בשנת 2003 סומנה לורן וייסברגר כאחת הנשים כפויות הטובה במנהטן. היא בדיוק פרסמה את ספרה הראשון, "השטן לובשת פראדה", שהיה מבוסס בחלקו על חוויותיה כעוזרת אישית של אנה ווינטור – אז עורכת המהדורה האמריקאית של מגזין ווג וכיום מנהלת התוכן הגלובלי של קבוצת קונדה נאסט. הספר, שהפך לרב-מכר עולמי, עובד לסרט קולנוע מצליח שלוש שנים לאחר מכן ולאחרונה גם למחזמר עם מוזיקה ושירים שנכתבו על ידי אלטון ג'ון – חשף את המחיר האמיתי של חיי הזוהר בעולם האופנה: בוסים רעילים, היררכיות נוקשות, פוליטיקה מצחינה ובגדי מעצבים.
וייסברגר, אז בשנות ה-20 לחייה, הפכה בן לילה לאחת הסופרות המפורסמות בעולם. פחות בגלל איכויותיו הספרותיות של הצ'יק ליט הראשון שכתבה, יותר בשל ההצצה שהעניקה אל מסדרונות מגזין ווג. אלו ימים שקדמו לחשיפה של ווינטור בסרטים תיעודיים כמו "גיליון ספטמבר" (2009), שהציג את עבודת המערכת על גיליון ספטמבר הגדול של המגזין, ו"יום שני הראשון של מאי" (2016) שעקב אחר ההכנות לקראת הגאלה של המטרופוליטן.
מה שמבחוץ היה נראה כמו עבודה ש"מיליון בחורות חולמות עליה", כפי שאומר לא אחת מנכ"ל הקבוצה בספר אירב רביץ – הוצג כמסלול טירונות מואץ שעברה אנדריאה סאקס, בת דמותה של וייסברגר, תחת ניהולה הקפריזי של עורכת המגזין מירנדה פריסטלי. זה כלל אספקה בלתי פוסקת של קפה מסטארבקס, הודעות טקסט לאורך שעות היום והלילה, מטלות אישיות כמו ניקוי יבש והוצאת הכלבה לטיול, ומציאת העותק שטרם פורסם מסדרת הספרים "הארי פוטר" עבור בנותיה התאומות של פריסטלי.
"השטן לובשת פראדה 2" - טריילר
(באדיבות פורום פילם)
סרט ההמשך "השטן לובשת פראדה 2", שעלה אתמול לאקרנים ברחבי העולם, מסתיים בנקודת ההתחלה של וייסברגר כמעין אינטרטקסטואליות של הסיפור האמיתי שהביא לתחילת עלילתו. אנדריאה סאקס (אן האת'וויי) משתעשעת לאורך הסרט עם הרעיון לכתוב ספר על העורכת הרעילה מירנדה פריסטלי (מריל סטריפ).
לאחר שמונחת בפניה מקדמה בסך 350 אלף דולר, היא מגלה חמלה כלפי פריסטלי ומסרבת להצעה. פריסטלי, מנגד, רואה בכך אפשרות קידום עבור סאקס ומבינה את הצורך בספר שיתאר את דמותה גם באור לא חיובי, כדי לקבע את מעמדה כאייקון אופנה ועיתונות.
וייסברגר לא תיארה כי זיכרונותיה מווג יהפכו לסנסציה. "לא ציפיתי לשום תגובה, כי בכלל לא ציפיתי שמישהו יקנה את הספר", סיפרה בריאיון לטיימס הבריטי בפברואר האחרון, כחלק מיחסי הציבור לקראת יציאת הסרט "השטן לובשת פראדה 2". "הייתי פשוט בחורה צעירה שכתבה ספר בדירה בגודל שולחן באפר איסט סייד, כדי שההורים שלה יקנו אותו בברנס אנד נובל".
8 צפייה בגלריה
לורן וייסברגר בפרמיירה של "השטן לובשת פראדה: המחזמר"
(צילום: Gareth Cattermole/Getty Images)
עם צאתו לאור ב-2003, הניו יורק טיימס כינה את הספר "ירוד" ותקף את וייסברגר על כך שסגרה חשבונות עם ווינטור. בריאיון לגרדיאן הבריטי לפני כשנתיים, היא סיפרה שהתגובה הותירה אותה בטראומה. "נשים חזקות, עיתונאיות שאני מכבדת עד היום, נעלבו ממנו. הן הרגישו שלא עשיתי את הדרך הנכונה ושאני מתלוננת ומייבבת על כך שאני צריכה להגיע מוקדם לעבודה ולקנות קפה. התגובה הייתה למעשה: מי היא חושבת שהיא?"
