לפעמים, אני מסתובב לי סתם ככה כאילו - עם דגש חזק על הכאילו, כי אני לא בדיוק יכול להרשות לעצמי לא להיות על המשמר או על התצפית. דווקא במקומות הכי לא צפויים אני מצליח למצוא מה לאכול בזול. והנושא המדובר הוא אוכל. איזה אוכל? בעיקר זול. איזה סוג? זול וטעים, ובסדר הזה בבקשה.
אחרי תקופה ארוכה שבה לא הסתובבתי בשוק התקווה - טעות חמורה בהחלט מבחינתי - מצאתי את עצמי באחת הסמטאות היותר מערביות של השוק, מול חניה פנויה, בדיוק אחרי שהורדתי נסיעה בתוך השכונה. יצאתי מהמונית והלכתי פנימה אל תוך השוק, נתתי לעצמי ללכת קצת לאיבוד מול הדוכנים השונים, ותמיד עם עין אחת פתוחה להזדמנות יותר זולה מהרגיל.
לא משנה מאיפה נכנסתם לשוק התקווה או לכל שוק אחר, תמיד תעברו בו פעמיים לפחות. קל מדי לפספס מציאה אמיתית. אז טיילתי לי לאורך השוק, הלוך וחזור, ולא מצאתי משהו שלא מוכר לי. פניתי אל תוך רחוב חנוך, כשאני משכנע את עצמי ללכת לשבוע במאפייה הבוכרית שבשכונה - רק למלא חלל קטן בבטן ולהמשיך את יום העבודה כרגיל.
אבל אז, לשנייה אחת, סובבתי את הראש שמאלה וראיתי מולי שלט - לא חדש, אפילו משומש למדי, עברה עליו תקופה. בקצה של הסוכך הופיע שם המסעדה, ומתחתיו המשפט הכי יפה בתל אביב: "שימשי השתגע – שיפוד קבב בלאפה ב-25 שקל". תגידו לי שזה לא המשפט הכי יפה בתל אביב, אם לא בארץ כולה? מה בן אדם צריך יותר מזה? תודה ובבקשה, בדיוק בסדר הזה.
רחוב חנוך הוא רחוב צר, ובשעות היום אין שם תנועה של מכוניות, אבל כל השאר - ועוד איך. כל מיני אופניים, במיוחד עם מנוע עזר. ממש סכנת נפשות לחצות את הרחוב. לרגע קצר איבדתי את הריכוז, ואני מודה שחציתי את הכביש מהמאפייה הבוכרית אל תוך "שימשי" בחוסר אחריות שלא מתאים לי בכלל. לא אעשה את זה יותר.
״שמשי השתגע״. מסתבר שזה באמת נכון
(צילום: קובי רובין)
המשכתי ללכת לכיוון השלט כלא מאמין, כשיד אחת כבר ממששת את הארנק. היום אני לא הולך להכאיב לו. היום אפילו לא אוכלים צמחוני או טבעוני, חס וחלילה.
נכנסתי למסעדת "שימשי", עמדתי מול הדלפק וקבעתי בחיוך עובדות בשטח: הגעתי לאכול. שאר הסועדים שהגיעו לפניי כבר היו ישובים, שקטים יחסית, אז דיברתי בשקט וביקשתי את הקבב שלי בפיתה, בבקשה. אותו המחיר בדיוק, ועם מחיר כזה באמת לא צריך עוד הנחה. הלכתי לשבת בשולחן מול הדלפק וחיכיתי לתורי. לרגע נלחצתי שהמחיר יעלה אם אשב בשולחן, אבל לא - אותו המחיר ממש: 25 שקל לפיתה קבב עם סלטים וצ'יפס על הצד.
עוד אוכל רחוב:
את הקבבים של שימשי מכינים במקום, בשידור חי ממש מול העיניים, במטבח הצמוד. השירות מהיר, זריז ומנומס בהחלט, והסלטים מעולים וטריים. הצ'יפס שבצד מעולה, טעים ורותח (זהירות מכווייה אפשרית). הקבב מעולה וטעים להפליא, מלא בטעם ולא מלוח בכלל. אפשר להרגיש את טריות הבשר בכל נגיסה. אני לא רוצה להתחיל לפתוח פה על כל המסעדנים ברחבי הארץ, אבל אולי כדאי שתרדו מהעץ הגבוה שטיפסתם עליו בשנים האחרונות ותורידו מחירים. זה לא שקשה לכם, פשוט התייקרתם יותר מדי, ואנחנו תמיד נמשיך לחפש איפה אפשר לאכול גם זול וגם טעים. אז מי אמר שאי אפשר לאכול בזול בתוך תל אביב?
