שלוש השנים שעברו מאז אירועי 7 באוקטובר, הציבו את הסטנדאפיסט האמריקאי מייקל רפפורט מול הדילמה שמעסיקה קומיקאים ישראלים, ובכן, מאז ומעולם: האם יש חוסר רגישות בניסיון להצחיק אנשים אבלים, שכולים, ששרויים בחרדה בעקבות מלחמה בלתי פוסקת? רפפורט, יהודי ניו-יורקי, הגיע לישראל בפעם הראשונה בעקבות 7 באוקטובר ומאז הפך לאחד הסנגורים הקולניים והנחרצים ביותר של ישראל בעולם. אין לו שום בעיה להציב מראה נוקבת מול השתיקה של קולגות מהוליווד, אבל לספר פאנצ'ים לאנשים שהרגע יצאו מהתופת זה כנראה מנגנון אחר.
אלא שהישראלים לא חיכו שרפפורט ימצא תשובה לשאלה "האם כבר מותר לצחוק", וחיבקו אותו כאילו היה בנם האובד והתעקשו שיגיע להופיע. "דיברתי על זה עם כל החברים שלי בישראל", הוא אומר בריאיון ל-ynet, "וכולם אמרו לי, 'אתה חייב לבוא. אנחנו אוהבים לצחוק. אנחנו חייבים לצחוק'. אז אני מאמין שזה הכרחי. כמו שאת יודעת וכמו שאני יודע, ישראלים הם בני אדם אבל הם גם מאוד עמידים, והם אוהבים לחיות, הם אוהבים הומור ואני לא חושב שיש משהו שמבטא את היכולת שלנו להאיר את האור שלנו יותר מצחוק".
הפעם הבאה שרפפורט יתמודד עם הדיסוננס הנפשי בשילוב בין קומדיה לטרגדיה תהיה בסוכות הקרוב, במסגרת סיבוב ההופעות המסורתי Comedy for Koby (שבו יופיע בין התאריכים 29.9-1.10 בירושלים, תל אביב והרצליה), שיזמה קרן קובי מנדל לציון 25 שנים להקמתה. הקרן נוסדה לזכרו של מנדל, שנרצח בפיגוע טרור אכזרי בשנת 2001 כשהיה בן 14. "מבחינתי זאת ממש ברכה ומצווה בכלל להיות מסוגל להופיע מול אנשים בישראל", מסביר רפפורט, כשהוא מצטרף בטבעיות לקומיקאים אחרים שהופיעו ב"קומדי פור קובי" בעבר, בהם אפשר למצוא את בריאן ריגן, ג'יי לנו, ג'פרי רוס וג'ודי גולד.
אתה מנסח את הבדיחות שלך אחרת, בהתחשב בקהל, או שאתה נותן את המופע הרגיל?
"אני פשוט עושה את הדבר הרגיל שלי. הדבר היחיד שמשתנה זה קצת ענייני שפה, אבל האנשים שבאים לראות אותי - מבינים אותי. ואם הם לא מבינים כל מילה, הם מבינים למה אני מתכוון. היום קומדיה היא שפה בינלאומית בגלל פלטפורמות הסטרימינג והרשתות החברתיות, לא רק בישראל".
מייקל רפפורט סטנד-אפ
אתה גם מקבל אנרגיה רגשית מההופעות האלה?
"לדעתי אני מקבל יותר מכולם. אני כנראה מפיק מזה יותר מכל מי שבא לראות אותי. זה ממלא לי את המצברים ואני חושב שהלוואי שיותר קומיקאים היו מגיעים להופיע בישראל".
