לפחות פעם בשנה אני פוקד מלון בארץ. אני לא חובב גדול של ארוחת בוקר על הבוקר, אבל כשיש תור ליד המטבח של המלון - מה, לא נצטרף כמו כולם? אז אם כבר הצטרפתי אל התור, אני עומד עם הצלחת לכיוון הפלנצ׳ה של החביתות, ומבקש עין הפוכה. זו בסך הכול הגרסה הכי קרובה לביצה עלומה.
ולא רק במלון. בכל הזדמנות שבה אני יכול לאכול חביתה כמו שצריך מבחינתי - שזה כמובן כולל הכנה על המקום ומבחר תוספות, כמה שיותר אם אפשר - אני באמת לא מוותר על ההזדמנות.
זאת הייתה שעת בוקר קצת מאוחרת במאפיית "פת הגליל", בקריית שמונה. אני ראיתי מאפייה - כאן הגיעה החולשה הראשונה. טאבון גדול בפנים - והנה החולשה שנייה. ושלא נמשיך עם החולשות, כי יש רשימה ארוכה והיא,בינתיים, נשארת אצלי.
בפנים ניצב בר סלטים מפואר, שלא הבנתי למה הוא קשור עד לאותו רגע, ובחור מקסים שמנסה להבין מה אתה רוצה מול מה הוא יכול להציע. הבנתי שהוא מכין חביתות בלחמנייה כל בוקר ללקוחות קבועים (ואני הדבר הכי רחוק מלקוח קבוע, במיוחד בקריית שמונה).
אחר כך הבנתי שאת החביתה הוא מגיש בתוך לחמנייה כמו של בית ספר, יחד עם כל הסלטים מעבר לדלפק שלו. לאחר מכן הוא אפילו מחמם את הלחמנייה על תכולתה בתוך הטאבון. כבר כאן התחלתי לסמן עם הצוואר לראש להסכים עם עצמי בהחלט, ולהזמין לי על המקום חביתה בלחמנייה. מחיר ההנאה: 23 שקל בלבד. עדיין בתחום הסביר.
הבעלים של המקום יצא אל מעבר לדלפק ושאל אותי איך אני רוצה את החביתה שלי. כאן "אפקט המלון על הבוקר" נכנס לפעולה עוד לפני שחשבתי, בסגנון של "אם אתה כבר שואל אותי מה אני רוצה - עין הפוכה בבקשה". אחר כך נדבר על מה נכנס פנימה.
עוד אוכל רחוב:
ואז, התחילו להכין לי את הכריך של הבוקר: מחבת על הגז הקטן, ביצה נזרקת פנימה - לא מקושקשת, בדיוק כמו שביקשתי מההתחלה. אחרי דקותיים, או קצת פחות, הפכו את העין לצד השני לחריכה קלילה ודי. משם ישר אל תוך הלחמנייה, יחד עם שכבה דקה של אריסה אדומה ושאר ירקות: חסה, קישואים בפרוסות, קצת כרוב וסלט גזר.
מעל הכול הוסיפו שכבה דקה של פירורי גבינה צהובה, וישר לטאבון לחימום זריז. שני סיבובים בתוך הטאבון וקיבלתי לידי מלאכת מחשבת במחיר מצחיק. הלחמנייה, שהייתה טרייה ויצאה הרגע מהתנורים של המאפייה, הייתה מעולה. כל השילוב הזה של הירקות עם ביצת העין ההפוכה והגבינה המותכת מעל - זאת בהחלט לחמנייה של פינוק אמיתי וטעים.
