יש לי הפרעת חומוס לא פתורה כבר המון שנים. אני עדיין מחפש את החומוס המושלם, וכבר הבנתי שלא חייבים לנסוע ליפו בשביל למצוא מנת חומוס ראויה ואפילו מעולה. אני באמת נותן צ׳אנס אמיתי לכל חומוסייה שאני עובר לידה עם המונית - נכנס, טועם, אבל לרוב מסתובב ובורח מהמקום. יש חומוסיות שאני לא מתפלא שלא שרדו יותר מדי זמן.
לפני שנתיים התחלתי לאכול את החומוס רק עם פיתה אחת. אחר כך אפילו הצלחתי לרדת לחצי פיתה בלבד. היה ניסיון לרדת לרבע פיתה על מנת חומוס ונכשלתי כישלון נחרץ. ניסיתי להתפשר על שליש פיתה, אבל התחילה לרעוד לי היד בלי שליטה. אני עדיין חלש אופי מול הפחמימה. בינתיים הבנתי שלא כדאי להילחם בחולשות שלך, אפשר מקסימום להאט את כמות הפיתה היחסית. עוד לחשוב שפעם הייתי אוכל מנת חומוס עם שתי פיתות בלי למצמץ אפילו.
את דעתי על אוכל יקר נראה לי שכולם כבר יודעים. יש יותר מדי מידע על שפים ומעט מדי על טבחים. כולם היום שפים דמיקולו בעירבון מוגבל, כולם מכינים "מנות שף", ממציאים לי מנות אפילו משאריות של אוכל. זה אפילו יכול לגרום לי לפעמים להרגיש שאני בכלל טועה, מרגיש כאילו אתה תמיד לא אוכל במסעדה הנכונה. התחושה עוברת לי איך שמתקרבים לי לארנק, אבל עדיין לא ראיתי הרבה מסעדות בהן שם השף עצמו מעטר את המסעדה. אפילו בתור נהג מונית תל אביבי קלאסי שגר בתוך תל אביב, קשה לי לעקוב אחרי הקצב המשתנה של שמות המסעדות, בהן הקשר בין השם לאוכל הוא מקרי. נראה לרגע שאף אחד מהם לא רוצה באמת להיות חתום על האוכל שלו עצמו.
לעומת זאת, באוכל רחוב עליו אני כותב, ברוב המקרים שם המסעדה או הדוכן מתאר את סוג האוכל, יחד עם שם הטבח.
לפני יותר מדי שנים שכנה לה חומוסייה במבנה בודד באמצע רחוב אברבנאל בשכונת פלורנטין. אהבתי את החומוסייה הזאת במיוחד, קראו לה "חומוס פאוזי" והבחור מאחורי הסירים היה עוזי. השנים חלפו להן, פאוזי המשיך הלאה למחוזות זרים, החומוסייה הפכה לחניון עם השנים - מגרש ריק וזיכרון של חומוס מעולה.
איכשהו, כמו שאומרים, השמועה הגיעה לאוזניי: פאוזי חזר, אבל לא בשם המוכר שלו. הוא פתח שוב חומוסייה, ליד שכונת פלורנטין, קצת יותר דרומה, ולמקום קוראים "החומוס של השמן", על שם הכינוי של הבן שלו. נראה שפאוזי מצא את מקומו ובונה על העתיד, אבל בינתיים השמועה שחומוס פאוזי חזר ובגדול מתגלה לנו, או יותר נכון לי, רק במקרה. הרי אם היה כתוב "החומוס של השמן" והיו מוסיפים את המילה "פאוזי" אפילו בקטן, אני אישית הייתי יודע בדיוק במי מדובר.
עוד אוכל רחוב:
פאוזי הגיש את המנה הקבועה שלי מימים ימימה, יחד עם ביצה חומה כמובן: חומוס קצת על הצד הכבד, פול מתובל קצת יותר מדי אבל טעים בהתאמה, וגרגירי חומוס שמדגדגים את הכוכבים מלמטה. מנה מדויקת ומפנקת, רוטב חמוץ-חריף מעולה ושמן זית בלתי נשכח שבא לקנות קצת הביתה. בפעם הבאה אני לא חוזר בלי בקבוק שמן זית וכמובן - מילוי חוזר.
זו אחת ממנות החומוס הכי טובות בעיר, באמת אין סיבה להרחיק עד ליפו בשביל לאכול חומוס מעולה.אז נכון שאין חניה כמעט בכלל באזור, אבל זה שווה את הטרחה ביחס להנאה. פעם ראשונה שהלכתי לחומוסייה 500 מטר ברגל אפילו בלי להתלונן, כי ידעתי שאני הולך ליהנות בהחלט. לכו לגלות בעצמכם.