"יש בי נשמה ישראלית"
שלוש שנים עברו מאז הפך רפפורט למכונת הסברה של איש אחד. הפודקאסטים, הרשתות החברתיות ומופעי הסטנד-אפ שלו הפכו לפלטפורמות שבאמצעותן הוא ניהל מאבק בלתי מתפשר לשחרור החטופים ומביע תמיכה חד-משמעית בישראל. על הצוואר הוא עונד מגן דוד ענק (שמבהיר לכל מי שרואה אותו שיהודים לא מתכוונים להתחבא או להוריד את הראש), הוא קיבל על עצמו הנחת תפילין יומיומית, מגדיר את עצמו כ"150 אחוז ציוני" ואפילו שוקל להתמודד על ראשות העיר ניו יורק בשנת 2029, במטרה להחליף את ממדאני ולהגן על הקהילה היהודית. אם מוסיפים לזה את הטמפרמנט החם שלו, הקולניות והאופן שבו הוא מקפיד לומר דברים כהווייתם, לא יהיה מופרך להניח שעמוק בפנים רפפורט הוא בעצם ישראלי.
"לקח לי קצת זמן להתרגל להיעדר הסמול טוק". מייקל רפפורט
(צילום: GettyImages)
"אני חושב שבהחלט יש בי נשמה ישראלית", הוא צוחק, "אני בהחלט מקבל השראה מהישראלים. אני אוהב את הישירות. בהתחלה לקח לי קצת זמן להתרגל לזה, להיעדר הסמול-טוק. כי אפילו באמריקה זה קצת שונה. אבל עכשיו אני מבין את זה וכבר לא נרתע מזה. אני מבין את הדחפנות, אני אפילו מתחבר אליה. אם אתה לא רגיל לזה, זה בהחלט יכול להפתיע אותך או להוציא אותך מאיזון. אבל ברגע שאתה מבין מאיפה זה מגיע, ושזה לא נובע מזדון אלא מכוונה טובה, זה פשוט עניין תרבותי, אז הכול בסדר. אני אוהב את זה, אני חושב שזה מצחיק".
יש דברים שאתה מרשה לעצמך להגיד על ישראל מול קהל ישראלי, אבל לעולם לא תגיד מול קהל אמריקאי?
"טוב, ברור שאני יכול לצחוק על הקהל הישראלי יותר ממה שאני יכול לצחוק על ישראל מול קהל אמריקאי. מול קהל ישראלי אתה יכול לדבר על כמה ישראל משוגעת. את יודעת, ישראל היא מקום מטורף, פשוט מטורף. ואני חושב שאני מבין למה היא כל כך מוטרפת, ואני מוצא שלישראלים יש הומור עצמי מאוד מפותח, שזה משהו שמזכיר לי ניו-יורקרים. אתה יכול לדבר מלוכלך, לצחוק אחד על השני. הם מבינים את זה. זה הולך להיות הביקור העשירי שלי בישראל. ביליתי בה לא מעט זמן, יש לי הרבה חברים ישראלים והם מבינים למה אני מתכוון כשאני מקניט אותם, זה בא מאהבה".
"מול קהל ישראלי אתה יכול לדבר על כמה ישראל משוגעת". מייקל רפפורט
(צילום: Matthew Eisman/Getty Images)
הרומן של רפפורט עם ישראל התחיל דווקא בנקודת השפל הגדולה ביותר שלה, אחרי 7 באוקטובר. דייט ראשון עם מדינה שבורה. הוא נחת בארץ בשעת בוקר מוקדמת היישר אל כיכר החטופים, המשיך לצילומי מערכון ל"ארץ נהדרת" ומשם עבר לסיור בישובי העוטף הפצועים. בביקורים הבאים שלו נפגש עם משפחות חטופים, שבדיעבד סיפר שהזכירו לו את המשפחה שלו עצמו. באזעקה הוא נכנס למקלט עם ירדן ביבס ונדהם מחוש ההומור השחור שלו, התחבק ברחוב עם אנשים שבכו איתו וכמובן עלה על במות סטנד-אפ בתל אביב ובירושלים, וקיבל עוד הוכחה ליכולת של הומור לפרוק כאב.
"הגעתי בתקופה הכי קשה, והמשכתי לבוא", הוא מדגיש, "הרגשתי ממש צורך להיות בישראל. את מעט הזמן שביליתי בארץ במחצית הראשונה של החיים שלי, אני מרגיש שאני הולך להשלים במחצית השנייה. יש לי כל כך הרבה מה לחקור ולגלות על המדינה. יש דברים שלא עשיתי בזמן המלחמה כי לא הרגשתי שזה מתאים לעשות אותם אז, דברים תיירותיים למשל. אבל הביקורים שלי היו כל כך משני חיים, כל כך משמעותיים, ואני פשוט מרגיש מבורך שזכיתי להגיע כל כך הרבה פעמים ולראות את מה שראיתי - את הטוב, את הרע ואת הנורא".
