ערב יום ההולדת שלה התחיל כמו הפקה גרנדיוזית: בוזוקי ברקע, שף שהוזמן במיוחד לבית יוקרתי של חברה בתל אביב, ו-40 חברים שנדחסו לחפלה שארגנה טל טיטו, שנכנסה השבוע לבית "האח הגדול". מבחינתה, "הפקות יום הולדת זה החיים שלי". רק שאז, בתוך הריקודים והאלכוהול, מישהו דרך לה על הרגל. בתוך דקות כף הרגל התנפחה. "לקח קצת זמן, אבל בסוף הבנתי ששברתי אותה", היא אומרת בחיוך. השבר, אגב, לא עצר אותה מהחגיגות - וגם לא מנע ממנה לעלות על טיסה לדנמרק מיד אחר כך כדי לבקר חברה.
אני מבין שאת בן אדם של חברים וחגיגות.
"ברור! בכל שנה אני עושה אירוע גדול ביום ההולדת שלי. זו ה-הפקה. אני עושה דברים מופרעים".
כמו מה?
"אנשים עושים בריתות ובר-מצוות בשיפודי ציפורה? אני חוגגת שם יום הולדת! סגרתי את המסעדה לחברים שלי. סגרתי שני שולחנות אבירים והבאתי 50 חברים".
תעודת הזהות של טל טיטו מתוך "האח הגדול"
(באדיבות רשת)
כל אחד משלם על עצמו?
"כן, ואני מוסיפה. אני אוהבת לפנק את החברים שלי. לא בא לי שישלמו יותר מדי. אני תמיד כזה מוסיפה סכום נאה, נגיד שבע-שמונה אלף שקל על כל יום הולדת. מה, אני בן אדם עובד, בא לי. זאת החגיגה שלי, לא בא לי עכשיו לשנורר חברים".
טיטו בת 25, מנהלת במסעדה יפנית בתל אביב. "זה כסף טוב שתדע", היא קובעת ומסבירה שבגלל זה היא מרשה לעצמה להתפזר בימי הולדת. "כן, מלצר טוב יכול להגיע ל-12-13 אלף שקל נטו. נגיד שיש כאלה שמרוויחים גם 10, ואני המנהלת של המלצרים ועושה משכורת יפה. עד לפני ארבעה חודשים גרתי בבית, אז על מה כבר היה לי להוציא?".
מה עם חסכונות? לדאוג לעתיד?
"כשאהיה בעתיד אשקיע בו. עכשיו אני חיה את היומיום שלי. אני אוהבת אוכל טוב, לצאת עם חברים. אני אוהבת לעבוד. אני עובדת מבוקר עד ערב, זה הכיף שלי. אז אני כן אסתכל על העתיד כשאצטרך, אבל כדי שיהיה עתיד - אני צריכה להתעסק בהווה. אני מתקדמת, עובדת, מכירה אנשים, נהנית. עד עכשיו הוצאתי המון כסף על הנאות".
מה זה המון?
"הרבה, הרבה. לדעתי חצי מיליון שקל".
בזבוזים כאילו, שטויות?
"אוכל זה שטויות? אני אוהבת אוכל טוב. זה שטויות בעיניך?".
הריאיון עם טיטו נערך בחדר בבית המלון שסמוך לבית "האח הגדול" שבנווה אילן, בין אזעקה לאזעקה. "איראן?" היא אומרת, "המדינה הזאת עברה כמה דברים. אנחנו ממשיכים לעשות מה שאפשר, שומרים על ההנחיות, אז הכול סבבה".
דואגת למשפחה שמשאירה מאחור?
"אמא שלי ואחיות שלי נשים בוגרות והן יסתדרו. אני סומכת עליהן".
