יש לי געגועים קבועים בהחלט, ואני חייב להודות שזה רק מתחדד עם השנים. אני נוטה לא להילחם בעצמי בנושא, במיוחד כשמדובר על ללכת לאכול חומוס. הרי אם כבר יש לי חולשה - אז לפחות שתהיה בריאה. לפחות פעמיים בחודש אני פשוט מחייב את עצמי לשבת ולאכול מנה. ראויה? זה כבר עניין של טעם.
לחזור לאכול בחומוסיות שכבר סקרתי זו אפילו לא אופציה במצבי. אני לא יכול לבזבז את התיאבון שלי על הנאה חוזרת בדרך כלל, כל יום יכול להיות מלא בהפתעות. היו חודשים שבהם בזבזתי את התיאבון שלי על חומוסיות בלאי על אמת, אלו שלא יודעות כלום מהחיים שלהן. לאחרונה אפילו אכלתי בחומוסייה הכי גרועה בתל אביב, אשכרה הגישו לי חומוס של טחינה ופול בסגנון מים. בדרך כלל אני מחליט לא לכתוב עליהן, ובמקרים היותר נדירים - להזהיר מפניהן.
לפני שלוש שנים בערך אכלתי בחומוס בדוסה בנתניה במקום "הישן", או יותר נכון להגיד - הקודם. זו הייתה חומוסייה שמבינה עניין. יחד עם מלצרית מעולה, כזו שיודעת את העבודה בעיניים עצומות, ומסביב לקוחות קבועים ושקטים מאוד שלא מפריעים לעצמם ליהנות מהטעם.
עד כדי כך חומוס בדוסה הרשים אותי. חומוס מורכב בטעמו ועדין למאכל, עם עומק אמיתי של טעם ואיזון. טחינה מעולה ולא יותר מדי מורגשת, יחד עם פול מעולה ולא דליל בכלל וגרגירים מוקפדים ולוהטים מעל וקצת על הצד.
בסוף הארוחה ההיא הבנתי שהם בדיוק במהלך מעבר למיקום חדש. שאלתי תוך כמה זמן עוברים, והתשובה הייתה שבוע. אז קצת חיכיתי עם הכתבה על חומוס בדוסה, כמעט שלוש שנים. כמעט שכחתי את המקום, בהמתנה להזדמנות המתאימה.
היום חומוס בדוסה עדיין נמצא בתוך אזור התעשייה הישן של נתניה, אבל במבנה חדיש שיותר ממכבד את המעמד. אלו אותן גזיות, פתיליות גדולות וסירים גדולים מאוד מעל הגז. דלפק גבוה אשר לא מצליח להסתיר עיניים מסוקרנות למדי, שלי כמובן. הצצתי ונשמתי לתוך הריאות את אותו הריח המהביל והמפיל של החומוס המבושל. עד כדי כך אני די רומנטי בנוגע לחומוס.
כמובן אותה הזמנה כמו בכל פעם בכל החומוסיות - חומוס פול גרגירים בלי טחינה מעל.התגעגעתי לטעם עוד לפני שהוגשה הצלחת העמוקה מדי, מלאה בחומוס מלמטה ועד לדפנות, ואפילו קצת מעל. המלצרית הוותיקה והמעולה הגישה לי תקרובת ראשונית שלא שמתי לב אליה בכלל. העיניים היו לכיוון המטבח, לראות אם המנה כבר מוכנה.
הגיעה המנה לשולחן והכול נעלם לי. הורדתי את הראש פנימה לנשום את החומוס לפני, אחר כך דילגתי את המזלג אל עבר כף היד ויאללה - התחילה החפירה לעומק הצלחת. קודם כל חומוס לרוב ונגיעה של שמן זית מעולה מעל. רק ככה עושים חומוס, רק מעולה וטעים, רק כמות גדולה, לא צלחת קטנה חס וחלילה. הראש שלי לא זז מהצלחת כאילו הסתכלתי לתוך יצירת אומנות, אבל באמת הסתכלתי על אחת כזו, שעשויה מאוכל ושווה לכל כיס. פול מעולה ומתובל לעייפה ולא מנומס, פול עם אופי, מוגש כמו שצריך, לוהט וצמוד לחומוס.
עוד אוכל רחוב:
לדואגים לשובע בלבד, להזכירכם, אני לא כותב על חומוסיות ללא מילוי חוזר. לרעבים בכלל, ולאלו שלא יודעים גיהוק מהו, יש מילוי חוזר לסועד אחד בלבד באהבה. ולחכמולוגים מביניכם - כאן זה נתניה, לא אוכלים בזוג מנה אחת ומבקשים תוספת. אל תנסו, תודה מראש.
