אני הולך להטיל פה פצצה: אינני חובב גדול של עגלות קפה. לרוב מדובר על מלכודות פראיירים על הדרכים. אני אומנם נהג מונית, ואני באמת מנסה לא לצאת פראייר, אבל בחיי שלפעמים זה מרגיש שהגעת לאותה עגלת קפה רק במיקום אחר. הקפה כמעט אף פעם לא טעים, והעוגות תמיד קטנות מדי, ונדמה שכולן נאפות באותה מאפייה. כמות הפעמים בהן עצרתי לשווא בעוד עגלה מאכזבת גבוהה מכדי לזכור.
כנהג מונית במשרה מלאה, שגם מבקר אוכל רחוב על הדרך, אף פעם לא משעמם לי. הנהיגה עצמה היא סוג של תרפיה בשבילי, אף על פי שאני לא מאחל לאויביי להיות נהגי מונית, אפילו לא ליום אחד.
על הדרכים יש שלטים, למזלנו לא יותר מדי שלטים, אני אפילו מאמין לשלטים, כי לפעמים הם נכונים. כך גיליתי את פינת האוכל של אפרתוש.
על כביש התענכים לכיוון מזרח, קצת לפני צומת יזרעאל על צד ימין, שוכן הישוב החקלאי הקטן אביטל. קצת לפני הישוב על הכביש, יש שלט המכוון אותך פנימה, לכניסה הקטנה של היישוב, לכיוון פינת האוכל והקפה של אפרתוש.
עם סקרנות של שמן מקצועי, עקבתי אחר השלטים פנימה, עמוק אל תוך היישוב, חולף ופונה ימינה ושמאלה והולך לאיבוד בתוך ישוב כל כך קטן עד שהגעתי.
צפו: המונה טועם מגיע לאפרתוש
(קרדיט: קובי רובין)
אפרתוש הוא מקום מאוד אסתטי ומזמין, כמו מותאם במיוחד למין היפה. יש אפילו חנות למכירת בגדים משומשים לידו. אני שמח שמצאתי מקום שהתאים את עצמו לחולפים על הדרך עם בת הזוג, שלא רוצים להסתפק בשווארמה ומעדיפים איזה כריך מעוצב עם תוספת בצד.
מדובר בשילוב מעודן בין סביבה איכרית למראה יחד עם פינת ישיבה מול נוף עוצר נשימה בהחלט. מרחוק אפילו רואים את האופק. אין מה להגיד, אני באמת מנסה לאכול כמו בן אדם, ולפעמים זה אפילו מצליח לי.
הסנדוויצ'ים מורכבים במקום. אפרתוש
(צילום: קובי רובין)
המנה הראשונה שהוצעה לי הייתה מנה של פוקאצ'ה טרייה ישר מהטאבון יחד עם תוספות בצד. תוספות לעניין בהחלט כמו המטבוחה של אפרת, עם שום קונפי ענקיים, וריבת בצל לא מתוקה בכלל, יחד עם זיתים ענקיים מצופים ברוטב הכי חריף שאפשר להכין. מסתבר שבן הזוג של אפרת מכין את הזיתים החריפים האלה. תקשיבו, הם כל כך טעימים אבל כל כך חריפים שהחלטתי לא לקנות אותם רק מהפחד. אין ברירה, איאלץ לחזור אל אפרתוש כל פעם רק בשביל לאכול זית אחד ולהישרף.
המשכתי לטעום מהתפריט. היו סלטים שונים, סלט קפרזה וסלט ירוקים, וכריכים טריים שאפרת מכינה על המקום עם גבינות שמנות, כריך קפרזה וכמובן כריך לטבעונים שבינינו.
עוד אוכל רחוב:
החלטתי להתפנק הפעם על כריך מנומס בהחלט של גבינת עזים. הכריך מורכב מלחם מחמצת אגוזים, וגבינת שמנת עליה הוסיפו פרוסות של גבינת תום מור, סלק צלוי וחסה, רוטב בלסמי ממש טיפה וטיפונת מלח גס לחידוד הטעמים.
כריך מנומס בהחלט עם סלק וגבינת עזים. אפרתוש
(צילום: קובי רובין)
מדובר בכריך ענקי שיכול להספיק אפילו ליום שלם. כריך נהדר, כריך שלא מתבייש בכמות השומן שלו. אהבתי את פס הסלק הצלוי אשר מורגש בכל נגיסה. טיפ קטן: אל תשכחו לבקש לחמם לכם את הכריך, זה מוסיף המון למנה. ואם אתם טועמים מהזית החריף, ודאו שיש לידכם כוס מים בצד, רק ליתר ביטחון. בתיאבון!
