בסצנת הפתיחה של הספר "המשרד לעתיד" (The Ministry for the Future) מאת הסופר האמריקני קים סטנלי רובינסון, גל חום בשילוב עם קריסת רשת החשמל בהודו גורם למותם של 20 מיליון בני אדם. ההרס מוביל את אומות העולם להתאחד במאבק בשינויי האקלים.
מדענים מזהירים זה מכבר כי העולם יחווה אירועי מזג אוויר קיצוניים ועוצמתיים יותר, כגון גלי חום, סופות, שיטפונות ובצורות. אולם מה שנראה בעבר כתחום השייך למדע הבדיוני, נידון כעת כאיום ממשי – ואף כדבר בלתי נמנע. האזהרה מפני תרחיש "קיצוני שבקיצוניים" – או "האסון הגדול הבא" – היא טעונה ומורכבת, שכן איש אינו יכול לומר בוודאות מתי יתרחש אסון אקלימי שכזה.
הדנובה ברומניה מתייבשת
(צילום: רויטרס)
התייבשות נהר הדנובה בבולגריה
(צילום: Hristo Rusev/Getty Images)
עם זאת, בשנים האחרונות הולכים ומצטברים התנאים הגלובליים הדרושים להיווצרותה של הפרעה אקלימית אדירת ממדים, והחשש מפני כך גובר. "הסיכון הוא שאנשים פשוט יחשבו שהתחזיות והתרחישים מוגזמים ומופרכים", אמר ד"ר דניאל סוויין, מדען אקלים במכון קליפורניה למשאבי מים. "זוהי בעיית 'הילד שצעק זאב'. לפעמים הזאבים אמיתיים. אם הם נמצאים ממש מעבר לדלת, כל אחד היה רוצה לדעת על זה".
בשנות ה-50 של המאה ה-19, ערכה המדענית האמריקנית יוניס ניוטון פוט סדרת ניסויים שבהם הכניסה חומרים שונים – בהם פחמן דו-חמצני ואוויר לח – לתוך גלילי זכוכית והניחה אותם בשמש. הממצאים שלה היו יוצאי דופן: הגלילים שהכילו פחמן דו-חמצני – גז חממה המשתחרר בעת שריפת פחם, גז או נפט – התחממו מהר יותר ונדרש להם זמן רב יותר להתקרר לאחר שקיעת השמש. כיום, כדור הארץ מתחמם עקב כמויות אדירות של גזי חממה הנפלטים לאטמוספרה, דבר המוביל לעלייה הדרגתית בטמפרטורה הגלובלית הממוצעת. עלייה זו – שגרמה לטמפרטורה גבוהה ב-1.44 מעלות צלזיוס בשנת 2025 בהשוואה לתחילת המאה ה-19 – משחקת תפקיד מכריע בהתרחשות אירועי מזג אוויר קיצוניים, תכופים ועוצמתיים יותר.
ניסיון להתמודד עם החום הכבד בוותיקן
(צילום: Alessandra Tarantino/AP)
קורבנות השיטפונות שפקדו את פקיסטן
(צילום: Fareed Khan/AP)
המדינה שפלטה את הכמות הגדולה ביותר של גזי חממה – ובכך תרמה במידה הרבה ביותר לשינויי האקלים – היא ארצות הברית. אולם, אין לצפות להכרה בכך, ובוודאי שלא למאמצים ממשלתיים משמעותיים למאבק בתופעה, בעוד המדינה מציינת את יום הולדתה ה-250. הנשיא דונלד טראמפ כינה את שינויי האקלים "ההונאה הגדולה ביותר אי פעם", וטען כי תחזיות האקלים של האו"ם נוסחו על ידי "אנשים טיפשים".
בכל רגע נתון מתרחשים ברחבי העולם אירועי מזג אוויר קיצוניים רבים. למעשה, חלקם היו כה עוצמתיים, עד כי ניתן לומר שנכנסנו לעידן של קיצוניות אקלימית של ממש. דוגמאות לכך לא חסרות: החל מ"הקיץ השחור" של שריפות הענק באוסטרליה בשנים 2019 ו-2020, דרך השיטפונות שפקדו אזורים נרחבים בפקיסטן בשנת 2022, ועד ההוריקנים "מילטון" ו"הלן" שזרעו לפני כשנתיים הרס בדרום ארצות הברית. וכל זאת מבלי להזכיר אסונות נוספים המתרחשים מעת לעת בקצב שקשה לעקוב אחריו.