איך ישראלים מתייחסים אליך ברחוב?
"מאוד חמים, מאוד אוהבים, מאוד מצחיקים. אני מרגיש כאילו אני בבית, מאוד נוח לי בישראל".
עוד מעט יהיו בחירות בישראל. כיהודי של כבוד, היית רוצה להצביע בהן?
"אני לא מכיר מספיק את הפוליטיקה הישראלית כדי באמת להבין אותה לעומק, אם להיות כן. אני פשוט רוצה מה שהכי טוב לאנשים".
"העולם דורש הסברים רק מישראל. זה מגוחך"
חלק מרכזי בתמיכה של רפפורט הוא הנכונות הקמיקזית שלו לחטוף אש, ועמוד השדרה החזק שהוא זוקף מול אנטישמיות והשמצות של ישראל בקהילה הבינלאומית. העובדה שהוא מגיע לכאן שוב ושוב אינה מובנת מאליה במציאות שבה תומכי ישראל משלמים לא פעם מחיר אישי ומקצועי לא מבוטל. חלק לא-קטן מהם מעדיפים להוריד פרופיל מפחד ללינץ' ברשתות או קינסול, ופנקסי ניהול החשבונות הקפדניים שמנהלים אזרחים ישראלים, בהם מקוטלג כל מי ששתק, מי שזיגזג, מי שהוריד את הראש ומי שהעלה את הסטורי הנכון, רק מעידים כמה הזירה הזאת נפיצה.
הדוגמה הטרייה לביטול הגעה לארץ, שעורר את פחד הנטישה הישראלי היא זו של ג'ון מלקוביץ'. השחקן הבריטי אמור היה להגיע לתל אביב עם המופע הסאטירי שלו, The Music Critic ("מבקר המוזיקה"), אבל הודיע שהמופע לא יצא לפועל. הביטול לא נבע מחרם פוליטי אלא דווקא מעניין טכני - משרד יחסי הציבור הישראלי הפיץ הודעה לתקשורת עם "ציטוט שגוי" של מלקוביץ', שבו הוא מצהיר שהוא "נרגש לחזור לארץ" וחש "קרבה וסולידריות עמוקה" עם העם בציון. מלקוביץ' היה פחות גמיש והבהיר שמבחינתו מדובר בחציית קו אדום. כדי לחסוך לעצמו את העליהום הבינלאומי הוא הבהיר שעצם הגעתו כאמן להופיע במדינה לא מהווה תמיכה או הסכמה במדיניות הממשלה שלה, ואי אפשר לפרש אותה כהזדהות פוליטית. המפיקים התנצלו אבל ההופעה לא חזרה.
"אני מאמין שאפשר היה לתקן את זה בלי לפרוש לחלוטין מהאירוע". ג'ון מלקוביץ'
(צילום: Chris Pizzello/Invision/AP)
רפפורט אומנם הספיק לשכלל את הביקורת שלו על אמנים שמחרימים את ישראל מסיבות פוליטיות אבל כשהוא מתבקש להביע את דעתו על סיפור מלקוביץ', הוא נותר זהיר. "אני לא מכיר מספיק את המקרה הזה", הוא מסייג, "לפעמים יהודים וישראלים צריכים להיזהר ולכבד יותר. ג'ון מלקוביץ' רשאי לעשות את הדברים בדרך שלו, יש פרוטוקול מסוים להתנהלויות כאלו. מצד שני, אני לא חושב שזה היה צריך להגיע לכדי ביטול, אני מאמין שאפשר היה לתקן את זה בלי לפרוש לחלוטין מהאירוע. הייתי שמח שהוא ישקול מחדש ויגיע, ואם לא - אני מאמין שאפשר פשוט להביא לשם מישהו אחר, מוצלח לא פחות, שימלא את המקום הזה".