הסיפור שלה עם אמה מביא אותה בכל פעם מחדש לידי דמעות בעיניים. היא התייתמה מאביה כשהייתה בת שנתיים, ונותרה יחד עם אחותה התאומה, ואחותה הקטנה, בת שנה בלבד, לבד עם אמה - עולה חדשה מדרום אפריקה שבקושי ידעה עברית. "היה לאמא שלי מבטא כבד כזה ונורא הובכתי מזה בתור ילדה. לפני שנכנסתי ל'האח הגדול' דיברנו על מערכת היחסים שלנו, ואמרתי לה שהיא תבין כמה אני ממש ממש מעריכה אותה, כי קשה לי להגיד לה את זה בפנים".
למה?
"לא יודעת, זה מביך אותי. אבל כשאני מדברת עליה אני כאילו... וואו, אני מאוד אוהבת אותה. אני מעריצה אותה. היא אישה מטורפת. בתור ילדה זה היה לי מאוד קשוח. הייתי רואה ברחוב אמא, אבא, שלושה ילדים וכלב, ואני עם שתי אחיות שלי בבית, ולא היה לי את זה. הרבה מאוד שנים לא הבנתי את אמא שלי. לא הבנתי כמה שהיא גיבורה ומה היא עברה והשקיעה כדי שלנו יהיה טוב. היא לא רצתה שנבין מה קורה באמת, שלא נדע את הקשיים שלה, אז במשך הרבה שנים כעסתי עליה".
מאיזו סיבה?
"אמא שלי רשמה אותנו לבית ספר בצהלה, למרות שלא גרנו בשכונה הזאת בכלל. גרנו בנווה שרת, שזה ממש קרוב, אבל יש פערים סוציו-אקונומיים אדירים בין שתי השכונות. כל הזמן הרגשתי ענייה בצהלה. הייתה בטוחה כל השנים שאם הייתי גדלה בנווה שרת אז לא הייתי מרגישה ככה. אבל היום אני מבינה שיש מצב שהייתי נופלת לחינוך פחות טוב ולדברים כאלה ואחרים".
לדבריה, הכביש הזה שהפריד בין השכונה שבה התגוררה לבין השכונה שבה גדלה בפועל - הפריד למעשה בין עושר לעוני. בין "ארמונות" ל"בתים". "בפעם הראשונה שהייתי בבית של חברה מצהלה, חזרתי הביתה ואמרתי לאמא 'הייתי בארמון'. באמת חשבתי שאני בארמון, זה היה בית מטורף עם בריכה. ואני חלקתי חדר עם שתי האחיות שלי. זה דיסוננס מטורף".
הייתי שונה. בסוף צהלה זו שכונה מאוד מאוד מאוד עשירה שאני בכלל לא גרה בה. אני הייתי המזרחית השחומה היחידה שאין לה כסף בתוך שכונה של עשירים. טריפולטאית מצד אבא שלי, אסלית. אז הכול בא ביחד
איך זה בא לידי ביטוי בילדות שלך?
"יש לי 12 חברות מבית הספר - כולן עשירות. עשירות מאוד. כל אחת הייתה מביאה איתה משהו לשולחן: הייתה ילדה שיש לה בריכה, ג'קוזי, סבא עם יאכטה, ואני הבאתי לשולחן את זה שאני מצחיקה. היה לי מה להציע לא בקטע חומרי. נגיד כשהיו צריכים מישהי שתשבור את הקרח עם הבנים, מישהי שתצחיק - זאת אני. וככה בעצם התחברתי".
הרגשת את השוני הזה?
"בטח. בחבורת הבנות שלנו כולן סוג של בלונדיניות עם עיניים כחולות, ואני השחומה. זה היה שילוב של המזרחית, השחומה, הענייה-לכאורה היחידה. המראה שלי היה מאוד לא קונבנציונלי. אני חושבת שגם בתור ילדה, האנשים לא היו אומרים לי 'וואי, איזו יפה'. היו אומרים לי 'וואי, יש לך מראה מיוחד', או 'וואי, את נראית שונה'. לגדול בתודעה שאת נראית 'מיוחדת' ו'שונה' - זה לא כיף לילדה. את מרגישה חייזרית. הרגשתי שהעולם לא רואה אותי וזה היה מתסכל ממש. אבל זה לא גרם לי להרגיש מכוערת, תמיד הרגשתי שאני יפה".