הצטמצמות שטח הקרחונים באוסטריה כתוצאה משינויי האקלים
(צילום: Franz Neumayr/APA/AFP)
התייבשות נהר הלואר במערב צרפת
(צילום: Damien Meyer/AFP)
פרופ' שרה פרקינס-קירקפטריק, מדענית אקלים מהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה, מתארת רגע של "הארה מטלטלת" שחוותה, כאשר הבינה כי אירועי מזג אוויר קיצוניים ותכופים לא ייפסקו – גם אם העולם יצליח להגיע באופן מיידי למצב של "אפס פליטות נטו", כלומר איזון שבו כמות גזי החממה המוסרת מהאטמוספרה שווה לכמות הנפלטת אליה. "מכיוון שפחמן דו-חמצני יכול להישאר באטמוספרה במשך מאות שנים, וכמויות עצומות ממנו כבר הצטברו, תיקון הנזק עלול לארוך מאות שנים. ואנחנו ממשיכים להוסיף עוד ועוד", אמרה פרופ' פרקינס-קירקפטריק.
הדבר הברור הוא שאף מדינה אינה ערוכה באמת לאסון אקלימי רחב היקף, וכי הסיכונים משתנים. רובינסון, שספרו ראה אור ב-2020, אמר שלו היה כותב אותו כיום, היה מוסיף פרק העוסק בשריפות ענק – תופעה שהפכה לרחבת היקף והרסנית יותר. למרות שתרחיש של אסון חום קיצוני בהודו – כפי שתיאר בספרו – עשוי להיחשב כיום לפחות סביר (הודות להסתמכות פחותה על רשת החשמל הארצית ולשימוש באנרגיה סולארית), רובינסון סבור כי הסיכון לאסון קטסטרופלי דווקא גבר.
זיהום פלסטיק חמור שנוצר בגשמי המונסון שפקדו את הפיליפינים
(צילום: Aaron Favila/AP)
נזקי השריפה שפקדה את ספרד
(צילום: Manu Fernandez/AP)
זוהי פסיכולוגיה בסיסית להימנע מלדבר על דברים לא נוחים. שינויי אקלים נופלים תחת קטגוריה זו. במקום לנקוט פעולות כדי לחיות בעולם שהשתנה עקב אירועי מזג אוויר קיצוניים, ממשלות ואנשים פרטיים לרוב בוחרים להתעלם מכך. חלק מהאתגר הוא הזהירות שמדענים חייבים לנקוט כאשר הם דנים באירועים קיצוניים שכאלה, משום שאין להם את האפשרות לומר מתי בדיוק יתרחש אסון אקלימי. אבל המודלים משתפרים מדי שנה, וכמות הזמן בין אירועי קיצון מצטמצמת.
ד"ר סוניה סנביראטנה, מדענית אקלים שוויצרית המכהנת כסגנית יו"ר קבוצת עבודה בפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים – הגוף הבכיר ביותר של מדעני אקלים מטעם האו"ם – משווה את הסיכון הזה לעישון ולסרטן הריאות: אנשים שמעשנים לא בהכרח יחלו בסרטן הריאות, אך הסיכוי לכך גבוה יותר – ועל הרופאים לציין זאת. בדומה לכך, הסיכון לאירועי קיצון רחבי היקף גדל עם כל עשירית מעלה נוספת. "אם אירוע כזה אכן יתרחש, אני כבר יכולה לדמיין את הביקורת מצד אנשים שיאמרו: 'מדעני האקלים לא אמרו לנו על כך'", אמרה ד"ר סנביראטנה. "אבל אנחנו כן אמרנו".
