אם לפני עשור משפט כמו "בואו נצא לשתות בפרדס חנה" היה יכול להישמע מופרך, היום זה לגמרי קורה. המושבה החקלאית השקטה שהוקמה בסוף שנות ה-20 על מטעי פרדסים ויער אלונים, נחשבה מאז ומתמיד לאזור נינוח, שקט ובשנים האחרונות גם רוחני. אבל שום דבר לא הכין את תושבי המושבה המנומנמת למה שקורה שם ממש עכשיו – סצנת אוכל, לילה ובילוי. פרדס חנה בשיא שלה, מלאה בבתי קפה שווים, ברי יין והופעות חיות.
אז איך בדיוק זה קרה? פשוט - מה שהתחיל כטפטוף של תושבים שעזבו את המרכז בחיפוש אחר חיי כפר שלווים וזולים יותר, המשיך עם זרם חזק של נמלטים מהעיר הגדולה, בעיקר במהלך מגפת הקורונה, ושינה את מרקם האוכלוסייה. איתם גם הפכה המושבה למרכז בילוי של כל האזור, שרק הולך ומקבל תאוצה. וזה לא רק מתחם אורוות האמנים, אזור שהיה פעם בית ספר חקלאי והפך למרכז בילוי, זה קורה גם ברחובות צדדיים שהתאפיינו בשקט ושלווה, ועכשיו מתמלאים במקומות עם אופי – וכן, גם בפקקים.
סלט שבדי בפיתה
"לפני שנתיים עברתי מתל אביב לפרדס חנה, ועכשיו גם אם יציעו לי פנטהאוז בחינם בשדרות רוטשילד אני לא זזה מכאן", מספרת טליה (52), ילידת פרדס חנה ודור שלישי במושבה, שחזרה הביתה ומאז לא רוצה לשמוע על שום מקום אחר. "פרדס חנה הייתה מושבה שלא היו בה מקומות בילוי", היא מספרת. "אף פעם לא הייתה כאן תרבות של מותרות. כשהייתי קטנה היה לנו כאן פלאפל דבורה, פלאפל שמשון ואת הקיוסק של הרומני שמכר פיתה עם חמוס וסלט כרוב אדום שהיה קורא לו סלט שוודי. כשהיו ימי הולדת וחגיגות היינו נוסעים לפיצה חג'ג' בחדרה. שם חגגנו את הגיוס של אחי לפני 40 שנה כי לא היו מסעדות בפרדס חנה. היום יש לנו קבוצת ווטסאפ של חברים עם עדכונים על מקומות חדשים שנפתחים ואנחנו לא עומדים בקצב, עוד לא הייתי בכולם".
מתי חל השינוי הגדול באפשרויות הבילוי?
"במלחמת המפרץ הרבה אנשים עזבו את תל אביב ופרדס חנה התמלאה בסלבס. אני זוכרת את ישראל גוריון מסתובב במושבה. כנראה יש משהו בלוקיישן הזה שהוא לא רחוק מדי מתל אביב ואנשים מחבבים את זה. קצת לפני הקורונה התחילו להגיע לכאן טפטופים של תל אביבים שיוקר המחיה במרכז העיק עליהם, ובגלל שתל אביב הפכה להיות יותר מדי עמוסה ואינטנסיבית עבורם, הם חיפשו מקום נעים ולא רחוק. ההתפתחות של הקולינריה והבילוי התחילה פה דרך תושבים חדשים שהגיעו. עכשיו זה מוזר לדבר על הבית שלך כמקום של 'וייב', אבל התרגלנו".
התושבים החדשים שהחלו להגיע לפרדס חנה חיפשו מצד אחד תעסוקה ובמקביל גם חיפשו מקומות בילוי, שהיו רגילים אליהם מהחיים במרכז. רוב ההתפתחות של הבילוי והפנאי בפרדס חנה התרחשה בשנים האחרונות. מסעדות כמו רוברטה וינצ'י המעולה, החומוסייה בלו באס והמחתרת התאילנדית שמו את פרדס חנה על המפה, נוצר הייפ מעניין סביבן ואנשים מכל הארץ החלו לנהור אליהן במיוחד. ועם האוכל בא התיאבון, ובפרדס חנה החלו להיפתח בתי קפה לצד מסעדות וברים לרוב.