ממה הוא פחד כל כך?
"אני חושב שנותנים הרבה יותר מדי קרדיט והרבה יותר מדי כוח לרשתות החברתיות ולטרנד הזה של ביטולים, ממה שמגיע להם. זה פשוט עצוב ומגוחך שהאמנות צריכה לבוא עם הסברים. המקום שממנו אני מגיע, ניו יורק, הוא לא מושלם. ארצות הברית לא מושלמת. ישראל לא מושלמת. אני לא בן אדם מושלם. אשתי לא מושלמת והילדים שלי לא מושלמים. אני לא אבא מושלם. שום אדם, שום מדינה, שום עיר ושום מקום אינם מושלמים ואני לא חושב שאתה צריך להסביר את זה בכל מקום שאתה מגיע אליו, אבל המקום היחיד שנדמה שהעולם דורש לגביו הסברים הוא ישראל. זה פשוט מגוחך".
"מגוחך ולא משכיל ויש לו היסטוריה של אנטישמיות". מקלמור
(צילום: Andy Kropa/Invision/AP)
לגבי שערוריית הראפר מקלמור, שהופיע כמופע החימום של הזמר הבריטי, אד שירן, וסיפק לקהל דקות ארוכות של תוכן פרו-פלסטיני, רפפורט כבר הרבה יותר נחרץ. מקלמור עלה עטוי כאפיה לבמה של אצטדיון MetLife, האשים את ישראל ברצח עם, צעק "פרי פלסטיין" וביצע שיר מחאה מלווה בסרטונים של פעילות ישראלית בעזה. בסערה שנוצרה בעקבות ההופעה עלה פוסט של ארגון StopAntisemitism, שקרא להחזר כספי הכרטיסים למעריצים ושותף על ידי הזמרת פינק. מקלמור הגן על דבריו בטענה שהוא "קורא לשוויון", אבל ביומיים האחרונים הודיעה ההפקה של אד שירן שבעקבות איומים של אולמות שבהם הוא אמור להופיע במסגרת הסיבוב, מקלמור נופה מהמופע.
בפוסט שהעלה בטוויטר שלו כינה רפפורט את מקלמור "ליצן חסר כישרון", ותהה איך אד שירן הסכים ש"כתם הפיפי הזה" יחמם אותו. "אני חושב שמקלמור לא מוכשר, שאין לו שום כישרון", הוא מוסיף בשיחה, "אני חושב שהוא מגוחך ולא משכיל ושיש לו היסטוריה של אנטישמיות". רפפורט מספק גם הצעת ייעול: "אם תשאלי אותי, אני חושב שהוא צריך לבוא לישראל ולהופיע פה. ואם הוא לא רוצה להופיע אז שיבוא לטייל, יכיר את ישראל. הוא צריך לנסוע לג'נין ולרמאללה, והוא צריך להיות גם בירושלים ובתל אביב. לנסוע לצפון ולדרום והוא בהחלט צריך להגיע גם לגדה המערבית ולראות הכול בעצמו".
אולי הוא כבר יכול להחליף את ג'ון מלקוביץ' באותה הזדמנות.
"אולי", הוא מציין ביובש, "אני יודע שיש כל כך הרבה מידע שגוי על ישראל, ואנטישמיות ואנטי-ציונות וכל החרא הזה, העם בישראל ראוי להרבה יותר טוב מזה".
"לא מרגיש צורך להתנצל או להסביר מה המשמעות של ישראל עבורי ומה המשמעות שלה עבור העולם". מייקל רפפורט
(צילום: Michael Loccisano/Getty Images)
ובנימה חגיגית זאת, איפה חגגת את ראש השנה?
"פה בניו יורק, עם המשפחה שלי. אני מאוד גאה להיות יהודי. מאוד. אני אפילו לא חושב פעמיים, ולא מרגיש צורך להתנצל או להסביר מה המשמעות של ישראל עבורי ומה המשמעות שלה עבור העולם. אני לא מתווכח עם אנשים על זה, ואין לי שום היסוס לגבי זה. אני פשוט מאוד שלם עם מי שאני, ומאוד שלם עם מה שאני יודע".