5 צפייה בגלריה
"הרגשתי שהעולם לא רואה אותי וזה היה מתסכל ממש". טל טיטו, "האח הגדול"
(צילום: רן יחזקאל)
אחד הרגעים שזכורים לטיטו בכל הקשור לפערים הכלכליים היה ברגע של קניית כרטיס טיסה ליוון. "לסבא של אחת החברות שלי יש יאכטה ביוון", היא נזכרת, "בכיתה י', דודה שלי מימנה לי את הכרטיס. אבל בכיתה י"א רצינו לעשות שוב את הנסיעה, ואמא שלי אמרה שכבד עליה ואין לה כסף. באותה התקופה לא עבדתי והתבאסתי מזה שאני לא יכולה לטוס. מאוד הובכתי מזה שכאילו, 'אין לנו כסף'. זה מאוד ישב עליי, כי מה זה אומר עליי? אימא שלי סיפרה את זה לאחת האימהות, והסתבר לי שכל אחת שמה כסף והן קנו לי כרטיס טיסה, כל הבנות. שמצד אחד זה היה הכי חמוד בעולם, אבל מצד שני זה כאב לי בתור ילדה, לדעת שאני זאת שאין לה את הכסף".
אין שמחה בלי עצב, אין אושר בלי כעס. בא לי להתחיל לנרמל את השיח הזה. עוד לא ראיתי בטלוויזיה דמות שמזכירה לי את עצמי
איך זה הרגיש לך?
"תקשיב, הייתי שונה. בסוף צהלה זו שכונה מאוד מאוד מאוד עשירה שאני בכלל לא גרה בה. אני הייתי המזרחית השחומה היחידה שאין לה כסף בתוך שכונה של עשירים. טריפולטאית מצד אבא שלי, אסלית. אז הכול בא ביחד. אף פעם לא הרגשתי בריונות, אבל כן כל הזמן הרגשתי צורך לתחזק את המעמד שלי, זה היה קשוח. התביישתי במפרום, התביישתי בחריימה".
את מדברת על לפני 10-8 שנים?
"כן. מאוד מאוד התביישתי. ממש. אבל לימים החלה ההתפכחות שלי מהדבר הזה. פתאום זה נהיה טרנד להיות מזרחי, פתאום כולם שומעים מוזיקה מזרחית, פתאום כולם רוצים לחגוג מימונה. אני מעלה לרשתות קוסקוס ומפרום ופתאום אנשים מגיבים, 'וואי, איזה טעים, איך בא לי קוסקוס'. אותם הדברים שהתביישתי בהם בתור ילדה הפכו למבוקשים. רק אז אמרתי 'בואנה, איזה כיף זה להיות מזרחית'.
"אמא אמרה שבא לה 100 אלף שקל. אמרתי לה, 'ב-2026 תקבלי אותם ממני'"
עוד מגיל צעיר טיטו החליטה לקחת אחריות על חייה ותפסה את המושכות בידיים, כשכבר בגיל 13 היא החלה לעבוד. בהתחלה היא הייתה מלצרית בחוף הים, אחר כך במאפייה, ובבית הקפה השכונתי, ולאט לאט הבינה שרק היא יכולה לקנות לעצמה את הדברים שהיא באמת רוצה. לא כי היא איזה סיפור עצוב, "למרות שיש לי אבני דרך עצובות", היא מוסיפה.
חוץ מהמוות של אבא?
"כן, בגלל שאמא שלי עבדה מאוד קשה אז המשפחה של אבא מאוד עזרה לה. דודה שלי, אתי, הייתה ממש כמו אמא שנייה בשבילי, והיא נפטרה כשהייתי בת 18. יש לי בחיים עצב, אבל זה לא רק מה שמאפיין אותי. חלק ממני זה גם להגיד, 'היי, הכול טוב'! זה לא שאני עובדת מגיל 13 כי היינו רעבות לפת לחם וכי החזקתי את המשפחה שלי בידיים. ממש לא! אני עובדת כי אני אוהבת לאכול בחוץ, ובגדים, ומוזיקה, ולטוס לחו"ל - וצריך כסף בשביל זה. חשוב לי שלא יגידו 'משתתף בצערך על אבא שלך' - כי לא הכרתי אותו. וזה בסדר. אני מדברת איתו ועם דודה שלי כשאני צריכה, והם תמיד עונים לי למשאלות שלי. נשבעת".
