נהגתי עם המונית את הירידה של רחוב יעב״ץ בתל אביב מאות, אם לא אלפי פעמים, בלי לשים לב ל״מאפה הבלקן״. מבחינתי זה היה עוד עסק תל אביבי, קצת מבלבל למראה – עד שיום אחד עצרתי מתוך סקרנות, וגיליתי טעות נהדרת: פספסתי פה מקום שמגיש אוכל מצוין.
עצרתי לרגע להציץ מעבר לגובה הדלת של המונית, אבל התפריט היה כתוב קטן מדי. הבנתי שצריך למצוא חניה ולצאת לכיוון – אולי אצליח גם לטעום משהו זול וטעים בתוך העיר הכי יקרה בארץ. אחרי שחזרתי עם שקית מתוך השוק עצמו, לא ויתרתי על התפקיד השני שלי: לא לשכוח להוריד את רמת הציפיות ולצאת לטעימה.
"מאפה הבלקן" קיים כבר כמעט 20 שנה. השם של המקום יכול להטעות. לרגע אפשר לחשוב שמדובר במאפייה, אני בכלל הייתי בטוח שמדובר מקסימום בדלפק עם מכונת קפה ודוכן טוטו ממוצע, שרק במקרה נמצא ליד שוק הכרמל – אבל טעיתי. ובגדול.
מנהל את המקום ישראל – אלה הפרטים הכי בסיסיים שהצלחתי לדלות תוך חצי דקה, רגע לפני ההזמנה. בינתיים עוד לקוח שלח טוטו, אני המתנתי בסבלנות. ישראל הסתכל עליי, ואני כבר החלטתי ללכת על כריך טונה, או בשמו הישראלי היותר מוכר – סנדוויץ׳ טוניסאי. הדלפק המלא בסלטים היה מזמין. ישראל החליט לרוץ על הסלטים בלי לעצור לבקש – יען כי הוא יודע בדיוק מה הוא עושה כבר כמעט 20 שנה. שחררתי את עצמי מהאחריות ונתתי לו לרוץ על הפס.
אחר כך הוא ביקש לחמם את המנה, אבל ביקשתי ממנו לחכות - רק להגיש לי לאכול כמו שזה, אפילו לא לארוז הלאה. הלכתי לי לכיוון המונית, לצלם את הבאגט הכל כך יפה שקיבלתי לידי – עם כל הטוב שאפשר להכניס ועם המון תשומת לב של ישראל לכל פרט, בין הכנת קפה לשליחת עוד טופס טוטו לעוד לקוח. אנחנו, העצמאים, נעשה הכול בשביל לשרוד עוד יום.
עוד אוכל רחוב:
ישראל לא ויתר על שום פרט ומרכיב בהכנה. מהמריחה הראשונה של החריף המעולה – והלאה: שכבה של חצילים, טונה וביצה. הערתי לו שאני לא מרגיש כמעט את הלימון המוחמץ. הוא העמיס את כל הדלפק, אבל בעדינות מדהימה, עם כל מרכיב ביחס המדויק שלו – כדי שאף אחד מהטעמים לא יעפיל על האחר.
בחיים לא אכלתי סנדוויץ׳ טוניסאי עם טחינה ובטטה. כל ההקפדה היתרה הזאת – דווקא במקום הכי מפתיע, עם השם הכי מבלבל – מצליחה לייצר כריך בגט מעולה, מדויק, מנומס כזה, שמכיל שלל טעמים שלא משתלטים זה על זה. הכריך הזה, בגודל, בשובע שהוא מביא ובאיכות של כל ביס – נותן תמורה שלא רואים כל יום. אז לפני שתפלו לעוד מלכודת תיירים ותשלמו מחיר מופרז על מאכל לא מקומי, תעצרו פה: בגט מצוין, טעמים מדויקים, ו-37 שקל שמרגישים פתאום כמו קנייה חכמה במיוחד.