"פרדס חנה של היום שונה מאוד מזו של פעם", מוסיפה טליה. "היא הפכה ממקום קטן שבו כולם מכירים את כולם למועצה האזורית הכי גדולה בארץ. כשהייתי בצבא הייתי צריכה להסביר איפה זה פרדס חנה, אף אחד לא הכיר, ועכשיו זה מוזר שפתאום כולם כל כך מתעניינים בה. הבעיה המרכזית כאן היא תשתיות, הן כרגע לא מסוגלות להכיל את כמות התושבים והמבלים. כל מיני כבישים כאן שפעם היו עוברים בהם שלושה כלי רכב ביום עמוס, הפכו היום להיות צירים מרכזיים.
"המושבה גם השתנתה פרסונלית, כולם היו משאירים דלתות פתוחות, ועכשיו הכול מפורק באנשים. היום נשארו קצת פרדסים שמקיפים אותה אבל נשארו בודדים שעוסקים בחקלאות. עם ההתפתחות עברו לגור כאן גם מפורסמים כמו אורי גוטליב, אודי כגן, שי אביבי, חנן בן ארי, אברהם טל, עדן חסון, אלון עדר, אורנה פיטוסי".
"אוהבים לדבר על זה שאנחנו מחבקי עצים, אבל זה לא ככה באמת. כן, יש קהילה של סקס חופשי ורוחניות מתפרצת, אבל מדובר בקומץ. יש כאן סטיגמה של מקום של מחופפים, אבל פרדס חנה רחוקה מזה"
בשנים האחרונות עלתה פרדס חנה לכותרות לא רק בגלל מקומות הבילוי המגניבים שלה אלא גם בהקשר של קהילות רוחניות וסקס חופשי, אבל המציאות, כך לפי התושבים, שונה: "חשוב לי לנפץ את הסטיגמה שכולם פה לא מחוסנים, רוחניקים ועושים חילופי זוגות", מבהירה מיכל, אחת התושבות במקום. "אז כן, זה קיים ויש דיבור על זה כאן, אבל חשוב להבין שמדובר על קומץ אנשים, זה לא העיקר וזה לא הרוב. יש קהילה כזאת של סקס חופשי ורוחניות מתפרצת, אבל זה בעיקר בקרב תושבים שהגיעו לפרדס חנה מבחוץ, והדיבור על זה הביא עוד ועוד אנשים שמחבבים את הז'אנר. מי שמחפש את זה מוצא, ואני יודעת שאוהבים לדבר על זה שאנחנו מחבקי עצים, אבל זה לא ככה באמת".
איך פרדס חנה הפכה לכזאת מגניבה?
"יש פה חיבור בין מקום שהוא עדיין כפרי לבין מקום שמציע אפשרויות של עיר לכל דבר מבחינת הבילוי, השפע והמגוון של המסעדות. אפשר למצוא יפני, איטלקי, טבעוני, תאילנדי – הכול. מצד אחד יש כאן סטיגמה של מקום של מחופפים, אבל פרדס חנה רחוקה מזה, ואני חושבת שזה כיף שהיא גדלה ומתפתחת ויש מקומות לצאת ולבלות. מצד שני, אני מודה שאהבתי את פרדס חנה השקטה עם חניה ובלי פקקים. החיים מתפתחים וזה נוח אבל כולנו מתגעגעים לנוסטלגיה, למכולות הקטנות שבהן החנווני מכיר אותך בשם הפרטי. פעם כשהייתי צריכה משהו הייתי נוסעת לחדרה, והיום חדרה באה אלינו. פעם בשעות הצהריים כל המרכז של המושבה היה סגור וכולם ישנו, היום אין דבר כזה.
"יש פה מקום שנקרא 'הבוסתן של סבא יוסי' – זה מתחם שפתוח רק בשישי ויש בו דוכני אוכל ואומנות של יצרנים קטנים. המקומיים כבר לא הולכים לשם כי פשוט אי אפשר להיכנס, מגיעים לשם אלפי אנשים. את הולכת שם כמו בשוק הכרמל בשישי בצהריים, אי אפשר לזוז".
קבב, גלידה ומסיבות
יצאנו לסיבוב בפרדס חנה וחזרנו עם רשימה ההמלצות שלנו למקומות הכי שווים.
לפה – המאפייה המושלמת של דניאל קיציס, שעברה לפרדס חנה עם כל היופי והטוב שיש לה להציע. לאחרונה המקום מתפקד כמסעדה במהלך ערב אחד בשבוע, כולל מפות על השולחנות ונרות. אווירה שיא הכוללת יינות טבעיים. הכול נעשה במקום, כולל קינוחים.