"כל הרעש הזה עשה דברים נפלאים למכירות הספר, אבל אם הייתי יודעת מה יקרה לא הייתי כותבת אותו. לא הבנתי שאנה אי פעם תדע על הספר או תתעניין בו, או שמישהו בתקשורת בכלל יתעניין. כמובן, מהמקום שבו אני נמצאת היום, אני יודעת שהספר אפשר לי לעשות את מה שאני הכי אוהבת בעולם – לכתוב למחייתי. אבל אז, אם הייתה לי אפשרות לקחת הכול בחזרה, הייתי עושה את זה ברגע".
ניו יורק לא חיכתה לה
וייסברגר גדלה בפנסילבניה, ארצות הברית, למשפחה יהודית ממעמד הביניים. אמה מורה ואביה יועץ משכנתאות. בשנת 1999, לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטת קורנל, היא הגיעה לניו יורק וחיפשה עבודה בענף ההוצאה לאור. היא חלמה להיות עיתונאית, אבל ניו יורק לא חיכתה לה. לאחר שבועיים שבהם ישנה על ספה של חברה בעיר, קיבלה זימון ממחלקת משאבי האנוש של קונדה נאסט והגיעה לריאיון עבודה.
"התראיינתי במחלקת משאבי אנוש ואמרו לי שהתפקיד הוא בווג", סיפרה לטיימס, "אמרתי ש'טוב, זה נחמד, אבל אולי לא בדיוק מה שאני מחפשת', והמראיינת אמרה: 'לא ממש מעניין אותנו מה את מחפשת. תתקדמי'".
בהמשך היום נפגשה לראשונה עם ווינטור. מה שבסרט הפך לאחת מסצנות הקאלט המשעשעות, היה במציאות מפגש מאיים. "לא ידעתי למה אני נכנסת, וזה כנראה חלק מהסיבה שבסופו של דבר קיבלתי את העבודה", היא נזכרת. "אנה הייתה מאוד מאופקת ומאוד מאיימת, בדיעבד, והמשרד שלה היה יפהפה, אבל לא היה לי זמן לקלוט את כל הסיטואציה באותו רגע. רק כשהתחלתי לעבוד ממש, חשבתי: איפה לעזאזל אני?"
במערכת ווג אי אז בתחילת המילניום פגשה וייסברגר את לזלי פארמר, מי שמככבת בספר כ"אמילי" – העוזרת הראשונה של פריסטלי. פארמר, שעובדת כיום כסטייליסטית לכוכבות, גילתה את זהותה לראשונה כעת עם יציאת הסרט החדש וסיפרה כי נחשפה לספר רק לאחר שעזבה את ווג.
"קיבלתי טלפון מהמשרד של אנה ואמרו שהיא רוצה לראות אותי", נזכרה. "הייתי מבועתת. אנה שאלה: 'מי זו לורן וייסברגר?' ועניתי: 'היא הייתה העוזרת הזוטרה שלך'. ואז היא אמרה: 'טוב, היא כתבה ספר עלינו, ואת יוצאת בו יותר גרוע ממני'". מאז יציאת הספר, השתיים לא החליפו מילה.
8 צפייה בגלריה
"בהחלט אמרתי לה שמיליון בנות יהרגו בשביל העבודה הזאת". לזלי פארמר בטקס פרסי אינסטייל, 2016
(צילום: Frederick M. Brown/Getty Images)
בריאיון לפודקאסט The Run-Through with Vogue, חשפה פארמר כי היא זו שאחראית לאחד הציטוטים האייקוניים בספר. "בהחלט אמרתי לה שמיליון בנות יהרגו בשביל העבודה הזאת. זו בהחלט הייתה הטענה שלי, כי באמת האמנתי בכך וידעתי שהיא לא בהכרח רצתה להיות שם", סיפרה. "כנראה שלא הייתי מאוד נחמדה, וכנראה שהייתי מתוחה, כי הרגשתי שאני עושה גם את העבודה שלה (של וייסברגר, א"י). מבחינתי, זה היה מאוד מתסכל. אני חושבת שהיא כנראה פשוט ישבה שם וכתבה ספר, ולא בהכרח התייחסה לעבודה ברצינות כמוני".
