם שם – יה-אוט-ג'ה (או, כמילה רציפה, יאוצ'ה). כלומר, יש בסיס שממנו ניתן לפתח חייזרים מורכבים יותר כאינדיבידואלים וכהצגה של החברה השבטית שלהם.
והנה אנו מגיעים לפאזה הקולנועית הרביעית, שמובלת על ידי דן טרכטנברג. ראשיתה ב"הטרף" (2022), שהופק בתקציב בינוני-נמוך ויועד מראש לסטרימינג בהולו ודיסני+. העלילה הלא-מאוד-סבירה הציגה נערה בת שבט הקומאנצ'י שמצליחה לנצח יאוצ'ה חמוש בטכנולוגיות ציד משוכללות. חרף הבאת שטאנץ "נערת-בוס" לדרגת אבסורד, האקשן בוצע היטב ויצר תקווה לגישה רעננה יותר כלפי הזיכיון.
6 צפייה בגלריה
נוף מעין גב לכנרת בשעת בוקר מוקדמת. מתוך "הטורף: שטח פראי"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
הרושם רק התחזק לפני חמישה חודשים כשעלתה בהולו אנתולוגיית האנימציה המוצלחת "הטורף: הרוצח של הרוצחים" שאותה ביים טרכטנברג בשותפות עם ג'ושוע ווסונג. כעת מגיע "הטורף: שטח פראי" (Predator: Badlands) שמהווה את המבחן האמיתי של טרכטנברג: פיצ'ר לייב-אקשן בתקציב בינוני-גבוה (105 מיליון דולר) שמופץ בבתי הקולנוע.
השינוי המהותי בתסריט שכתב טרכטנברג (יחד עם פטריק אייסון) הוא שהגיבור – והכוונה לגיבור במובן של דמות מעוררת-אהדה – הוא יאוצ'ה. אין בסרט "בני אדם" אלא רק אנדרואידים דמויי-אדם, והסביבה של מרבית העלילה היא כוכב חייזרי מסוכן להפליא.
דק Dek (מגולם על ידי השחקן בעל השם המדהים דימיטריוס שוסטר-קולומטאנג'י) הוא בן-הזקונים של נג'והר (גם ד.ש.ק), ראש שבט יאוצ'ה. אבל דק קטן יחסית במידותיו, ואולי לא עומד ברף הפראיות הרצחנית הנדרשת מנציג גאה לגזעו. בל נטעה, לא מדובר באיזה רכרוכי מרחרח-פרחים, אבל יש לזכור את הסטנדרטים האולטרה-ספרטניים של גזע שהמוטו שלו הוא "לא ניצוד (על ידי אף גזע), לא חבר (לאף גזע), טורף (לכל גזע אחר)". משמעותו הברוטלית של הדבר היא שצ'יף נג'והר ישמור על טוהר השבט באמצעות רצח בנו. נקרא לזה גרסת אקסטרים לדינמיקה בין סטויק העצום ובנו היקאפ ב"הדרקון הראשון שלי".
חמלה היא קונספט לא מוכר בתרבות היאוצ'ה, אבל מה שמשבש את המזימה הרצחנית של האב היא התערבותו של הבן הבכור קויי (מייק הומיק). זו מספקת לדק את ההזדמנות לשרוד את המתקפה של האב, ולברוח לחללית שתיקח אותו לכוכב ג'נה. דק שואף להגיע לכוכב המסוכן (פנדורה של "אווטאר" ביום ממש רע) כי שם נמצא היצור שנקרא "קאליסק", מפלצת אדירת-ממדים ועוצמה שמאיימת אפילו על היאוצ'ה. אם דק יקטול קאליסק הוא יוכיח את ערכו ויוכל להפוך לחלק משבט של אביו. בלי להיכנס לטריטוריית ספויילרים, יש כשל תסריטאי מסוים בהצדקת משימת חיסול הקאליסק לאחר ניסיון הרצח של דק על ידי אביו.
