תארו לעצמכם עולם תת-ימי שופע צבעים עם אלפי יצורים שמאכלסים את המים הצלולים. אלה הן שוניות האלמוגים שנחשבות למערכות האקולוגיות היפות והעשירות ביותר בים. השוניות הן בית גידול לאלפי מינים של אלמוגים ושל יצורים אחרים, מלהקות דגים עצומות וצבעוניות ועד שבלולים, צדפות, קיפודי ים תולעים וספוגים. מבחינת עושר מינים ביולוגי, הן מקבילות ליערות הגשם שביבשה.
כיום, הפלא הטבעי הזה נמצא בסכנה קיומית חמורה. למעשה, מכלל המערכות האקולוגיות הימיות, שוניות האלמוגים הן הנפגעות ביותר, ולכן מכונות "קנרית במכרה". כמו הציפור שהתריעה בפני כורים על סכנת הגז הרעיל במכרות, כך השוניות מזהירות אותנו מפני משבר האקלים.
צפו בפרק הרביעי של מיזם °מעלה וחצי על אלמוגים ומשבר האקלים:
עוני בחומרי הזנה
האלמוגים הם יצורים פרימיטיביים שמשתייכים למערכת הצורבים, שכוללת גם את המדוזות. ייחודם הוא ביכולתם לבנות שלד שעשוי גיר קשה מהמינרל ארגוניט. כלומר, האלמוגים עצמם הם בוני התשתית לכל המערכת האקולוגית הזאת. המבנים הענקיים של השוניות נוצרים על ידי מושבות צפופות של אלמוגים שבתהליך יצירת השלדים יוצרים את כל המארג האקולוגי העשיר הזה שתלוי בקיומם.
שוניות אלמוגים משגשגות במים רדודים באזורים טרופיים וסוב-טרופיים לאורך שולי יבשות או סביב איים. שוניות אלה הן "נאות מדבר" כי הן מצליחות להתקיים באוקיינוס עני בנוטריינטים (חומרי הזנה), בזכות שיתוף פעולה מדהים: אצות שיתופיות זעירות שחיות בתוך האלמוגים מבצעות פוטוסינתזה וכך מספקות להם סוכרים. נוסף על כך, האלמוגים לוכדים פלנקטון (יצורים הנישאים בזרם המים) באמצעות זרועות הציד שלהם. שילוב זה מאפשר לאלמוגים לשגשג בים שאינו עשיר בחומרי הזנה.
שוניות האלמוגים הן בין המערכות האקולוגיות הראשונות שהפגיעה מההתחממות הגלובלית ניכרת כל כך. האלמוגים רגישים מאוד לעליית טמפרטורת המים: כשהים מתחמם, האצות השיתופיות, מקור המזון העיקרי של האלמוג, נוטשות אותו. תהליך זה נקרא "הלבנה", ובמהלכו האלמוג מאבד את צבעו ואת יכולתו לתפקד. עלייה של 2–3 מעלות צלזיוס בלבד למשך שבעה ימים או יותר מספיקה כדי לגרום להלבנה נרחבת. אירועי הלבנה קשים מתרחשים מאז שנות ה-80 והולכים ומחמירים: מעל 50 אחוז מהאלמוגים בעולם כבר מתו. שונית המחסום הגדולה באוסטרליה, שאורכה 1,200 קילומטרים, איבדה יותר מחצי מהאלמוגים שלה.
חמוץ ולא מתוק
מעבר להתחממות קיים איום נוסף: החמצת האוקיינוסים. מדובר בתהליך שמתרחש גם הוא בעקבות עליית ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה, מה שמוביל גם לעלייה בריכוזו במים. פחמן דו-חמצני מגיב עם מי הים וגורם לעלייה בחומציות הים ופוגע באופן ישיר ביכולת האלמוגים לבנות את השלד הגירני שלהם. מחקרים מראים שבריכוז של 380 PPM (חלקים למיליון) של פחמן דו-חמצני, קצב בניית השלד יורד ב-60–80 אחוז מהיכולת המקורית. כיום הריכוז הוא כמעט 420 PPM וכשנגיע ל-450 PPM קצב הבנייה ירד ל-20–40 אחוז. אם ריכוז הפחמן הדו-חמצני יוכפל לעומת העידן הקדם-תעשייתי, האלמוגים יפסיקו לבנות שלד והשוניות יתמוססו.
אז מה ניתן לעשות אל מול אסון אקולוגי בסדר גודל כזה? בטווח הקצר: רוצו לראות שוניות אלמוגים כל עוד הן קיימות. בטווח הארוך: האפשרויות מוגבלות מאוד. יש הצעות לשימור אלמוגים במתקנים מבוקרים כמו במצפה התת-ימי באילת, או לנסות לשתול אותם באזורים קרים יותר. אומנם באזורים קרים הם יגדלו לאט יותר, אך זו עדיין אפשרות טובה יותר לקיומם מאשר גורלם באזורים החמים. קצב ההתחממות מהיר מדי והאלמוגים אינם מצליחים להסתגל.
האם שוניות שהולבנו יכולות להשתקם? לעיתים נדירות, אם ההלבנה התרחשה במים קרים יחסית, ייתכן שהאלמוגים יתאוששו, אך לרוב הם מתים. גם אם נצמצם דרמטית את פליטות הפחמן הדו-חמצני, הטמפרטורה בים תמשיך לעלות, מכיוון שהשינוי כבר תפס מומנטום. רק קירור מאסיבי של האטמוספרה עשוי לאפשר שיקום משמעותי.
גם האנושות נפגעת
מעבר לפגיעה בטבע, יש גם השפעה הרסנית על האנושות. מאות מיליוני בני אדם מתפרנסים מדיג ומתיירות סמוך לשוניות האלמוגים. כשהשונית נהרסת, הדגים נעלמים, וזה פוגע קשות באספקת המזון ובפרנסה של קהילות שלמות. נוסף על כך, באיים רבים באוקיינוס, כמו במלדיביים, השוניות משמשות כשוברי גלים בפני סערות. בלעדיהן, קהילות שלמות יאלצו לחפש מקלט.
בעבר היו תקוות שהאבולוציה תאפשר לאלמוגים להסתגל במהירות למצב החדש, אבל הן לא התממשו. נצפו מקרים נדירים של אלמוגים ששורדים בסביבות עשירות בפחמן דו-חמצני אך אלה הן מושבות קטנות ומדולדלות שאינן בונות שונית אמיתית. האלמוגים לא הספיקו להסתגל לשינויים הדרמטיים והמהירים. המסר ברור: שוניות האלמוגים הן אכן הקנרית של שינוי האקלים, והתמוססותן מזהירה אותנו מפני העתיד לבוא אם לא נפעל במהירות ובנחישות.
מיזם °מעלה וחצי - הטורים הקודמים:
מעלה וחצי: לא נבואה, כך בונים תחזיות על העתיד האקלימי
מעלה וחצי: השפעת משבר האקלים על חיי היום-יום בישראל
מעלה וחצי: פחות חורף, יותר מדבר
פרופ' יונתן ארז הוא פרופסור למדעי הים במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, שחוקר אלמוגים ושוניות, וחבר בפורום מדעני ומדעניות האקלים. הפורום הוקם במטרה ליצור חיבור אפקטיבי בין המחקר המדעי העוסק במשבר האקלים למקבלי ההחלטות והתקשורת.
הכתבה הוכנה על ידי פורום מדעני ומדעניות האקלים וסוכנות הידיעות זווית מבית האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