5 צפייה בגלריה
" אני מדברת איתו ועם דודה שלי כשאני צריכה, והם תמיד עונים". טל טיטו
(צילום: רן יחזקאל)
טיטו החלה ללמוד פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה, אבל פרשה במהלך הלימודים. "הרגשתי שזה היה קצת מוקדם מדי ללמוד, או אולי מאוחר מדי, אבל הרגשתי שאני צריכה רגע עוד להתעסק בעצמי".
מהשיחה איתך עלתה תחושה שאת מישהי שמציבה יעדים ומגשימה - לא בדיוק מסתדר עם הפרישה מהלימודים.
"אני מסמנת מטרות והן מתגשמות. לפני שנכנסתי ל'האח הגדול' דיברתי על זה עם חברה שלי והיא אמרה לי, 'טיטו, את הכי לארג'ית', וממש בכיתי. אמרתי לה שזה מטורף מבחינתי להיות במקום הזה - שגדלתי בתחושה שאין לי, ופתאום היום כשאני בן אדם בוגר אז לא רק שיש לי - גם תופסים אותי בתור זאת שנותנת. זה מצמרר, זה מרגש".
איזו מטרה סימנת לעצמך עם הכניסה ל"האח הגדול"?
"להגשים את עצמי. באתי לדבר על כאב - אפשר לכאוב ואפשר לדבר על זה. אפשר גם לשמוח ולדבר על זה. זה שיש לי כאב לא אומר שאני לא יכולה לשמוח. אין שמחה בלי עצב, אין אושר בלי כעס. בא לי להתחיל לנרמל את השיח הזה. עוד לא ראיתי בטלוויזיה דמות שמזכירה לי את עצמי. שאמרתי, 'וואו, אני מזדהה איתה'. גם לדעת לבקש עזרה זה משהו שלא ידעתי לעשות פעם, והיום אני עושה אותו".
את יכולה לזכות?
"אני זוכה", היא עונה בביטחון, "אני יודעת שאנצח. אני גם יודעת שאתן לאמא שלי 100 אלף שקל. לפני שהיא בכלל ידעה שאני הולכת ל'האח הגדול', היא אמרה לי שבא לה לקבל 100 אלף שקל, לא משנה מאיפה. אמרתי לה, 'אמא, ב-2026 את תקבלי ממני 100 אלף שקל'".
ומה עם זוגיות? את פתוחה לאהבה בבית?
"כן. האמת שבחוץ היה לי אישיו עם דייטים, אבל פתרתי אותו. חברה אמרה לי שדייטים זה כמו שריר שצריך לעבוד עליו, וברגע שהוא חם אז כבר זוכרים. הייתי אחרי זוגיות מאוד אינטנסיבית של שנתיים ולקחתי מאוד קשה את הפרידה, ממש התנזרתי מגברים במשך שנה. לא היה לי בחיים שום דבר שקשור לרומנטיקה. לא הייתי מסוגלת. יש אנשים שמזייפים עד שהדברים קורים - אני ההיפך. אם אני עצובה אז אני עצובה. הכול אצלי בחוץ. רק אחרי שנתיים וחצי, אפילו שלוש, הצלחתי להיכנס למערכת יחסים של ארבעה חודשים, והיום הבחור הזה הוא מהחברים הכי טובים שלי".
האקס שלך הוא החבר הכי טוב שלך?
"אחד מהם. הוא הנשמה שלי. ומה אם יהיה לי חבר חדש? זאת שאלת מיליון הזלוטי, אבל הוא יצטרך להבין שאם הייתי רוצה להיות איתו אז הייתי איתו, ואנחנו לא ביחד, אז זה כל הסיפור. הוא יצטרך לסמוך עליי".
