אין שום סיבה שמנה פלאפל תעלה יותר מ-20 שקל. מעניין אותי אם זה מזיז לאחד מבעלי הפלאפליות היוקרתיות שלדעתי איבדו את הכיוון עם המחיר הגבוה מדי, ואפשר לראות את זה לפי התורים (הלא ארוכים בהחלט) מול הדלפקים שלהם. אני נוהג במונית ולפעמים זורק מבט לכיוון ה"אין תור" הקבוע, ומקפיד להתמקד בינתיים בפלאפליות שמבחינתי עומדות בתנאי המחיר המתבקשים.
דוכן הפלאפל שמצאתי, נמצא בתוך מסעדה. זאת לא הפעם הראשונה שאני נתקל במסעדות שמגדילות את מרכולתן, כלומר פותחות על המקום - בדרך כלל בנישה קטנה בצד - עוד עסק, כדי להגדיל את הקופה וגם את ההיצע. כן, אפילו כבר ראיתי גם חומוסיות שלעת לילה הופכות לפאב. הכול באמת אפשרי בתחום האוכל.
צריך לראות בשביל להאמין. על המזל שלי, משאית אספקה גדולה חסמה את כל הכניסה למאמיס. אני בכלל עצרתי לאכול שם מנה שווארמה, או יותר נכון לנסות להזמין חצי מנה ולשבוע, אבל איך שעברתי את המשאית, ראיתי את הפלאפלייה הקטנה, קצת מתחבאת לה.
מאמיס זה מוסד ותיק בהחלט (את המשך שם המקום אני לא אזכיר כאן, הוא קצת גס, אבל אי אפשר לפספס את השלט מאיר העיניים מעל המסעדה הוותיקה בליבה של שכונת שעריה בפתח תקווה). אני יודע שמסעדת מאמיס ידועה בשווארמה שלה כבר שנים, אבל לפני כמה שנים פתחו "על הדרך" פלאפלייה קטנה וזולה בתוך המסעדה עצמה.
המחירון של הפלאפלייה קצת התחבא לו פנימה, אז רק אחרי שהגעתי עד לדלפק, יכולתי לראות את מחיר המנה, הצנוע יחסית: 20 שקל למנה פלאפל. יש במקום גם סביח ושקשוקה. עד כאן, שום דבר לא חדש לי ולכולכם.
הזמנתי מנה פלאפל והורדתי ציפיות למינימום. את הכדורים הכינו על המקום. אני בינתיים הצלחתי לצלם את המקום הקטן ובר הסלטים המתוקתק. הבחור בדיוק טיגן חצילים במלוא המרץ, פרוסה אחרי פרוסה. אני עדיין הייתי נעול על הפלאפל. שילמתי כהרגלי מראש על המנה והמתנתי בסבלנות לכדורים שיהיו מוכנים.
לפני הטיגון ספרתי כמה כדורים הבחור הכין - היו שם מעל ל-10 כדורים, ולא הכי קטנים שראיתי. לא הבנתי למי הוא הכין כל כך הרבה, הרי בינתיים היינו רק אני והוא, והוא לא אוכל, הוא מכין. אחר כך הבנתי - זה בשבילי. כולל כדור אחד שקיבלתי ליד בזמן ההכנה, כל שאר הכדורים נכנסו אל תוך הפיתה שלי.
עוד אוכל רחוב:
הכדורים עצמם מהסוג הצהוב, אבל לפחות הם ללא גלוטן מההתחלה וטעימים למדי (אני להזכירכם טועם את הפלאפל גם אחרי שהתקרר, ורק אז אני יודע אם הוא טעים תמיד). הכדורים היו מוכנים, הפיתה נחתכה, כדור אחד הגיע אליי ישר ליד ועשרה נוספים ישר אל תוך הפיתה עם כל הסלטים שביקשתי: קצת כרוב קצוץ ועוד קצת כרוב כבוש (בבקשה מראש בלי המים שספוגים בתוכו). לבקש מראש את החריף הירוק. אנחנו עדיין בשכונה תימנית וזה מתבקש לשאול איזה חריף "מוריד חלודה" ואיזה לא. הירוק יותר עדין לידיעתכם, נא להיזהר מהחריף האדום.
המנה הייתה מלאה עד מעל למעלה, וקיבלתי לידי גם קערה עם סלט ירקות עיראקי מוחמץ – קיבוץ גלויות על באמת. ישבתי לרגע לאכול מנה מפוצצת כדורים עם סלטים טריים ועוד סלט בצד. הנאות זולות ומשביעות אכן יותר טעימות.
