כל הזמן נפתחות מסעדות, ולפעמים אפילו אני שומע עליהן. במהלך הפתיחה מציעים ללקוחות, לרוב עם שלט בחוץ, תפריט היכרות מצומצם כלכלית. יען, המחירים מופחתים. מריצים את המסעדה דרך הכיס של הלקוח, ואתה ממש מרגיש שמחליקים עליך את התפריט הניסיוני.
אני אישית לא אוהב מחירי היכרות. על ההתחלה זה תמיד מרגיש לי כמו חתול בשק, כאילו מפילים אותך בפח בזמן שמחייכים אליך. אתם לא עושים לאף אחד מאיתנו טובה: או שאתם מוכנים על ההתחלה, או שאת ההרצה של המסעדות שלכם תעשו על חשבון עצמכם. במקרה של "כדור הזהב" ברמת גן, לא מדובר בתפריט היכרות. מה שכתוב על השלט - אלו המחירים של הדוכן: מנה פלאפל ב-18 שקל, מנה סביח ב-22 שקל. את הסביח אגב עוד לא טעמתי (וההסבר בהמשך כמובן). מבחינת הרדיוס התמחורי של פלאפל מסביב לתל אביב, מדובר במחיר אטרקטיבי בכל יום בשבוע, בלי תירוצים.
אלה הכדורים הכי גדולים שנתקלתי בהם עד היום. "כדור הזהב"
(צילום: קובי רובין)
את ההמלצה ל"כדור הזהב" קיבלתי מלקוחה שגרה ברחוב יוסף הגלילי. רגע לפני הפנייה שאלתי אותה איך הפלאפל שם, שכן הפלאפלייה שוכנת מטרים ספורים לפני הפנייה לרחוב. הלקוחה שיבחה את המקום ואת הבעלים, ואפילו ידעה את שמו. מבחינתי זה היה אישור וחצי ללכת לאכול שם פלאפל, ורק חיכיתי להזדמנות הנכונה.
ההזדמנות הגיעה כשמצאתי את עצמי נוסע עם לקוח לעיר האורות בני ברק, על הרחוב הכי ארוך בארץ, הלוא הוא ז'בוטינסקי. עוד בחלק של רמת גן, קצת לפני קצה העלייה שלקראת הירידה לצומת בן גוריון, נמצא השלט המדובר של "כדור הזהב". עצרתי לטעום.
נכנסתי לפלאפלייה והזמנתי לי מנה פלאפל בלבד. את הכדורים הכינו לי על המקום, וככה הם עובדים שם עם כל מנה. אין כדורים בלאי שמחכים ללקוחות מזדמנים בלי סבלנות. כאן תצטרכו לעצור את החיים לכמה דקות ששוות בהחלט כל שנייה, וזה כבר מצא חן בעיניי.
עמדתי לי בשקט וחיכיתי שהכדורים יהיו מוכנים. הלקוח שלפניי לקח לעצמו מנה בפיתת כוסמין והציע גם לי לאכול ככה את הפלאפל. הודעתי לאדון בנימוס שקודם כל, הפיתה הרגילה של "כדור הזהב" בהחלט גדולה יותר מפיתת כוסמין, וככה שמן מקצועי כמוני תמיד חושב.
אז נכון שאני כבר לא חובב מושבע של פחמימה לבנה, אבל חד משמעית לא אחסוך מעצמי כמה נגיסות, פעם בשבוע, של לחם לבן בצורה של פיתה. אז עם כל הכבוד לפיתת כוסמין, אני אמשיך לאכול את הפלאפל שלי בפיתה אמיתית, אפילו אם היא לא הכי בריאה. לא ראיתי חוצפה בשאלה שלו, אלא תקשורת פנים מול פנים ישראלית ואמיתית. כמו שאומרים, ישר בפרצוף.
הכדורים כבר היו מוכנים והפיתה נפתחה. הבחור במקום עטה כפפות עוד בהכנה של הכדורים, ואני רק חייכתי לעצמי. הפיתה גדולה, והסלטים בסיסיים וטריים: סלט כרוב כבוש, סלט ירקות טרי ופלפלים ירוקים קצוצים מעל. ביקשתי להוסיף למנה רק את הפלפלים הירוקים הקצוצים, וזה בדיוק מה ששמו לי.
עוד אוכל רחוב:
הכדורים של "כדור הזהב" הם הכי גדולים שנתקלתי בהם עד היום, ולא צריך יותר מדי מהם כדי למלא ולהשביע כל לקוח ממוצע, ואפילו אחד כמוני. הפלאפל עצמו ירוק, מתובל בצורה מעולה, טרי וטעים. אלו לא כדורים קשים מדי מבחוץ, אלא פריכים ומלאי טעם, והם כל כך גדולים שהם מכסים את כל שאר הפיתה בטעמם. ההמלצה שלי היא לא ללכת שולל אחרי שלטי היכרות למיניהם. בא לכם פלאפל טעים וזול? לכו ל"כדור הזהב", ואפילו לא תשלמו יותר מדי.
