זהו ללא ספק אחד המקומות הכי פופולריים וכנראה גם הכי מצליחים בבאר שבע. האם זה המקום הכי טעים בבאר שבע? לא בטוח בכלל, אבל אין ספק שאווז הזהב, מוסד השיפודים הדרומי, הוא מפעל אדיר שאין להקל בו ראש, אף על פי שיש כמה וכמה דברים שבהחלט דורשים שדרוג.
הביס של יהונתן: אווז הזהב בבאר שבע
את אווז הזהב מכירים כנראה כל תושבי באר שבע. הגעתי אליו לראשונה לפני כ-20 שנה עם חמי ז"ל, תושב העיר ואוהד גדול של המקום. הוא נמצא בליבו של מתחם ביג, אזור התעשייה השטוח והגדול של באר שבע, שם פועל כבר שנים ארוכות מפעל ההסעדה הזה. מקום עצום בגודלו, שני חללים לאירועים פרטיים וכניסה נפרדת למסעדת אוכל מהיר ושווארמייה. כולם עובדים, כולם מלאים, גם בצהריים של אמצע שבוע.
עוד ביסים:
זהו גם, כנראה, המקום שנכון לראות ולהיראות בו בבאר שבע. ולראיה, ביום ביקורנו פקד את המקום אחד הסלבים הגדולים של באר שבע בימים אלה, אלון תורג'מן, כוכב קבוצת הכדורגל המקומית ופודי חובב ומבין עניין.
הפורמט מוכר וידוע: זוהי שיפודייה הדוגלת בז'אנר פתיחת השולחן האהובה כל כך בארץ. במחיר המנה העיקרית מקבלים תוספת לאפה ענקית ו-12 סוגי סלטים בשיטת ריפיל. מה שנגמר מתמלא מיד.
המחירים אינם נמוכים. שיפוד פרגית בודד יעלה 45 שקל, קבב 39 שקל, אליהן מתווסף מחיר פתיחת השולחן. אנחנו הגענו בשעות שבהן עדיין הוגשו עסקיות – ולכן דגמנו את שתי האופציות הבולטות. הזולה ביותר (117 שקל, 130 עם שתייה), שכוללת שני שיפודים (פרגית וקבב שבחרנו), תוספת חמה ואת יתר פתיחת השולחן, והיקרה, שכוללת סטייק אנטריקוט 250 גרם (157 שקל, 170 עם שתייה).
העסק עובד בצורה יעילה מאוד. צוות מלצרים גדול פרוס בצורה מרשימה על כל המסעדה, הקשב לא תמיד מלא והיחס מרגיש קצת טכני, אבל בסוף זה מתפקד יפה. הסועד לא מספיק לנעוץ את המזלג האחרון בסלט, וכבר מונחת קערה חדשה.
שניות מרגע ההזמנה מונחים על השולחן הסלטים. 12 במספר. הטעימות מעלות מסקנה די ברורה, המבחר יפה ונדיב, אבל רחוק מלהלהיב. סלסה, גזר, סלק, טורקי, כבד קצוץ, שני סוגי חצילים, שלושה סוגי כרוב, ירוקים, חמוצים וצלחת חריפים. הטקסט נכתב כמה ימים אחרי הארוחה ובלב כבד נודה שאף אחד מהסלטים לא הותיר איזשהו חותם יוצא דופן. לפעמים נראה כי במקומות מהסוג הזה נדרשת מחשבה מעמיקה באשר לאופן מימוש הפורמט, ואולי לחשוב על שינוי כיוון ולדגול בשיטת פחות זה יותר. במקום 12 סלטים בינוניים ולא זכירים, שווה אולי להשקיע בשלוש או ארבע יציאות שיהפכו את הסעודה לחגיגה אמיתית. השולחן המלא מספק מראה מלבב של עושר יפה, אבל אין בו באמת אמירה שתוציא מהסועד התפעלות.
השוס האמיתי, אולי היחידי, פרט להתפעלות הגדולה מכמות הסועדים ומהתקתוק של העובדים, הגיע בדמות המנה הראשונה שהזמנו. סיגרים במילוי כבד עוף (48 שקל). ארבעה סיגרים ענקיים במילוי משובח של כבד עוף טחון וחריף, ומה שמאזן ומעדן את החריפות אלו אבקת הסוכר והסילאן, שמפוזרות בעדינות מעל ויוצרות קונטרסט נהדר וביס שללא ספק היה פסגת הארוחה. הביצוע המדויק של הסיגר המוצלח עורר מחשבה כנה לגבי הצורך של המקום לחשוב על עוד יציאות מהסוג הזה, כלומר לחפש איפה עוד אפשר להבריק עם מנות יותר ביתיות ויותר אותנטיות, מה שנכון גם לגבי הסלטים.
מגזרת הבשרים לא התעלפנו. השיפודים אמנם נדיבים בגודלם, הקבב עסיסי ועשוי כהלכה, אבל הפרגית סבלה מעודף תיבול. בגדול, בשר עוף טרי ושומני אמור להיות עשיר בטעמים טבעיים נהדרים. לא סתם המאכל הזה כה פופולרי. כשהפרגית טובה ונצלית טוב, היא לא צריכה הרבה יותר ממלח ופלפל. תיבול אגרסיבי מדי תמיד יעורר חשש שמנסים להסתיר משהו. ברור לכל שזה לחלוטין לא המצב באווז הזהב, אבל טוב יעשו אם היד על תיבול הבשר תהיה עדינה הרבה יותר. את מנות השיפודים ליוו אורז לבן שהיה טוב וספג היטב את עסיס הקבב, למרות טעם דומיננטי מדי של עלי דפנה. הצ'יפס תעשייתי, אבל טוגן כהלכה והיה ראוי.
סטייק האנטריקוט היה עשוי לפי המידה שביקשנו. נתח נדיב, שומני במידה וצלוי טוב סיפק את הסחורה, אבל גם אותו לא ניתן לכנות כ"וואו". את הסטייק ליוו ירקות על הגריל שהיו קשים ולא טופלו מספיק טוב.
הביקור באווז הזהב לא הצליח להתעלות לגודל הציפייה. הדיסוננס בין הפופולריות המרשימה מאוד של המקום (מאות סועדים בו זמנית ותור ארוך בחוץ) לצד התיקתוק המפעים של הצוות, הגריל והמלצרים -לעומת המזון הדי רגיל, להוציא את הסיגר המעולה, שלח אותנו הביתה בתחושה של עוד ארוחה, לא יותר מזה. אז אם אתם רוצים להיות ולחוות את המקום הכי חם בבאר שבע, להתקל בסלבס המקומיים ולהבין מה קורה בעיר, זה כנראה המקום. אם אתם רוצים ארוחה טובה ממש, נראה שעדיף לסור למקום אחר, לפחות עד שיחולו כמה שינויים.
