"לילה" - אריק איינשטיין ("מזל גדי", 1968)
במובן מסוים, הגלגול שעבר השיר הראשון שכתב והלחין שלום חנוך - אי אז בגיל 16 - יסמן את תחילת הדרך של אחת השותפויות הכי משמעותיות במוזיקה הישראלית. בשיר הנוגה חנוך תיאר את חוויית הלינה המשותפת בבית הילדים כבן לקיבוץ משמרות, ולדבריו המילים פרצו ממנו תוך שעה - וגם הלחן הגיע במהרה. לפני שמסר את "לילה" הלאה לאיינשטיין, חנוך הספיק לבצע את השיר כמה פעמים בלהקת הנח"ל, ועד היום הוא זכה לשלל גרסאות כיסוי - מיהודית רביץ דרך חמי רודנר (בפרויקט "עבודה עברית"), ועד ביצוע אקוסטי של נינט ואושרי כהן ב"השיר שלנו". אפילו שנכתב בלילה בודד, "לילה" הפך למתנה שליוותה את המאזינים במשך חיים שלמים.
"שבלול" (1970)
מעריצים רבים היו חולמים להיות זבוב על הקיר בישיבת ההפקה הראשונה של "שבלול", שנערכה בדירה של שלום חנוך בשדרות רוטשילד בתל אביב בסתיו 1969. אז, חנוך ניגן לראשונה את השירים שהלחין (ואת רובם גם כתב) לחבורת לול, שהפכו באותה הישיבה גם לשותפיו היצירתיים. בדומה ללהקות הרוק מעבר לים, כמו הביטלס, גם חנוך דמיין כיצד כל אחד מהנגנים יקבל את ההזדמנות לבוא לידי ביטוי בהפקת אלבום אחד, וכך נוצר נכס צאן הברזל שעשייתו תועדה בסרט המוקומנטרי שנשא את אותו השם. המתנה של חנוך לא מסתכמת רק ברשימת מנגינות אהובות שכוללת את "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", "קח לך אישה ובנה לה בית", "אל תוותרי עליי" ו"למה לי לקחת ללב", אלא בחיבור כל המעורבים ליצירה משותפת.
"ילדים של החיים" - אריק איינשטיין (1974)
כפי שהרשימה הזו מעידה - ועוד תעיד - חנוך ואיינשטיין העניקו זה לזה אינספור מתנות שהפכו לשותפות מוזיקלית עשירה שאין לה תחרות. חלק מהשירים היפים נשארו מחוץ לרשימה הזו, אבל על "ילדים של החיים" שכתב והלחין חנוך קשה לוותר. במקור, השיר נכתב לפסקול סרט התדמית התיעודי "ג'ימי היפה" של בועז דוידזון, שנועד לשמש הסברה נגד שימוש בסמים, ובהמשך שולב באלבומם של איינשטיין ומיקי גבריאלוב, "סע לאט".
שלום חנוך חוגג 80 - פרויקט מיוחד:
הודות לטקסט חשוף שמרוקן את הריאות (כמו בבית השני - "אני חופשי, אך אין לי מנוחה") ומנגינה שמלטפת כמו שיר ילדים - ורגע אחר כך פוצעת - הוא הצליח לעורר הזדהות בקרב דורות רבים של מאזינים. בנובמבר 2013, חנוך שר אותו בעצרת הפרידה מאיינשטיין בכיכר רבין. כמעט 40 שנה אחרי שנתן לו את השיר במתנה, הוא שר אותו בחזרה אליו בפעם האחרונה.
"אצלי הכל בסדר" - ג'וזי כץ (1974)
אחרי ההצלחה של החלונות הגבוהים בסוף שנות ה-60, "אצלי הכל בסדר" עבר כמה גלגולים - ואפילו תוכנן להשתלב באלבום של כיף התקווה הטובה שמעולם לא הושלם, עד שיצא לבסוף בשנת 1974 - ועל תקליטון ב-1981. במבט ראשון אפשר לחשוב שמילותיו פשוטות, כשהן מספרות על יום בחייה של הזמרת הצעירה, בתקופה שבה עוד חיפשה את מקומה אחרי שעלתה לישראל מפיטסבורג. אבל המסמך הווידויי, שכתבו יענק'לה רוטבליט ומאיר אריאל ומבוסס על מכתב שכתבה כץ לאימה, קיבל תנופה אדירה בזכות הלחן המוצלח שטווה חנוך יחד עם שמוליק קראוס. אותה המנגינה טענה את השיר בהילה חלומית-אופטימית והפכה לאחת האהובות לביצוע על ידי דורות של זמרות, כשאחרי כץ השיר זכה לגרסאות כיסוי רבות, בהן של חוה אלברשטיין, מיקה קרני ועוד.
"סוף עונת התפוזים" - תמוז (1976)
בשנים שאחרי מלחמת יום כיפור, במהלך הופעות מול חיילים בסיני, למתי כספי היה רעיון - להקים הרכב-על בסגנון האמריקני של קרוסבי סטילס נאש ויאנג. למרות (ואולי בגלל) שהקליטה אלבום אחד בלבד בימיה הקצרים, זכתה הלהקה למעמד מיתי, ועל יריית הפתיחה שהתחילה הכול סיפרו חבריה בריאיון חגיגי ועכשווי ב"7 לילות". מאיר אריאל כתב את המילים של "סוף עונת התפוזים", וחנוך הלחין יחד עם אריאל זילבר, אבל מי שמזג מעל כל אלה את הרוטב הסודי שטען את השיר ברוח הרוקנ'רול הרצויה זה לואי להב. תרומתו של חנוך התרחבה גם לליין הגיטרה הפותח בנגינתו, מתנה לכל להקה שרוצה שיזכרו אותה מהצליל הראשון - ולעד.
