"מזל וברכה" זאת ברכה של יהלומנים בדרך כלל. אני ממש לא קרוב לנושא, לא מתעסק ביהלומים, אף פעם לא קניתי וכנראה גם לא אקנה. "שונא מתנות יחיה" מכירים? אז ככה אני עובד. אני גם לא אוהב חינמים, ודעתי בנושא לא תשתנה - מה שמציעים לך בחינם, כנראה אין לו ערך באמת.
"מזל וברכה" זאת ברכה מקובלת כאשר סוגרים עסקה, ואת הברכה המדוברת אתה מגלה רק כאשר אתה מבצע את הקנייה המשמעותית הראשונה בחייך - אז מישהו מברך אותך בברכה הזו, ואתה מבין לבד שאתה צריך לברך באותו מטבע ומחזיר בחזרה. בהתחלה לא הבנתי למה קוראים למסעדה קטנה בשם כל כך מחייב, אבל כל אחד והטעם שלו, אפילו בבחירת השם.
אגב, למצוא מסעדה בתוך תל אביב שמקבלת את פניך עם חיוך אמיתי, הפך בשנים האחרונות למחזה נדיר בהחלט. יש שם אפילו סירים תלויים מול הפנים מעל הדלפק, שלא תתבלבלו לדמיין שלא מבשלים על המקום. הבנתי את הרמז הבולט על ההתחלה.
להצליח למצוא חניה על רחוב קיבוץ גלויות זה גם ככה נדיר. בכלל הגעתי לקנות מכונת כביסה, אחרי שבדקתי את המחירים לאחרונה וגיליתי להפתעתי שמכונה חדשה עולה כמו פעמיים לתקן את הישנה, אז עדיף כבר להחליף. הלכתי לבד - עם הוראות הפעלה מהמנהלת בבית, ועמדתי במשימה באומץ רב. בדרך חזרה למונית השמן המקצועי שנמצא בתוכי שם לב לתור בתוך מזל וברכה. אז כמיטב המסורת הסובייטית אשר טבועה בחלקנו בלי משים, הצטרפתי לתור בשתיקה.
לא בלי סיבה אני אוהב לאכול מנה קבב בפיתה. הסיבה הראשונה היא מאוד תמחירית - זאת בדרך כלל המנה הבשרית הכי זולה בתפריט. גם אצל מזל וברכה הזמנתי את המנה הקבועה.
שלושה קבבים לא קטנים בכלל נחתו על הפלנצ'ה הלוהטת. עוד לקוחות הצטרפו, ובזמן שהמתנתי להכנה של הקבבים, קלטתי את המצב רוח מסביבי. לרגע חשבתי שאני לא בתוך תל אביב בכלל. ממש הרגיש לי שמזל וברכה זה לפעמים הרגע הכי טוב במהלך היום של חלק מהלקוחות, שכאן הם מגיעים לאסוף לעצמם קצת מצב רוח מעולה.
אחרי ארבע דקות ארוכות מדי (למה ארוכות מדי? כי הייתי רעב בהחלט וגם ידעתי שאני הולך לאכול בשר על באמת, וזה לא קורה כל יום), שמתי את מבטחי בחבר'ה מאחורי הדלפק שנראו רגועים לגמרי, כמו יודעים בדיוק מה הם עושים. בר הסלטים המושקע מול הפנים פיתה אותי עם רמה גבוהה של הקפדה.
עוד אוכל רחוב:
שלושת הקבבים שלי היו מוכנים והוכנסו אחד אחרי השני אל תוך הפיתה. הפיתה התעגלה לה עם קבבים טעימים ולא מלוחים בכלל, יחד עם חצילים מטוגנים, חריף ירוק וקצת צ׳יפס, כי כולנו בתוכנו עדיין ילדים קטנים. נכנעתי עם צלילי הנאה קטנים אל תוך עצמי. הבנתי על ההתחלה של הפיתה שאני אסיים את כולה על המקום וכך המשכתי לשבת לי בתוך מזל וברכה, בין נגיסה לנגיסה. מדובר על מנת קבבים גדולה ועדיין מעולה, לא במרכז של תל אביב חס וחלילה, אבל שווה את הטרחה ללכת לאכול ולקבל ערך מוסף של מצב רוח טוב בחינם.