8 צפייה בגלריה
אמילי בלאנט כבת דמותה של לזלי פארמר, מתוך "השטן לובשת פראדה 2"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
עוד לפני פרסומו של הספר, נחשבה ווינטור לדמות מאיימת ולבוסית קשוחה – תדמית שתומכיה טענו כי עוותה דרך זווית ראייה מיזוגינית. על גבר אסרטיבי היו אומרים שהוא מנהל מצוין, יעיל ונחוש, על אישה באותו מעמד הוצמד התואר "ביץ'". וייסברגר סייעה לדימוי המאיים של ווינטור ולטענות על תהליך קבלת ההחלטות הבעייתי שלה כבר מהפרק הראשון של הספר, כשהיא עוטפת הכול בהומור שעומד במבחן הזמן.
הספר, שנכתב בתחילת שנות האלפיים, מתאר תרבות ארגונית רעילה – כזו שלאחר מחאת Me Too והמגבלות שדור המילניאלס ודור ה-Z הציבו בעשור האחרון בשוק העבודה שהפך לשוק עבדות, נדמית כמעט בלתי נתפסת. למרות שהספר הוא רומן המבוסס על חוויות סובייקטיביות של וייסברגר, קשה להתעלם מהעובדה שהוא נשען על מציאות מוכרת במסדרונות מגזיני האופנה של התקופה.
"רואים כפול". מריל סטריפ ואנה ווינטור על שער מגזין ווג החדש
"הדבר הכי גרוע שקרה לי בעבודה?" נשאלה ב-2005 בריאיון לגרדיאן, "זה לא בהכרח דבר אחד. זה חוסר השינה המתמיד, הפניקה, תחושת הבחילה הזו בבטן כשהטלפון מצלצל. זה מצטבר במשך שבועות וחודשים להפרעת חרדה. היו הרבה מצבים שבהם התחרפנתי בטירוף, ושיקרתי לכל הצדדים המעורבים. והתפללתי".
"זו הייתה שנה שבה צעקו עליי", הסבירה, "אבל הדרך שבה חונכתי הייתה 'תסתמי ותעבדי'. זה מה שאמרו לנו מהיום הראשון – לא רק לי, ולא רק מאנה. 'ככה העולם עובד. תשלמי את המחיר. תעבדי קשה'. אני חושבת שאפשר לעשות את כל זה בלי אכזריות והתעמרות. אני תוהה איך נראית שמירה על גבולות בווג של היום".
נשיות דרך טקסי חניכה והפנמה של נורמות יופי
יותר מש"השטן לובשת פראדה" חשף את הנעשה במסדרות מגזין ראנווי הבדיוני – וייסברגר (48) הדגימה עד כמה היחס לנשים באותה תקופה נותר מבזה. זה בלט עוד יותר בכמה סצנות בתרגום הקולנועי שביים דיוויד פרנקל. בדומה לסרטים כמו "גבירתי הנאווה", "אישה יפה" ואחרים, נדרשות הגיבורות לעבור שינוי חיצוני כדי לזכות בהכרה חברתית של הסביבה שבה הן נמצאות.
יתרה מזאת, "השטן לובשת פראדה" ממקם במרכזו דפוס תרבותי רחב יותר: יחסי כוח בין נשים, ובעיקר המתח שבין אישה מבוגרת, בעלת סמכות ומעמד, לבין אישה צעירה הנכנסת לראשונה אל המערכת. זהו מיתוס שחוזר שוב ושוב בקולנוע ובספרות הפופולרית, שבו ההצלחה הנשית מוצגת לא רק כמאבק מול גברים או מוסדות, אלא גם כמרחב של היררכיות פנימיות, לעיתים אכזריות.
8 צפייה בגלריה
נחשבה לדמות מאיימת עוד לפני פרסומו של הספר. אנה ווינטור בגאלה של המטרופוליטן, 2019
(צילום: Charles Sykes/Invision/AP)
בתוך הדינמיקה הזו, האישה המבוגרת מתפקדת לא פעם כדמות מתרבתת, מאיימת או "שומרת סף", בעוד הצעירה נדרשת לעבור תהליך של עיצוב – חיצוני ופנימי – כדי להתקבל פנימה. כך, הסרט אינו רק סיפור התבגרות מקצועי, אלא גם גרסה עדכנית למיתוס תרבותי שממסגר נשיות דרך טקסי חניכה והפנמה של נורמות יופי.
