יש סיטואציה מעניינת שאני תמיד שם לב אליה בבתי עסק: לקוח שנכנס ומחזיק את הדלת ללקוח שיוצא. וזה בדיוק מה שקרה בנחתומר, מאפייה משפחתית קטנה בראשון לציון. חניתי את המונית ברחוב אברבנאל וצעדתי חזרה לכיוון המקום, רק בשביל לראות את אותו התסריט קורה שוב פעם. כאן הסקרנות שלי התחילה להתעורר ממש, והרעב הצטרף אליה.
פעם ראשון לציון הייתה רק מרכז העיר ועוד כמה קצוות לכל כיוון. השכונה שבה קיימת המאפייה קצת יותר צעירה, אבל עדיין יחסית קרובה למרכז ההיסטורי של העיר.
לא ידעתי את זה אף פעם, אבל המילה "נחתומר" משמעותה בארמית "מאפיית מגדים". ואכן כן, המקום הוא מאפיית מגדנייה, או בשמה המלא: מאפייה-מאפייה. בכניסה ישב לו אדון עם כוס קפה באחד מהשולחנות המועטים. אבל זה זה עדיין לא בית קפה לגמרי. אחר כך נכנסתי קצת יותר פנימה, ממש גשש-בלש בפעולה, ונעמדתי לימין הדלפק ומכונת הקפה הגדולה. שם יש מאפייה אמיתית, עם מגשים של עוגיות ולחמים לרוב. הם אופים במקום את כל המאפים, ומאחורי התנורים הגדולים, קצת מעל, ראיתי מלוש אמיתי שבדיוק לש בצק של מאפים אחרים כנראה. באותו הרגע הבנתי שהאבחנה הראשונית שלי הייתה נכונה. עוד לקוחה ליד הדלפק קנתה כיכר לחם בלי למצמץ ובלי לחשוב פעמיים, תשלום מהיר והלאה ללקוח הבא. היה נראה שהיא יודעת בדיוק מה היא קונה. אני נעמדתי מול שורת המאפים הרבים על הדלפק וחשבתי: מה לקנות? ומה יהיו המחירים?
עכשיו, הבעלים של המקום. איכשהו הצלחתי לחלץ את זה והבנתי שמדובר בעסק משפחתי קטן של אב ובנו. לא התעכבתי על שמות כי היה נראה לי שהבעלים של המאפייה מאוד ממוקד בלהתפרנס בכבוד, ואני באתי עם יותר מדי שאלות של "כאילו מס הכנסה". הבעלים עדיין הצליח להיות מקסים אבל קצר במילים. גם בביקור הבא במאפייה הוא התנהג אותו הדבר – קצר בדיבור ולבבי. אני בהחלט יכול להבין אותו: הוא גם על הדלפק, גם מנהל את המאפייה ביד רמה בכל העמדות האפשריות, וגם, כמו כל עצמאי ממוצע, הוא נראה כמו אחד שלא אוהב תירוצים.
עוד מגש של עוגיות דקיקות יצא מהתנור. לא יכול להגיד שלא התרשמתי למצוא מאפייה אמיתית באמצע שכונה קטנה ליד מרכז העיר, במיקום לא אסטרטגי בכלל. גם הבנתי בחטף שהמקום כבר פתוח שמונה שנים, ועדיין לקוחות מסביבי המשיכו לקנות מיני מגדנייה ולחמים. אז בהחלטה של רגע הלכתי על המאפה הכי גדול שראיתי על הדלפק: סמבוסק גבינות אפוי וענק בהחלט. שאלתי למחיר והבעלים ענה לי: 16 שקלים. התפלאתי על המחיר הנמוך יחסית. המאפה גם היה כבד בחלקו המרכזי, ולא מהמאפה עצמו אלא מהגבינות בתוכו. שילמתי כמו שכולנו אוהבים לשלם – מעט מדי על יותר מדי.
עוד אוכל רחוב:
חיכיתי עוד דקותיים לחימום בתנור, ולקחתי את הסמבוסק לצילום וטעימה זריזה. חייב להודות שנהניתי מכל נגיסה. הבצק עצמו מעט מתקתק לטעמי, אבל זה רק מוסיף לטעם הכמעט "גבינה בולגרית", כלומר גבינה כמעט קשה אבל פחות מלוחה מבולגרית על באמת, שמשולבת יחד עם גבינה צהובה. מאפה שמנמן בהחלט ומלא. אני אישית שבעתי אחרי חצי סמבוסק, וזה יותר מהספיק לי. גם בשביל 16 שקלים - תמורה טעימה ומלאה על באמת.
