ביומו הראשון המלא בתפקיד, בין סיור בזירת שריפה בברונקס עם שחר למסיבת עיתונאים על תקנות צרכניות חדשות, נעלם ראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדאני לשעה קלה מלוח הזמנים הציבורי שלו. בעוד מבקריו מזהירים כי עמדותיו האנטי-ציוניות ומדיניות המיסוי שלו יבריחו את יהודי ועשירי העיר, בחר ממדאני להקדיש זמן יקר לביקור חשאי בדירתו של מיליארדר יהודי שבחר לעשות דווקא את הדרך ההפוכה: סטיבן ספילברג, שהפך לתושב רשמי של ניו יורק ב-1 בינואר - במקרה או לא במקרה בדיוק ביום השבעתו של ממדאני. הבמאי האגדי אירח את ראש העיר לשיחה שתוארה על ידי הצדדים כ"היכרות ידידותית". המפגש, שנערך בדירת הפאר של ספילברג בבניין סן רמו המשקיף על סנטרל פארק, מספק הצצה למערכת היחסים המורכבת בין ראש העיר האנטי-ציוני לבין האליטה היהודית ההוליוודית.
3 צפייה בגלריה
זוהראן ממדאני וסטיבן ספילברג
(צילום: Amir Hamja/Pool via REUTERS, Mike Coppola, GettyImages)
הפגישה לא הופיעה בלוח הזמנים הרשמי של העירייה. היא נחשפה רק בעקבות פניות של "הניו יורק טיימס", ואושרה לאחר מכן על ידי דובריו של ספילברג. בדירה נכחו גם רעייתו של הבמאי, השחקנית קייט קאפשו, בנם תיאו ואשתו, וכן מוריס כץ, יועצו היהודי הבכיר של ממדאני. העיתוי של מעבר הדירה של ספילברג לניו יורק מעניין, שכן הוא מתרחש כאמור במקביל לאיומים של בעלי הון לעזוב את העיר בשל כוונתו של ממדאני להעלות את מס ההכנסה בשני אחוזים לתושבים המשתכרים מעל למיליון דולר בשנה.
למפגש לא היה סדר יום פורמלי, אך סביר כי לא חסרו נושאי שיחה סביב השולחן: ממדאני גדל בין הסטים של אמו, במאית הקולנוע עטורת הפרסים מירה נאיר, ומכיר היטב את כללי המשחק ההוליוודיים. אבל מה שמעורר תהיות עמוקות בקהילה היהודית הוא הקשר הכלכלי והאידיאולוגי האפשרי בין השניים. בעוד שרישומי התרומות לא מראים כי ספילברג תרם ישירות לקמפיין של ממדאני, כספי הפילנתרופיה של הבמאי מגיעים לסביבתו של ראש העיר בדרכים עקיפות.
3 צפייה בגלריה
גדל בסביבה הוליוודית. זוהרן ממדאני ואמו, הבמאית מירה נאיר
(John Phillips / Stringer, Getty Images)
קרן "חסידי אומות העולם" (Righteous Persons Foundation), שהקים ספילברג ב-1994 מכספי הרווחים של הסרט "רשימת שינדלר" (ובהמשך "מינכן") מתוך מטרה מוצהרת לחזק את הקהילה היהודית ולהנציח את השואה, הפכה בשנים האחרונות גם למממנת בולטת של ארגוני שמאל פרוגרסיביים. נתונים פיננסיים שפורסמו על ידי הקרן, בין השאר במגזין Frontpage, הראו כי היא העבירה מאז 2020 כ-2.4 מיליון דולר לקבוצות יהודיות פרוגרסיביות, ובהן Bend the Arc ו-T’ruah (קול רבני לזכויות אדם). ארגונים אלו היו מהתומכים הבולטים של ממדאני בקמפיין הבחירות שלו, וידועים בביקורת חריפה כלפי ממשלת ישראל, כולל האשמות בביצוע פשעי מלחמה וקריאות להטלת אמברגו נשק על המדינה. גם Jews United For Justice, גוף נוסף שזכה למענקים ניכרים מהקרן, חתום על מכתבים הקוראים לחשבון נפש של יהדות ארצות הברית על רקע "הדיכוי הפלסטיני", ומתח ביקורת על הגדרת ה-IHRA (כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה) לאנטישמיות בטענה שהיא "מדכאת את קולם של הפלסטינים".
