חלק מאחת מרשתות ניטור האוקיינוסים השאפתניות ביותר שנבנו אי פעם יחדל מלהתקיים, כאשר מדענים יעלו על ספינת מחקר ויפליגו מול חופי אורגון כדי למשוך מצוף מחקר מעומק האוקיינוס השקט. זה קורה לאחר שבחודש שעבר הודיע ממשל טראמפ על שורת גזירות וצמצומים שיובילו להסרת חלק ניכר מציוד הניטור התת-ימי שמספק מידע קריטי בפן הסביבתי.
4 צפייה בגלריה
בתמונה זו משנת 2018, שסופקה על ידי מכון וודס הול לאוקיינוגרפיה, נראה מצוף המשמש לאיסוף נתונים צף מול חופי צפון קרוליינה
(צילום: Darlene Trew Crist/Woods Hole Oceanographic Institution/AP)
ציוד הניטור, שנמצא 80 מטרים מתחת לפני המים, יוסר ב-16 ביוני מיוזמת מצפי האוקיינוס – רשת של יותר מ-900 חיישנים אוקייניים שנבנו בעלות של 386 מיליון דולר ואספו נתונים בזמן אמת ברציפות במשך יותר מעשור. אך בחודש שעבר, הקרן הלאומית למדע הודיעה כי תפרק את רוב המערכת, ותמשוך מכשירים מהמים לחופי אורגון, וושינגטון, אלסקה, צפון קרוליינה וגרינלנד עד 2027.
המצפים, הממומנים על ידי הקרן, עקבו אחר כל דבר, החל מזרמי האוקיינוס ומערכות אקולוגיות ימיות ועד לשינויי אקלים ומזג אוויר קיצוני. הנתונים שלהם היו זמינים בחינם והיוו בסיס ליותר מ-500 פרסומים מדעיים. הפרויקט היה אמור להימשך עוד 15 עד 20 שנים, אולם נשיא ארצות הברית המכהן דונלד טראמפ הוביל קיצוצים ועיכובים נרחבים במימון פדרלי למדע. הבית הלבן הציע לצמצם את תקציב הקרן הלאומית למדע ביותר מ-50%, והורה על סגירת חטיבות, סיום אלפי מענקי מחקר, עיכוב תמיכה לאוניברסיטאות מובילות ופיטורי מועצת המדע.
4 צפייה בגלריה
בתמונה זו משנת 2021, שסופקה על ידי מכון וודס הול לאוקיינוגרפיה, נראים חוקרים לצד מצופים המשמשים לאיסוף נתונים מול חופי מרתה'ס ויניארד (אי מדרום לחצי האי קייפ קוד במדינת מסצ'וסטס)
(צילום: Véronique LaCapra/Woods Hole Oceanographic Institution/AP)
4 צפייה בגלריה
ספינת מחקר שטה סמוך למצוף ניטור בים אירמינגר, מזרחית לגרינלנד
(צילום: James Kuo/Woods Hole Oceanographic Institution/AP)
כעת, ניכרת השפעת המהלכים הדרסטיים על המחקר בשטח. עבור המדענים שבנו והפעילו את המערכת – והחוקרים, המרצים והסטודנטים שמסתמכים על הנתונים שלה – התזמון מגיע בזמן הגרוע ביותר, שכן תחזיות תופעת "אל-ניניו" צופות אירועי מזג אוויר קיצוניים וחריגים ביחס לשנים עברו. ללא רשת הניטור חוקרים יאבדו חלק ניכר מיכולתם למדוד את מה שקורה מתחת לפני האוקיינוס, וזה בדיוק המקום שבו נמצאים האותות האוקיינוגרפיים המשמעותיים ביותר.
"זהו אובדן מידע משתק", אמר פרופ' אד דיבר, מאוניברסיטת אורגון סטייט, שסייע להוביל את פעולות היוזמה בצפון-מערב האוקיינוס השקט, לסוכנות הידיעות AP. "את המידע הקריטי שיכולנו לקבל מרשת הניטור לא ניתן לקבל מצילומי לוויינים בלבד, כולל אזורים דלים בחמצן".
היוזמה הושקה בשנת 2015 לאחר יותר מעשור של תכנון ובנייה. היא תוכננה כפרויקט בן 25 עד 30 שנים, שנבנה בין היתר סביב הקונצנזוס האוקיינוגרפי לפיו גילוי אותות אקלים משמעותיים דורש לפחות שלושה עשורים של נתונים רציפים, מה שכאמור כבר לא יקרה. עם זאת, חלק משמעותי אחד יישאר: רשת כבלים על קרקעית האוקיינוס המנוהלת על ידי אוניברסיטת וושינגטון מול חופי צפון-מערב האוקיינוס השקט, שתמשיך לספק נתונים על פעילות געשית וסיסמית באזור.
את היוזמה החיונית מפעילים בשיתוף פעולה מכון וודס הול לאוקיינוגרפיה, אוניברסיטת וושינגטון ואוניברסיטת אורגון סטייט. ישנם שותפים נוספים לפעילות, ביניהם אוניברסיטת ראטגרס ומכון סקריפס לאוקיינוגרפיה. היוזמה פעלה על תקציב של כ-48 מיליון דולר בשנה, לא כולל עלות כלי השיט למחקר, מה שמוסיף משמעותית למחיר הכולל. לפני קיצוצי התקציב, שהחלו בשנת 2025, כ-60 עד 70 איש עבדו ישירות על הפרויקט במוסדות השותפים. "מה שקורה עם יוזמת מצפי האוקיינוס אינו ייחודי", אמר פרופ' דיבר. "זהו רק אחד ממספר מתקנים מדעיים שמפורקים כעת. נראה שזה באמת מסמן את סוף המחויבות הפדרלית למחקר מדעי בסיסי – מחויבות ששירתה את האומה הזו היטב ב-70 השנים האחרונות".
