כשחושבים על שינוי האקלים מייד עולות לנו לראש התחממות גלובלית, מכוניות מזהמות ואולי אפילו שרפות יער. מעטים מאיתנו חושבים על הים. ובכל זאת, האוקיינוס הוא שחקן מפתח במשבר האקלים בגלל הגודל שלו ובזכות התפקידים הקריטיים שהוא ממלא. במחקריי אני רגילה להתבונן בעולם דרך עיניים "ימיות". דווקא מתוך ההיכרות הזו, אני יודעת עד כמה הים נעלם מהשיח הציבורי על שינוי האקלים, וחבל, כי האוקיינוס הוא לא רק חלק מהתמונה – הוא הלוח שעליו מצוירת כל הסצנה.
צפו בפרק החמישי של מיזם °מעלה וחצי על האוקיינוסים ושינוי האקלים:
איך הים עוזר לנו?
הים מכסה כ-70 אחוז משטח כדור הארץ, ועומקו הממוצע כ-4 קילומטרים. במילים אחרות: הוא עצום. אף על פי שאנחנו יצורים יבשתיים, כדאי שנבין שהכוכב שלנו הוא, למעשה, עולם ימי. יש שני כוחות עיקריים שמניעים את שינוי האקלים בעולם: עלייה בריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה ועלייה בטמפרטורות. בשניהם לים יש תפקיד קריטי.
נתחיל בפחמן הדו-חמצני. האנושות שורפת דלק וזה משחרר לאוויר פחמן דו-חמצני. רק חלק מהפחמן הדו-חמצני מצטבר באטמוספרה, והאוקיינוס קולט כ-25 אחוז ממנו. זה טוב לבני האדם כי כך הפחמן הדו-חמצני שנקלט בים לא תורם להתחממות כדור הארץ.
איך הים קולט את הפחמן הדו-חמצני? זה קורה בכמה מנגנונים. אחד מהם הוא פשוט: פחמן דו-חמצני מתמוסס במים כמו סודה. במים המלוחים של האוקיינוס הפחמן עובר תגובות כימיות ונשמר בריכוז גבוה. מים קרים שנושאים את הפחמן שוקעים לעומק, וכך הים הופך למעין "מחסן" ענק של פחמן. לזה קוראים משאבת המסיסות.
מנגנון חשוב נוסף הוא המשאבה הביולוגית: אצות מבצעות פוטוסינתזה, בדיוק כמו עצים, ו"נושמות" את הפחמן הדו-חמצני מהמים. כשהן מתות הן שוקעות לקרקעית, והפחמן שבגופן מסולק מהמים. אותו דבר קורה בשלדים של יצורים ימיים כמו אלמוגים ופלנקטון, שחלק מהשלד שלהם מורכב מפחמן. כשאותם יצורים מתים, הם שוקעים לקרקעית הים עם הפחמן שבתוכם.
עד כאן הכול טוב, הים עוזר לנו ומסלק חלק מהפחמן הדו-חמצני מהאוויר. הבעיה היא שככל שהים קולט יותר פחמן דו-חמצני, כך הוא נעשה חומצי יותר. תהליך ההחמצה פוגע ביצורים ימיים רבים, בעיקר באלמוגים. נוסף על כך, ככל שהאוקיינוס מתחמם, הוא מסוגל לקלוט פחות פחמן דו-חמצני. כלומר, המנגנון שבו המים הקרים שבאוקיינוסים עוזרים לנו כיום לסלק פחמן דו-חמצני מהאוויר ייחלש ויגרום לפחמן הדו-חמצני להישאר באוויר ולחמם עוד יותר את כדור הארץ.
ומה עם החום?
למים יש יכולת אדירה לאגור חום, הרבה יותר מהאוויר או מהקרקע. היכולת המופלאה הזו גורמת לכך ש-94 אחוז מהחום העודף שנוצר מההתחממות הגלובלית נספג בים. זה דבר מדהים! כל ההתחממות הגלובלית של 50 השנים האחרונות הייתה יכולה להיות הרבה יותר חמורה אם הים לא היה סופג את כל החום העודף הזה.
אבל הים לא רק סופג, אלא גם מזרים את החום הזה. באמצעות מערכת זרמים עולמית, שמכונה "המסוע האוקייני", הוא מפזר את החום מהאזורים הטרופיים לעבר הקטבים. זרמים כמו זרם הגולף אחראים לכך שלונדון ,לדוגמה, חמה יותר בחורף מבוסטון, אף על פי שהיא צפונית ממנה.
עם זאת, גם במקרה הזה, שינוי האקלים משנה את כללי המשחק. המסוע האוקייני תלוי בשקיעת מים קרים ומלוחים שנוצרים בקטבים. ההתחממות מאיטה את התהליך כך שהמים קרים פחות ומלוחים פחות, וכתוצאה מזה שקיעתם נחלשת. כשהמסוע נחלש כך ויסות האקלים נפגע.
האוקיינוס עשה ועושה עבורנו עבודה אדירה: הוא סופג פחמן, בולם את ההתחממות ומווסת את מזג האוויר, אבל הוא מתחיל ל"התעייף". תהליכים ששמרו עלינו מאות ואלפי שנים נחלשים. אם אנחנו לא ננקוט פעולה, נישאר בלי הקו הראשון של ההגנה האקלימית שלנו.
פרופ' יעלה שקד היא חוקרת במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים ובמכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת וחברה בפורום מדעני ומדעניות האקלים. הפורום הוקם במטרה ליצור חיבור אפקטיבי בין המחקר המדעי העוסק במשבר האקלים למקבלי ההחלטות והתקשורת.
הכתבה הוכנה על ידי פורום מדעני ומדעניות האקלים וסוכנות הידיעות זווית מבית האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