לצד זאת, הקרן תרמה גם לפרויקטים כמו Israel Story, שהפיקה פודקאסט "יומני מלחמה" לתיעוד נקודות מבט מגוונות במהלך הסכסוך, וגבתה עדויות של ניצולי מתקפת 7 באוקטובר שהועברו לספרייה הלאומית בישראל ככלי למאבק באנטישמיות. אך מבקרים בקהילה היהודית מציינים בצער כי בעוד הקרן מזרימה מיליונים לארגונים אלו, התמיכה שלה במוסדות להנצחת השואה הצטמצמה משמעותית בשנים האחרונות. כך למשל, התרומה האחרונה למוזיאון השואה האמריקני הועברה ב-2019. ספילברג עצמו הצהיר בעבר כי לא היה יכול לקחת את הכסף מ"רשימת שינדלר" לעצמו, וכינה אותו "כספי דמים" שצריכים לחזור לקהילה. כעת, טוענים המבקרים, לא מעט מהכספים הללו משמשים לחיזוק גורמים הפועלים נגד ההגדרה המקובלת של אנטישמיות ומקדמים אג'נדה אנטי-ציונית.
שתיקתו של ספילברג בחודשים הראשונים לאחר מתקפת 7 באוקטובר - למעט הודעה מטעם הקרן שלו על איסוף עדויות מהטבח - עוררה זעם בקרב רבים, וניצולי שואה אף פנו אליו במכתב פתוח בדרישה שישמיע קול חד-משמעי. כאשר דיבר לראשונה בנאום באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC) במרץ 2024, הוא בחר בקו מאוזן שעורר שבחים מצד אחד, וביקורת מצד שני. בנאום שנשא אז בפני ניצולי שואה, הזהיר ספילברג מפני "מנגנון הקיצוניות בקמפוסים" והביע חשש כי היהודים "נידונים לחזור על ההיסטוריה" ולהילחם שוב על עצם זכותם להיות יהודים. הוא גינה את חמאס אך באותה נשימה גם את הרג "הנשים והילדים החפים מפשע בעזה". כמה מתומכיו לשעבר ציפו להתייצבות חד-משמעית יותר.
הפגישה עם ספילברג אינה האירוע היחיד שבו ממדאני זכה לתמיכתה של האצולה ההוליוודית. ועדת המעבר של ראש העיר גייסה בחודש שעבר 1.2 מיליון דולר בתרומות קטנות - סכום עתק במונחי בחירות מקומיות - כשחלק ניכר מהכסף הגיע מתורמים מפורסמים. השחקנים מארק רופאלו ולופיטה ניונגו - שניהם מזוהים עם עמדות ביקורתיות כלפי ישראל - תרמו את הסכום המקסימלי המותר בחוק, 3,700 דולר. גם שמות כמו ג'וליאן מור, מריסה טומיי וראמי יוסף, שמות קבועים בעצומות נגד ישראל, התייצבו לאירוע גיוס כספים נוצץ שנערך בדצמבר במנהטן, לצד אמו של ראש העיר, שמחרימה באופן מוצהר פסטיבלי קולנוע ישראלים.
האם מפגש ספילברג-ממדאני הוא סמל לפיוס בין הפרוגרסיבים החדשים לבין שומרי הזיכרון היהודי, או דווקא ביטוי נוסף לטרנספורמציה שעוברת האליטה היהודית באמריקה? עבור ספילברג, המעבר לניו יורק והפגישה עם ראש העיר החדש מסמנים בסך הכול דריסת רגל בחיים הציבוריים בעירו החדשה. עבור ממדאני, החיבור עם ספילברג מספק לגיטימציה חשובה בלב הממסד התרבותי של אמריקה, דווקא כאשר הוא נתפס כדמות מאיימת בעיני המגזר העסקי והקהילה היהודית הממוסדת. ואם עלייתו לשלטון נתמכה, במידה מסוימת, גם על ידי כספים שנולדו מרווחי סרט על השואה, השיחה ההיא בין השניים מקבלת משמעות גדולה יותר משיחת היכרות תמימה.