אני לא זוכרת מישהי שעבדה שם שלא הייתה גבוהה, רזה מאוד ויפה – זו הייתה נערת ווג. חלק מהבנות הגיעו מבתי הספר הנכונים ומהמשפחות הנכונות, והיו מאוד מקושרות חברתית. האחרות מאוד רצו להיות חלק מזה. אני הרגשתי כמו חייזרית
וייסברגר מספרת כי כשהחלה לעבוד, שלחה אותה ווינטור למספרה כדי להסתפר ולצבוע את השיער. "אנה אמרה 'לתקן את זה מיד'. השיער שלי היה מזעזע, כנראה. היא שלחה את כל הבחורות החדשות לסלון אוסקר בלנדי ושם הן פגשו את קייל. קייל היה מתקן אותן. ואני עדיין הולכת לקייל", אמרה לטיימס.
"אני לא זוכרת מישהי שעבדה שם שלא הייתה גבוהה, רזה מאוד ויפה – זו הייתה נערת ווג", הוסיפה, "חלק מהבנות הגיעו מבתי הספר הנכונים ומהמשפחות הנכונות, והיו מאוד מקושרות חברתית. האחרות מאוד רצו להיות חלק מזה. אני הרגשתי כמו חייזרית".
"הייתי היחידה שבאמת הזדקנה"
בתום עשרה חודשי עבודה, עזבה וייסברגר את ווג ועברה לעבוד באמריקן אקספרס. במקביל נרשמה לקורס כתיבה שבו עיבדה את התקופה הקצרה והפרועה שלה בווג. את שם הספר שלפה מהשרוול באחד ממפגשי הקורס, והשאר היסטוריה. כיום היא מתגוררת בקונטיקט עם משפחתה וממשיכה לכתוב לפרנסתה.
וייסברגר עשתה כברת דרך מאז הספר הראשון. היא פרסמה שבעה רומנים אך הם לא הצליחו לשחזר את ההצלחה של ספרה הראשון, שנמכר ביותר מ-13 מיליון עותקים, שהה במשך חצי שנה ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס ותורגם לכ-40 שפות, ביניהן עברית. לאחרונה יצא הספר שוב בעברית בתרגום של מעין זיגדון, שהוסיפה לו ניסוחים עכשוויים יותר.
סרט ההמשך החדש מחזיר למסך את אותן דמויות אהובות מפעם. למרות שאין לה תפקיד ישיר ביצירתו, וייסברגר נפגשה עם יוצרי "השטן לובשת פראדה 2" וקראה את התסריט מראש. "הלכתי לסט הצילומים כמה פעמים, וזה הרגיש כמו לחזור 20 שנה אחורה", היא אומרת. "כמובן, הייתי היחידה שבאמת הזדקנה. כולם פשוט נראים טוב יותר, זה מאוד מעצבן!" התבדחה בריאיון לטיימס.
בדיעבד, סיפרה, הייתה עושה את הדברים אחרת, מאפשרת לעצמה ליהנות מהדרך. בעבר הייתה מתקשרת להוריה אם חטפה צעקות כי לא הביאה לווינטור קפה מהר מספיק או ששלחה פרחים לא נכונים לדונטלה ורסאצ'ה. אמה הייתה מעודדת אותה להתפטר, אביה הציע לה לקבל בהכנעה את ההזדמנות המקצועית.
8 צפייה בגלריה
ממשיכה לכתוב לפרנסתה. לורן וייסברגר, מייק כהן וילדיהם
(צילום: Gareth Cattermole/Getty Images)
"הלוואי שהיה לי את החוסן הרגשי לקבל יותר פרספקטיבה, כי יכולתי ללמוד הרבה יותר", אמרה בריאיון ב-2024. "אנה היא דמות יוצאת דופן, הכי טובה במה שהיא עושה, ולא הערכתי את זה אז. אבל אם הייתי עושה את זה, אני לא יודעת אם הייתי יכולה לצחוק על זה ולכתוב את הספר. ואז שום דבר מזה לא היה קורה".