ההתרסקות של דק על כוכב ג'נה מותירה אותו בלי כלי הנשק המשמעותיים יותר של היאוצ'ה. הוא צריך לשרוד את הסביבה המסוכנת שבה כל יצור חי, ובעיקר כל צמח, הם סכנה מהותית. זה לא פיתוח של עולם בוטני ברמה של "אווטאר" (בטח לא ברמת התקציב/אפקטים), אבל יש כמה הברקות. הניסיון לשרוד מוביל אותו לשותפות מפתיעה עם אנדרואידית בשם ת'יאה (אל פנינג) שחסרה את פלג הגוף התחתון שלה. היא נמצאת על הכוכב כי הייתה חלק ממשלחת של תאגיד ווילנד-יוטאני. חובבי זיכיון "הנוסע השמיני" יודעים שזהו התאגיד האפל שלא מוטרד במיוחד בשאלת הישרדותם של אסטרונאוטים אנושיים, שמשתמש באנדרואידים בדרכים מפוקפקות ולעיתים רצחניות, ושמנסה בחוסר אחריות תאגידית משוועת להפוך את הזינומורפים לנשק. עצם אזכור השם הוא המחשה משמחת, לפחות עבור חלק מהמעריצים, שהזינומורפים והיאוצ'ה ממשיכים לחלוק את אותו יקום.
ת'יאה הגיעה לג'נה כחלק ממשלחת שמטרתה לצוד את קאליסק – מן הסתם לצרכיו האפלים של התאגיד. המשלחת כוללת עוד אנדרואידית זהה במראה החיצוני שלה בשם טסה (גם פנינג), אבל בעלת אופי מאוד שונה מזה של ת'יאה. בעוד הראשונה עליזה, פטפטנית כמעט לכדי הגזמה, ת'יאה היא טרמינייטורית חמורת-סבר של התאגיד. הן "אחיות", אבל כמו בשבט היאוצ'ה, קרבה משפחתית לא מבטיחה יחסים הרמוניים. מלבד שתי האנדרואידיות המשלחת כוללת עוד אוסף אנדרואידים גבריים-גנריים, פחות משוכללים ויותר ברי-חיסול. הדיסקליימר התיאורטי הוא "אף בן אנוש לא חוסל במהלך העלילה של סרט זה". למרות שיש ב"שטח פראי" לא מעט "אלימות", היא לא מהסוג המטריד באמת. זה מה שהעניק לסרט את דירוג PG-13 המאפשר לצופים צעירים לצפות בו.
באופן ידידותי יותר לקהל צעיר העלילה עוסקת בהתגבשות ובעלילות של חבורה שכוללת את דק, האנדרואידית ת'יאה ויצור מפלצתי-חמוד שנצמד אליהם ושת'יאה נותנת לו את השם "באד". זהו שטאנץ מוכר היטב של התגבשות חבורה לא-סבירה אך מעוררת אהדה. בעוד "המשפחה" המקורית מוצגת כמקור לאיום, החבורה היא השבט שאתה יוצר לעצמך. עצם יכולתו של דק למצוא שותפים שאינם יאוצ'ה סותרת את המוטו של הגזע שלו ונושאת מסרים שהיו משתלבים היטב גם בסרט של פיקסאר. לטוב ולרע, זוהי "דיסניפיקציה" של היאוצ'ה.
בהתאם לכך הסרט מציג גיבור-יאוצ'ה עם טווח הבעה משוכלל הרבה יותר מזה של קודמיו. חרף מבנה הפנים המקשה על הבעה של רגשות אנושיים, יש כאן הקפדה על ניואנסים שמאפשרים לדק לבטא רגשות כמו "פחד" "הפתעה", "שמחה" וכו'. בכל זאת הוא אמור להיות מושא ההזדהות הראשי. כמו כן הסרט יוצר – ושוב באופן תקדימי לסדרה – לא מעט רגעים של הומור "עדין", ולא רק הומור מאצ'ו-ברוטלי עם משפטי מחץ שוורצנגריים. יש ניסיון לשמר אלמנטים של אקשן ואיקונוגרפיה של הזיכיון, ובה בעת לכוונן אותו לסדרת סרטים שמותאמת לקהל צעיר יותר באמצעות מסרים "לכל המשפחה". בכללותה התוצאה אינה רעה. הסרט מהנה לצפייה, ומצליח לא לרכך את הדברים במידה שתנכר את חובבי הסרטים הקודמים.