41 מעלות צלזיוס שנמדדו בדרום-מערב צרפת
(צילום: Romain Perrocheau/AFP)
בתים שנשרפו בלוס אנג'לס כתוצאה מהשריפה ההרסנית אשתקד
(צילום: Ethan Swope/AP)
עד כמה שאירועי מזג אוויר קיצוניים כבר הפכו לעוצמתיים, סביר להניח שצפויים לנו אירועים חמורים הרבה יותר. זוהי פיזיקה בסיסית. יותר ממחצית מכלל גזי החממה שנוצרו על ידי בני אדם לאורך ההיסטוריה נפלטו לאטמוספרה ב-50 השנים האחרונות. גזים אלה יוצרים חום, המשבש את דפוסי מזג האוויר ואת המערכות האקולוגיות. לא ניתן לדעת בוודאות מתי יתרחש אירוע אקלימי משמעותי – או, ככל הנראה, מספר אירועים כאלה באזורים שונים בעולם. אירוע קטסטרופלי באזור כלשהו עלול להתרחש בעוד 50 שנים, בעוד 10 שנים, או אף מוקדם מכך. מכחישי האקלים מצביעים לעיתים קרובות על כך שמדענים טועים בתחזיותיהם – ואכן, לא כל מודל אקלימי התברר כמדויק. עם זאת, בעשורים האחרונים נטו מדעני האקלים להיות שמרניים בהערכותיהם, שכן ההשפעות האקלימיות מתרחשות בקצב מהיר בהרבה מהצפוי.
אחת הדוגמאות הרבות לכך היא הערכת הסיכונים האקלימיים של בריטניה מינואר 2022, שצפתה הסתברות של 0.02% בלבד להגעה לטמפרטורות של 40 מעלות צלזיוס (או יותר) לפני שנת 2040. ואולם, באותו קיץ, הטמפרטורות בחלקים מבריטניה חצו את רף ה-40 מעלות. כמו כן, הגענו לנקודה שבה "נקודות מפנה" – מצבים שבהם הידרדרות של מערכת מסוימת על כדור הארץ חוצה סף שממנו אין דרך חזרה – אינן נתפסות עוד כתרחישים תיאורטיים או עתידניים בלבד. הדוגמה הבולטת ביותר בהקשר זה היא שוניות האלמוגים. על פי נתוני מינהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי, בין השנים 2023 ל-2025, 84% מהאלמוגים בעולם חוו תהליך המוביל לעיתים קרובות למותם. גם אם הטמפרטורות יצנחו בחדות, סיכויי ההתאוששות של רוב האלמוגים מוטלים בספק.
תחנת כוח מבוסס גזי חממה בארצות הברית
(צילום: Carolyn Kaster/AP)
תמותת אלמוגים בתאילנד
(צילום: Mark Eakin/NOAA/AP)
יערות הגשם של האמזונס, האוגרים כמויות עצומות של פחמן דו-חמצני ומסייעים בוויסות האקלים, ניצבים גם הם בפני סכנת הגעה לנקודת אל-חזור. בצורת מתמשכת, שריפות ענק ובירוא יערות לצורך פינוי שטחים למרעה בקר, פגעו באזורים נרחבים מהיערות הללו בעשורים האחרונים. כיום, הדיון נסוב סביב השאלה מתי – ולא האם – האמזונס יפלוט יותר פחמן דו-חמצני מהכמות אותה הוא אוגר.
לכל האמור יש להוסיף את תופעת "אל ניניו" שהחלה מחודש יוני השנה, שצפויה להיות החזקה ביותר שתועדה אי פעם. הדוגמה האחרונה להשלכות התופעה – שעלולה במידה גבוהה להתעצם אל תוך שנת 2027 ולהפוך ל"סופר אל ניניו" – היא שטמפרטורת פני הים הממוצעת היומית העולמית הגיעה ביום שבת (22 באוגוסט) ל-21.1 מעלות צלזיוס, שבירת השיא הממוצע שנקבע בשנת 2024. ד"ר ג'יין לובצ'נקו, אקולוגית וביולוגית ימית אמריקנית, שהייתה ראשת מינהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי, כינתה את התיעוד כמטריד מאוד. "אוקיינוס כה חם מערער את יציבות דפוסי מזג האוויר ומאיים על ביטחון תזונתי, שגשוג כלכלי וחיים ימיים", אמרה ד"ר לובצ'נקו. "עלינו לדון בתרחישים הגרועים ביותר שעלולים להתרחש", הוסיף פרופ' טים לנטון, מדען אקלים מאוניברסיטת אקסטר. "זה טבעי לצפות לכך שזעזועים משמעותיים יותר עוד לפנינו".