לה מוזה – פטיסרי חדש ומושקע שנראה בול כמו פטיסרי בפריז, של אופה צעיר בשם אלון שאול שעבד בעבר ברביבה וסיליה וזה המקום הראשון שלו. תאווה לחיך ולעיניים.
נוילנד – בית קפה נהדר של שירן ונצר, שני מפיקים בעברם (עם רזומה של הפקות לצבע טרי, נועה קירל וג'יי לו), שפתחו לפני קצת פחות משנה בית קפה ומעדנייה עם אוכל שווה. במטבח – השף ישי כהן שעבד בעבר בקפה אירופה בתל אביב.
שמנא – גלידרייה חדשה שנפתחה לפני שבועיים. כל כך טעים שם שהגלידה מתחסלת כבר בשעה שבע בערב והמקום נסגר כי הסחורה נגמרת.
קפה הצבי וחוף הצבי – שני מקומות מדליקים באורוות האמנים השייכים לניר ויימן, מי שהיה השף והבעלים של מסעדת מל ומישל ששכנה בעבר הרחוק ברחוב בן יהודה בתל אביב.
אננדה – מסעדה הודית טבעונית חדשה השייכת לבני זוג – ענבר וראג' – הוא מהודו והיא ילידת פרדס חנה. יש שם מלאי כופתא, סמוסה שהם מכינים במקום וסלט הודי. מקום מגניב בווייב שיחזיר אתכם לדרמסאלה.
קומאדו ראמן – מקום השייך לבני זוג – מאיה וסאסאן - היא ישראלית והוא יפני, וביחד הם עושים כאן כבר שלוש שנים וחצי אוכל עם נשמה שמגיעים אליו מכל הארץ: ראמן, גיוזה וקוקטיילים מיוחדים מהסרטים. יש גם גרסה טבעונית לראמן וגם אחת ללא גלוטן.
מתחם הידית – הידית היה מפעל לייצור מזכרות מעץ זית שיועדו במיוחד לתיירים, כמו פמוטים וחנוכיות. המפעל נסגר והנכד של אחד המייסדים הפך אותו למתחם בילוי של קולינריה וחנויות אומנות – יש שם את בלומס קפה וגם את גיא בורגר, עם אחד ההמבורגרים הטעימים באזור שלאחרונה גם פתח סניף כשר במושבה.
קבב ואחיו – דוכן קבב פופולרי ומדובר ששמו הולך לפניו, שהתחיל בחצר בית והפך לנקודת חובה לזלילה במושבה. עד היום יש הרבה עסקי אוכל בפרדס חנה שפועלים מתוך בתים של תושבים.
בלו באס – חומוסייה שפעלה שנים מתוך אוטובוס כחול באזור תעשייה, ועכשיו היא ממוקמת במבנה הישן של המכולת של יעקב ומשמשת אבן שואבת לכל האזור. אחד המקומות הראשונים שהחלו להגיע אליו במיוחד אנשים מחוץ למושבה.
הדיבור – פוד טראק בן פחות משנה שמשמש כבית קפה ושייך למפונה ממושב דישון שהפעיל בית קפה מול הרי הלבנון במשך ארבע שנים, ובתחילת המלחמה עבר לפרדס חנה יחד עם הביזנס.
עוד מקומות קטנים ששווים ביקור במתחם האורוות - לייב לאב - בר להופעות, מסיבות ואירועים. בימי שישי בצוהריים ובערב יש דיג'יי; עימנו - בר יין משגע עם אורות קטנים בלילה; אוליקה - בית קלייה לקפה; שוקוללה - חנות שוקולד קטנה שעושים בה גם סדנאות שוקולד לילדים ולמבוגרים; פיצה מיאוו – תמצאו פה פיצות מיוחדות כמו פיצה עם גבינת בושה ויש כאן גם מסיבות בסופי שבוע; פאקה פאקה – מקדש לעוף השייך לבני זוג, דניאלה ואודי. אודי היה בעל איטליז במודיעין שחלם לפתוח מקום של עוף בגריל כמו פעם; נמל כתום – פיש אנד צ'יפס של שני עולים חדשים ממוסקבה שהגיעו לארץ מתוך ציונות. השניים עדיין מחזיקים בפאב גדול במוסקבה.
פורסם לראשונה: 08:33, 29.08.25