"שירי חג ומועד ונופל" - מאיר אריאל (1978)
צמד החברים הוותיקים חברו שוב לעבודה משותפת ביצירת אלבום הבכורה של מאיר אריאל, שהיה באותו הזמן כבר בסוף העשור הרביעי לחייו, "היכן שמוזיקאים חושבים לפרוש", כפי שסיפר המנוח בריאיון בגלי צה"ל עם צאתו. אבל דווקא עמדתו הבוגרת היא מה שאפשרה את נקודת המבט הפואטית והמפוכחת על החברה הישראלית, כמו ב"שיר כאב" הפותח, או ב"טרמינל לומילנט" שהדביק קצב בלתי-נשכח למה שאריאל מתאר כשיגעון. חנוך, מצידו, העניק לאריאל את מתנת ההפקה המוזיקלית, ויחד הם יצרו אלבום פורץ דרך שמוסיף להתנגן ולעורר מחשבה גם חמישה עשורים אחרי שהוקלט.
"שיר ללא שם" - יהודית רביץ (1980)
גבוה-גבוה בפסגת המתנות ששלום חנוך העניק לשותפיו היצירתיים לאורך הקריירה, ממוקם "שיר ללא שם", מהשירים הנוגעים ביותר שיצאו כאן. את הלחן חנוך יצר עוד במהלך העבודה על "שירי חג ומועד ונופל", ובאותה התקופה ביקש מאריאל שיכתוב את המילים. אריאל מצידו כתב פרשנות ששלום תיאר כ"כבדה" בריאיון שקיים ב-ynet ב-2012. לדבריו, זו הייתה "בלדה יפהפייה על שלושה בעלי מקצוע ונערה". אך לבסוף חנוך כתב בעצמו את המילים שנחרתו בליבם של אינספור מאזינים. כבר אז הוא ידע שהשיר מיועד ליהודית רביץ.
מאז צאתו באלבומה של רביץ "גלוי ונעלם", השיר זכה לגרסאות כיסוי מרובות מצד גדולי המוזיקאים בארץ, בהם אלון אולארצ'יק, אביתר בנאי, חוה אלברשטיין וגידי גוב, והופיע בפסקולים שונים. השיר אף ליווה את המאבק לשחרור החטוף אלון אהל - כיוון שהיה השיר האחרון שניגן לפני חטיפתו ב-7 באוקטובר. אותו המאבק הושלם בביצוע נוסף ומרטיט לב של אהל, כששוחרר לבסוף.
אלבום הבכורה של דפנה ארמוני (1986)
ב-1986 שלום חנוך העניק לזוגתו דאז דפנה ארמוני זר פרחים מוזיקלי - שמונה מתוך עשרה שירים מאלבום הבכורה שלה, שנשא את שמה. חנוך כתב, הלחין, הפיק ועיבד (יחד עם משה לוי), בין היתר, את הלהיטים "אוהבת אותך עוזבת אותך" העוצמתי, "אלה" ו"היא תיקח אותך" ומיקם את ארמוני - שנחשבה אז לאחת השחקניות העסוקות בתיאטרון ובקולנוע - כרוקרית המבטיחה של התקופה. על אף שקריירת המוזיקה שלה לא האריכה ימים, שיתוף הפעולה בין השניים זכה להצלחה אדירה כשהאלבום הגיע למעמד פלטינה והציב בפני דורות של זוגות מוזיקאים סטנדרטים לא הגיוניים לעמוד בהם.
"זרעי קיץ" - מאיר אריאל (1993)
באלבומו הרביעי של מאיר אריאל חנוך שב לשתף פעולה עם חברו הוותיק, כשחזר לכיסא המפיק אך גם כתב והלחין יחד איתו את שיר הנושא ואת "סתם אחד". בשנים שחלפו מאז שיצא, שיר הנושא מתוך "זרעי קיץ" הפך לאחד האהובים והמושמעים ביותר מתוכו - זאת הודות למילים שמיטיבות לתאר פרץ זיכרון שמשתחרר עם תחילת העונה, ובעיקר בזכות המנגינה שהצמיד לו חנוך, שהעניקה לו איכות נוסטלגית ומנחמת של רגע חמים שהכול בו עוד אפשרי.
"מוסקט" (1999)
זה לקח 30 שנה מאז "שבלול" ו"פלסטלינה", שנחתו על המאזינים באותה השנה, אבל רק ב-1999 איינשטיין וחנוך יצרו שוב אלבום משותף. כמו תמיד אצל השניים, היה זה איינשטיין שתפס את המיקרופון בכל השירים, בעוד חנוך תפס את עמדת המלחין ותרם את קולו בצמד. מה שכן בולט לאורך "מוסקט" הוא איכות העבודה המשותפת והיהלומים שהיא יודעת להפיק. "מוסקט" הביא לעולם עוד כמה מהשירים המוצלחים ביותר ברפרטואר המשותף של איינשטיין וחנוך, עם "ללא מוצא" ו"גיטרה וכינור".
